המיתוס: ילדים צריכים לאכול כמה שיותר
לא נכון. לעיתים אנחנו מצפים שהילדים יאכלו כמויות דומות לאלו שאנו אוכלים, או כמות גדולה יותר ממה שהם נזקקים לה או יכולים להכילה. אבל האמת היא שלרוב הילד יודע בעצמו כמה הוא צריך לאכול. ואם נדחוף לו מזון בכל הזדמנות, או נעמיס על הצלחת שלו מאכלים בלי די, הוא יאבד את מנגנון השובע והרעב העצמי, ולא ידע בעתיד מתי להפסיק לאכול ומתי באמת לאכול. הקשיבו להם ותנו להם לקחת מצלחות האוכל שעומדות במרכז השולחן – זה יפתח את העצמאות החשובה הזו.
המיתוס: במעדני חלב יש הרבה סוכר
רובנו במגמה של הפחתת סוכר.אנחנו מקצצים בממתקים, לא נותנים משקאות ממותקים ומשתדלים עד כמה שניתן לתת לילדים אוכל מזין. כמובן שאין פסול בקיצוץ המתוקים וזו בוודאות הדרך הנכונה לחינוך תזונתי, אבל חשוב תמיד לא להגיע לקיצוניות. חשוב לא ליצור חסך אצל הילדים שיתבטא בצורך עז במתוק בכל עת, וגם לא לוותר על מאכלים שדווקא יכולים להיות טובים להם. המגמה התזונתית בעולם מאוד מתקדמת לעבר איזון והפחתת כמויות הסוכר. בקרב ילדים וגם בארץ יש ביטוי לשינוי. למשל מעדן "גמדים שלי" אינו כולל תוספת סוכר ואינו כולל תחליפי סוכר.
המיתוס: חובה לאכול רק 3 ארוחות ביום
לא נכון. אצל ילדים הכול קטן, גם הקיבה. הם אמנם אוכלים כמויות קטנות, אך הם זקוקים לאכול לעיתים קרובות. פעוטות מגיל שנה עד שלוש זקוקים לשלוש ארוחות ביום אך גם לשתיים עד שלוש ארוחות ביניים. זאת לעומת מבוגרים בריאים שבהחלט יכולים להסתפק בשלוש ארוחות מלאות ביום (למרות שאם נהיה כנים,רובנו מנשנשים בין לבין) וזה ממש ממש בסדר - כל עוד מדובר כמובן באכילה נכונה ומזינה.
המיתוס: זה לא טוב שילד אוכל מול הטלוויזיה
נכון מאוד. כהורים אנחנו נמצאים רוב הזמן או לפחות בחלקו בויתור על עצמנו ועל צרכינו למען הילדים. לפעמים הביטוי של זה יהיה גם לתת להם ארוחה, בזמן שאנחנו עמלים על מספר משימות במקביל, ולשמור את זמן הארוחה לשעה מאוחרת יותר. אבל מחקרים מראים שלארוחות משפחתיות יש שפע של השפעות חיוביות על בריאות הילדים ועל הרגלי התזונה שלהם. מחקר שנערך ב-2006 בהארוורד הצביע על כך שארוחות משפחתיות תרמו להישגים גבוהים והעשירו את אוצר המילים של הילדים. מחקר אחר שנערך גם הוא בהארווארד בשנת 2000 הצביע על כך שארוחות משפחתיות נקשרו עם תפריט בריא יותר שכלל פירות וירקות, ופחות מזון מטוגן ושומן טראנס. כדאי גם לזכור שמעבר להשפעות החיוביות לגבי התזונה, זהו זמן איכות משפחתי. לא רק בשביל לנהל שיחה אמיתית, אלא מדובר גם בהזדמנות נפלאה להוות מודל לחיקוי עבור הילדים, באופן שבו אתם יושבים לצד השולחן ועד הבחירות שהכנסתם לצלחת. ילדים מביטים, בוחנים, חוקרים ולרוב גם מחקים אותנו מבלי שכלל שמנו לב.
המיתוס: "רק אצלי הילד קם כל רגע מהשולחן. הוא לא אוהב לאכול"
האמת שזה ממש לא נכון, אצל רוב המשפחות זה כך. "ילד לא יכול לשבת ליד השולחן זמן ממושך", אומרת בריז'יט כוכבי, "הוא יאכל ב-5 הדקות הראשונות, ואחר כך לרוב יירד מהכיסא, אך המצב הזה הוא תקין לחלוטין. עלינו לזכור שהסבלנות של הילד שונה מבן אדם מבוגר, וצריך להתחשב בזה". כוכבי מדגישה כי עובדה זו אף מגבירה את חשיבותה של הארוחה המשפחתית, כי "כך הילד לא רק לומד מאיתנו מה לאכול, אלא גם איך לאכול".
וטיפ לסיום: בריגי'ט כוכבי, דיאטנית קלינית מוסמכת, אומרת ש"צריך לצאת מהקופסה ולתת לילדים את המזונות השונים בדרכים יצירתיות. אם יש ילד שלא מוכן לאכול גבינות לדוגמה, אפשר להכניס את הגבינות למזונות שונים כמו חביתה או פשטידה, וכך הוא יקבל את הערכים התזונתיים של הגבינה בדרך אחרת".