חשיפת פרשת שי אביטל והחשדות החמורים לכאורה בגין שורה של הטרדות מיניות ותקיפות של נערות צעירות, הכניסה השבוע לא מעט הורים לחרדה.
מתוך דיווחי המרכזים לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית, עולה כי אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה. אחת מכל חמש נשים עוברת אונס. אחת מכל חמש ילדות עוברת פגיעה מינית. עד גיל 12, שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות. רק שישה אחוזים מהפגיעות המיניות מדווחות לרשויות.
אז איך מזהים "פוגע מיני"? ולא פחות חשוב – כיצד מכינים את המתבגר.ת שלכם להתמודדות עם העולם החיצון, שלא כולו חדי קרן ופיות טובות. נכון שבילדותם, הזהרתם אותם שלא לדבר עם אנשים זרים (למרות שאגב, רוב התקיפות המיניות לא נעשות בידי זרים), אבל לעתים נוצרת סיטואציה במהלכה ילדה בת 14 הולכת בגפה לפגוש סוכן דוגמניות, לעתים בעידודם הנמרץ של הוריה, שחולמים על קמפיין חוצות ושערי מגזינים ולעתים, בדרך אל התהילה, נרדמים בשמירה.
נתחיל מלהפריך שני מיתוסים:
- אפשר גם להיפגע אונליין – העידן הדיגיטלי מזמן גן עדן לפוגעים מיניים, שבחסות המקלדת ומצלמת האינטרנט יכולים להגיע כמעט לכל בית בישראל, כמעט ללא ידע טכנולוגי מוקדם.
- אי התנגדות אינה מביעה הסכמה - מרבית מקרי האונס מתרחשים בבית הנפגע.ת או בבית הצד התוקף. לבוש או התנהגות מסויימת של הקורבן אינם מהווים מניע לתקיפה מינית. המניע העיקרי הוא רצון לשלוט בקורבן.
איך מנהלים שיח פתוח על הנושא?
מתוך הספר ״איפה הילד – מדריך הישרדות והורים למתבגרים״ (הוצאת אגם):
״אי קיום שיח בבית על מיניות עלול להיות מתורגם להסתרה ולבושה... בשיח על מין ומיניות, בעידן שבו המידע זמין ומציף אבל לא תמיד אמין ומדויק, תפקידכם (כהורים) הוא לעשות סדר בתוך ההצפה הזאת, גם אם חינכו אתכם שזה נושא שלא מדברים עליו וגם א הנושא מביך אתכם״.
- לסמוך על תחושת הבטן ההורית: זה בסדר להטיל וטו על פגישה של המתבגר לבדו עם מבוגר. זה רלוונטי מתמיד, כשמדובר ב״פגישת עבודה״ עם קטין.ה. נוכחות של ההורים בפגישה תשדר אחריות ומקצועיות ותמנע מהמתבגרים להתמודד לבד עם סימני שאלה, במידה ואלה יתעוררו.
- לנהל שיח פתוח על הנושא – בגיל מסוים, אין מנוס משיחה גלויה בנושא מערכות יחסים, הצורך בהצבת גבולות ובכלל, גבולות ההסכמה. חשוב לצפות ביחד באייטמים שעוסקים בנושא ולפתח דיאלוג – מה היית עושה במקומו/ה? איך היית מזהה שמדובר במצב נפיץ?
- חשוב לערוך שיחות עם המתבגרים על החשיבות שבסירוב תקיף לצלם אחרים או להצטלם בחלקי גוף חשופים, בתנוחות פרובוקטיביות או בכל דבר שנראה להם בעייתי. מה זה בעייתי? מתפקידכם להסביר להם, גם אם זה כרוך בכמה רגעי מבוכה. עדיף שיתביישו מכם ולא שסרטונים או תמונות שלהם יופצו ברבים.
- דברו עם המתבגרים שלכם על גבולות ההסכמה, על היכולת לסרב בכל שלב נתון, הדרכים בהן יוכלו לבטא את רצונם באופן נחרץ ולא פחות חשוב, מה לעשות במקרה שהם חשים בסכנה: לערב חבר.ה/מבוגר אמין, להתקשר לאדם קרוב ובגדול, בעיקר להרחיק את עצמם מהסיטואציה, מבלי לקחת סיכונים מיותרים.
לא לדבר יהיה גרוע יותר | צילום: jupiter images - להקפיד להשרות בבית אווירה שיוצאת נגד האשמת הקורבן – כל קורבן.
- הגיל שאפשר להתחיל – סוגיה שמטרידה הורים ומתבגרים רבים. התשובה פשוטה: יחסי מין הם עניין מורכב, שדורש בשלות גופנית ורגשית ויכולת לנהוג באחריות ולפיכך, המלצתנו הברורה היא לחכות לגיל בוגר. אגב, על פי החוק, חל איסור לקיים יחסי מין עם קטינים מתחת לגיל 14, גם אם הם מתעקשים שמדובר ב״יחסים בהסכמה״. בגיל 14, הם לא בשלים עדיין להסכים או להתמודד עם ההשלכות.
- שאלו שאלות והימנעו מתוכחה, איומים והתרסה. שיח בשפת ״אני״ חשוב כאן, כי באמצעותו תראו לילדיכם באיזה אופן יוכלו להיות קשובים לעצמם ולתרגם את רגשותיהם למעשים שיעצבו את חייהם.
עזרו להם לזהות סימני אזהרה
אם מדובר באדם מבוגר, שהמתבגר שלכם נפגש איתו במסגרת חברתית או עסקית – שוחחו איתם על תמרורי האזהרה הבאים:
-
שימוש בשפה לא הולמת – ריבוי מחמאות על מראה חיצוני, פנייה בשמות חיבה מוגזמים והבטחות מקצה לקצה (״אני אהפוך אותך לכוכבת״).
-
ה״סוכן״ מבקש מהקטין.ה להצטלם בלבוש או בתנוחות פרובוקטיביות.
-
יש בקשה מפורשת, שפגישת העבודה תתקיים לא במשרד אלא בבית פרטי/במלון/במקום מבודד. בכלל, רצוי להתלוות למתבגרים בכל פגישה מקצועית, ובוודאי כשמדובר בפגישה עם אדם זר.
-
טובות הנאה – אם המתבגר.ת מספרים לכם שאדם מסוים הבטיח להם טובות הנאה – כסף, ממתקים, מתנות או קידום מקצועי – סביר להניח שהוא מצפה לתמורה. לא להסס, להתעקש לרדת לשורשי המקרה, להנחות את המתבגר לסרב בתוקף ולוודא שיש ביניכם שיח גלוי, שלא מושתת על פחד אלא על יחסי אמון.
-
חקירת רקע – במידה ומדובר בילדה המעוניינת להיות דוגמנית, ילד שמבקש לפצוח בקריירת משחק או, כמובן, ספורטאים צעירים מקצועיים – חשוב לברר מראש מי המבוגר עימו ייפגשו כדי לקדם את התחום המקצועי, לברר במדיות החברתיות אם יש נורות אדומות לגביו, לשאול קולגות ולהתייעץ עם בוגרי התחומים המקצועיים הללו. לא מספיק שהשם מוכר, חשוב הקונטקסט ומה ניתן לגלות עליו בערוצים פומביים פחות וכמובן, להתלוות לפגישה.
להורים: דגלים אדומים
ישנם סממני התנהגות וסימנים גופניים שיכולים להעיד על פגיעה בילדיכם: המתבגר.ת מבלה באופן פתאומי זמן רב יותר בשיחות טלפון מסתוריות או בהתכתבויות ברשת או לחילופין, נמנע לחלוטין ממגע עם העולם החיצון והרשתות החברתיות? אם שאלות שלכם בנושא נתקלות בחומה בצורה של שתיקה וניסיונות התחמקות – גובר הסיכוי שיש להם משהו להסתיר.
הילד נרתע כשנוגעים בו, התנהגות מינית שאינה תואמת גיל, חוסר ריכוז והידרדרות התנהגותית פתאומית, שימוש בסמים ובאלכוהול, סימנים לפציעה עצמית (חתכים, כוויות), נסיגה תפקודית משמעותית (בבית ובלימודים), אמירות בעלות אופי או רמיזה אובדנית, עימותים חריפים והתקפי זעם ועד להסתגרות, נשירה ממסגרת הלימודים ובריחה מהבית.
*אם יש חשד – מומלץ לפנות לייעוץ בטלפון 1202 או להתייעץ עם איש מקצוע בתחום.
הכותב הוא פסיכותרפיסט, מחבר ״איפה הילד – מדריך הישרדות להורים למתבגרים״ ומרצה בקריה האקדמית אונו. מייסד "מרכז לימן"