בני נוער רבים מעלים ליוטיוב סרטוני וידוי חושפניים על מנת לשתף, להוריד קצת מהנטל וגם למצוא ברחבי העולם אנשים דומים להם, שיוכלו להתנחם בהם ולהתחזק מתמיכתם. אחד ממאות הנערים שהעלו סרטונים כאלה היה בן ברידלאב, נער בן 18 מטקסס, שסבל מפגם בלב כל חייו. אוסטין תחזק ערוץ יוטיוב פופולרי בו חילק עצות לבני נוער בנושאים שונים וסיפר על ההתמודדות שלו עם המום המולד. בסרטון שהעלה לפני שבוע סיפר בן, בעזרת כרטיסיות, כיצד 'רימה' את המוות מספר פעמים בחייו. ביום חג המולד, לפני שלושה ימים, מצא המוות את בן, והוא נפטר מהתקף לב. נותרו רק מילותיו האחרונות שמהדהדות עכשיו בעוצמה.
מכתב פרידה אופטימי
בסרטון האחרון שהעלה בן ליוטיוב ב-18 לדצמבר, סרטון בן שני חלקים, סיפר בכנות על החיים עם מחלת הלב הקשה שלו ועל שלוש הפעמים בהן התחמק ממוות. הסרטון, בו הוא מתאר את חוויות סף-המוות הרוחניות שעבר, מצמרר ועצוב מצד אחד, ומצד שני אין מכתב פרידה יפה ואופטימי ממנו. מותו של בן מעורר לא מעט רגשות בין בני נוער ברשת, וקמות לזכרו קבוצות פייסבוק ואתרי טאמבלר שונים.
הראפר האהוב על בן, קיד קאדי, שאזכור שלו מופיע בסרטון, התייחס למותו בבלוג שלו. "אני כל כך עצוב", כתב. "צפיתי בסרט שהשאיר אחריו, והחזון שלו חימם את לבי. נשברתי כשצפיתי בזה. אני בוכה כעת, כי החיים פשוט לא הוגנים. אנחנו אוהבים אותך בן. לנצח".
החלק הראשון של הסרטון
הנה מילותיו האחרונות, היפות והמרתקות של בן:
"היי, אני בן. כל חיי סבלתי ממחלת לב בשם HCM, מחלה קשה ומסוכנת. ככל שגדלתי למדתי יותר ויותר עד כמה. פחדתי הרבה וזו הרגשה שאני שונא. אף פעם לא הרשו לי להשתתף במשחקי ספורט עם החברים שלי, זה מעצבן שפספסתי את החלק הזה בחיים. קיוויתי לעשות הכל כמו כולם, אבל למדתי לחיות עם המצב ולקבל אותו.
"בפעם הראשונה שרימיתי את המוות הייתי בן ארבע. חטפתי שבץ. מפחיד, נכון? אני לא זוכר הרבה מאותו היום, חוץ מזה שגלגלו אותי על כיסא גלגלים במורד מסדרון. היה אור לבן חזק מעלי. הוא היה כל כך בהיר שלא הצלחתי לראות ממה הוא נובע. אמרתי לאמא שלי: תראי את האור! והצבעתי למעלה, אבל היא אמרה שאין שם כלום. לא היו מנורות על התקרה, אבל אני לא הצלחתי להסיר מזה את העיניים, ולא היו לי שום דאגות. כאילו כלום לא חשוב. לא הפסקתי לחייך. אני לא יכול לתאר את רמת הרוגע והשלווה ולעולם לא אשכח את התחושה הזאת. אחר כך היה רגוע במשך כמה שנים. בשנת 2007, כששוב הלב עשה בעיות, החליטו שצריך לפעול, וב-2009 הושתל לי קוצב לב. לא רציתי, אבל לא היתה ברירה.
החלק השני של הסרטון
"קיץ 2011 היתה הפעם השנייה שבה רימיתי את המוות. נכנסתי לניתוח שקדים שגרתי. אמא שלי ואחותי חיכו במסדרון, והרופא יצא להגיד להן שצריך להתפלל כי נכנסתי לדום לב. זה היה נס שיצאתי מזה. אני כל כך שמח שהתעוררתי.
"אחר כך עשיתי הכל כדי לשכוח מזה ולא לדאוג, אבל לפני שבועיים היתה הפעם השלישית שרימיתי את המוות. הלכתי במסדרון בית הספר והתעלפתי. כשהתעוררתי הייתי במיון. לא יכולתי לדבר או לזוז, אבל ראיתי מעלי רופאים. הם שמו לי מכשיר החייאה ומישהו נתן הוראה להפעיל אותו. התעלפתי שוב. הלב שלי עצר ולא נשמתי במשך שלוש דקות.
"כשהגוף 'מת', המח ממשיך לעבוד לזמן קצר כי שמעתי אותם אומרים: 'הוא לא נושם', 'הלב עצר', 'אין דופק'. הייתי בטוח שאני מת. הדבר הבא שקרה, אני לא בטוח אם הוא חלום או חזיון: הייתי בחדר לבן אינסופי, בלי קירות, לא היה סאונד, אבל התחושה השלווה מגיל ארבע חזרה אלי. לבשתי חליפה יפה ולידי היה הראפר האהוב עלי, קיד קאדי. לא יודע מה הוא עשה שם, אבל היתה מולי מראה, הבטתי בשנינו וחשבתי: וואו, אנחנו נראים טוב. לא יכולתי להפסיק לחייך. הייתי גאה בעצמי. בחיי. בכל מה שהשגתי. זו היתה התחושה הכי טובה בעולם. קיד קאדי הביא אותי לשולחן זכוכית ושם ידו על כתפי. השיר האהוב עלי נשמע ברקע. שמעתי את השורה: "מתי הפנטזיה תיגמר וגן העדן יתחיל?" והוא אמר לי: לך עכשיו. ואז התעוררתי לתוך ההחייאה. לא רציתי לעזוב את המקום ההוא והלוואי שלא הייתי מתעורר.
אתם מאמינים במלאכים או באלוהים? אני כן".