המון חופי ים ובריכות יש בארץ ישראל, והם מציעים לנו מפלט קריר ונחוץ בימי הקיץ החמים. אלא שלא כולם יכולים ליהנות מהם: יש בינינו ילדים, ואפילו מבוגרים, שמעדיפים להישאר מחוץ למים בגלל חרדה מסביבה מימית. המצב הזה מכונה "הידרופוביה", ומתברר שהוא לא כל כך נדיר כמו שאתם אולי חושבים.
"ילד שחווה חרדה ממים מרגיש חוסר שליטה, כאילו הוא עומד לטבוע", אומרת נועה אליגון, הידרותרפיסטית מדריכת שחייה טיפולית ומתמחה בשחרור פחד ממים. "טיפלתי בילדה שבמשך חצי שנה הייתה על הידיים שלי, לא הרפתה ולפתה אותי בחזקה. לאחר חצי שנה היא החלה להתקדם בשחייה בקצב מטאורי. היום היא בת 7 ושוחה את שלושת הסגנונות, אפילו קופצת למים העמוקים ללא כל פחד. גם צורך בשליטה הוא מרכיב משמעותי - טיפלתי בילדה שהייתה צריכה להבין הכול לעומק, ולא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם משהו שהיא לא מבינה. חלק מהפחד נובע מכך שהם לא יודעים ולא מכירים, ואני שם כדי שהם יכירו ויתנסו. בתהליך העבודה אני כל הזמן מנסה להבין מה הם מרגישים, אני לא בהכרח מזדהה איתם אלא אמפטית לפחדים שלהם. ילד לא עושה את עצמו מפחד, הפחד שלו הוא אמיתי וממשי".
מה יכול לגרום הידרופוביה?
"יש ילדים ואפילו מבוגרים שחוו טראומה כלשהי עם מים: חלקם כמעט טבעו בים או בבריכה, או חוו חוויה של מחנק ממים כשרחצו אותם או חפפו להם את השיער. לעומתם יש ילדים שמוגדרים כסובלים מחרדה נרחבת, כמו פחד מאיבוד שליטה. ברגע שהגוף שלהם נמצא בסביבה לא טבעית כמו מים, ובייחוד מים עמוקים, הם פוחדים. לפעמים החוויה של חרדה ממים יכולה להיות בגלל גורם קדום להיווצר אפילו בשלב העוברי. למשל, אני מטפלת בילד שיש לו חרדות גדולות ממים ולאחרונה אימו סיפרה לי שבזמן ההיריון היו לה תאומים בבטן. באיזשהו שלב הוציאו עובר אחד כי הוא מת, והיא חושבת שמקורה של החרדה שלו היא בנטישה של העובר התאום. נכון שאי אפשר לדעת מהו מקור הפחד באופן מוחלט, אבל אני חושבת שבהחלט יכול להיות קשר בין הדברים".
נועה מציינת שסיבה נפוצה אחרת היא ילדים שלא היה להם כל פחד ראשוני, אך בגלל שלקחו חלק בשיעורי שחייה קבוצתיים, המדריך הכניס אותם למים עמוקים לפני שהיו בשלים לזה, מה שייצר חרדה מאוד גדולה. "אני מכירה בחורה בת 20 שזה קרה לה בילדותה, וכל חייה לא הסכימה ללמוד שחייה", היא מספרת. "רק לאחר שעברה טיפול, היא החלה לשחות".
איך באמת אפשר לטפל במצב הזה?
"קודם כל המדריך בעצמו צריך לשלוט בסביבה המימית, לשחות טוב, ולהיות בעל יכולת אמפטיה גדולה למטופל - רק אז הוא יכול ללמד אנשים. צריך להבין שזה יכול להיות תהליך שאורך שנה או שנתיים, וכולם חייבים להיות סבלניים לא להלחיץ את הילד או המדריך אם רוצים לטפל בפחד בצורה נכונה", אומרת נועה. "מאוד חשוב לעבוד על נשימה נכונה, יש הרבה אנשים ששוחים עם הראש בחוץ ומפחדים להכניס את הראש למים. מעבר לזה שהם רואים את עומק המים וחווים מעין פחד גבהים או פחד של איבוד שליטה, הם למעשה לא יודעים לנשום נכון. כשהילד או המבוגר שולטים בנשימה ונושמים נכון, הם יכולים לשלוט בפחד מהמים".
"במהלך הטיפול אני כל הזמן מדברת עם הילד ומזכירה לו שאני שומרת עליו והוא לא לבד", היא מבהירה. "אני מסבירה לו בשפה שלו שבכל מצב הוא יכול לשהות במים ולצוף, והוא נוכח בזה ומרגיש את התהליך בחוויה הפיזית. חשוב להדגיש שזה טיפול פרטני שנע על פי הקצב האישי של הילד. העובדה הזו גם גורמת לילד להרגיש בטוח יותר, כשהוא זה שמכתיב את הקצב של העבודה. הילד זקוק לתחושת ביטחון, ולפני הכול יש לבנות מערכת יחסים של אמון. בלי אמון של הילד במדריך, הפחד לא ישתחרר".
נועה מדגישה ששחרור הפחד ממים מתבסס על הקניית חוויות טובות ונעימות הקשורות לסביבה מימית. כדי שיוכלו להפסיק לפחד ממים, הילדים (וגם המבוגרים) צריכים ללמוד מחדש לשהות בהם. "מהות הצלחת הטיפול היא שילוב יחס של כבוד, סבלנות ומודעות לחשיבות השחייה לכל אדם וילד", היא מסכמת, "שכן פרט לעובדה שהשחייה היא ספורט בריא המפעיל את כל שרירי הגוף, היא גם משפיעה על נפש האדם בפרמטרים שונים".
עם תמי4 בבית הילדים שותים יותר מים. הקליקו להצעה