בשבוע שעבר סבתא מירה הגיעה לבקר, ונסענו ביחד עם הבת הגדולה שלי, שיר, לסידורים. עברנו ליד חנות צעצועים, וסבתא קנתה לה בובה במתנה. בדרך הביתה, שיר ביקשה את המתנה לדרך "כדי שלא ישעמם לי בדרך". הבובה הייתה קשורה לקופסה ובלי מספריים לא היה ניתן לחלץ אותה, ולבסוף שיר נאלצה לחבק את הקופסה ולהשתעמם בנסיעה. איך היא שרדה את השעמום? את זה נגלה בסוף המאמר.
ילדי המאה ה-21 מחפשים בכל הזמן תעסוקה, שמשהו יעסיק אותם שלא ישתעממו חלילה. במרפאה, בסופר, בדרכים, ניתן לראות ילדים עם טאבלט או הנייד של הוריהם, שלא יחושו שעמום וייאלצו למצוא לעצמם תעסוקה אחרת בכוחות עצמם.
ייתכן שהדבר נובע מתוך העסקת יתר: חוגים, הפעלות, הצגות, ההורים מחפשים כל הזמן איך להפעיל את הילדים, והם מתחילים לצפות שתמיד ידאגו לשעשע אותם. זמן חופשי ופנוי שבו הם צריכים להשתמש בדמיון ולשעשע את עצמם, הולך ומצטמצם ונעשה מושג מעורפל. במקום להפעיל את הדמיון והיצירתיות, – הם מצפים שהפתרון יגיע מההורים. לכן, ברגע שיש להם זמן חופשי, הם מבולבלים ובורחים למחשב, לטלוויזיה, לטאבלט או שמיד מכריזים: "משעמם לי"!
אז מה עושים? איך משחררים את הקטנים ומעודדים אותם לעצמאות בזמנם החופשי? כמה טיפים שיעזרו לכם להתחיל בשינוי:
עזרו להם ללמוד להיות לבד
אפשרות נוספת היא ללמד את הילד איך לשחק לבד בהדרגתיות: בשלב הראשון להראות לו איך לשחק את המשחק ביחד. אחרי שהטמיע את המשחק ונהנה ממנו, כדאי להיות לצדו ולצפות בו, להנחות אותו לפעול לפי הכללים אך להשתדל לא להתערב ולעודד אותו למצוא פתרונות לבד. בשלב האחרון לגמול אותו מהנוכחות שלך ברגע שלומד את המשחק לבד.
צרו זמן פעילות חופשי
כדי להתניע את התהליך, בהתחלה תיזמו לוח פעילויות שבועי שבו תכניסו את כל הפעילויות שבשגרה: בית ספר, חוגים, תנועת נוער, ובין לבין לרשום זמן פעילות חופשי שבהם הילדים חופשיים לזמן פעילות עם עצמם. כמובן לתכנן את הלוח באופן מאוזן באופן אישי לכל ילד ומשפחה.
הציבו גבולות ברורים לגבי זמן שימוש באמצעי הטכנולוגיה
על פי מחקרים, ב- 93% מהבתים בישראל יש לפחות מכשיר טלוויזיה אחד שפועל כשש שעות ביום. הילד הישראלי צופה בטלוויזיה בממוצע כ-3.5 שעות טלוויזיה ביום, יותר מכל מדינה אחרת בעולם (!). בימינו כמובן שגם האינטרנט תופס זמן משמעותי, ולפי נתונים אחרונים40% מהילדים עד גיל 17 גולשים למעלה מ-4 שעות ביום באינטרנט, ו- 37% צופים מעל 4 שעות בטלוויזיה. הזמן שהורה מבלה עם ילדיו ביום בממוצע הוא כ-14 דקות ביום, כאשר לפני עשר שנים בלבד זמן האיכות הורה וילד עמד על 3 שעות.
אז מה עושים כדי למזער את המספרים המפחידים הללו? ראשית, צריך להעריך את זמן השימוש של הילד באמצעים אלה על ידי כמה ימים של מעקב ותיעוד. לאחר מכן קבלו החלטה כמה זמן הילד יקבל לשימוש בכל אחד מהאמצעים ותבהירו לו את החוקים החדשים. בהתחלה אולי הוא יתנגד, אך חשוב להסביר את החשיבות, לפתוח את הראש ולהציע פעילויות שונות שאינן מדיה. כמה רעיונות בהמשך.
למדו את הילד שלך שאתם לא הבדרן הלאומי
אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל בלשחרר את הילדים לעצמאות. כמובן שפעוטות לא מסוגלים להעסיק את עצמם לאורך זמן כמו ילד בוגר יותר, אבל כן חשוב להגדיל את מידת העצמאות ולהוריד את מידת התלות המוחלטת בהורים, להעביר מסר שאתם מאמינים בו ושהוא מסוגל בכוחות עצמו, להגדיל את הביטחון שלו בעצמן. מתחילים עם "אני אחזור עוד דקה, אני מת לראות מה ציירת. תעשה לי הפתעה?". חשוב לעמוד במילה שלנו ולחזור לחדר, ולאט לאט להאריך את הזמנים שבהם הוא לבד בחדר.
מצאו פעילויות שיגרמו לילדים להתלהב ולעשות לבד
- מנוי לספרייה. ספר זו פעילות מהנה ואהובה, חשוב לעודד את הילדים, לקחת לשעת סיפור בספריה או לעשות מנוי למגזין בתחום שהוא אוהב.
- סיפורים מוקלטים להאזנה. אפשר להאזין ביחד לסיפור קלאסי ביחד ברכב, ואז ליצור שיח על הספר. זו דרך נפלאה להעשיר את אוצר המילים של הילד ולייצר הן זמן משותף והן זמן לבד.
- למצוא תחביב. לעתים תחביבים שמתחילים בגיל הצעיר הופכים למשהו מרכזי בחיים שלח הילד גם כשהופך לבוגר. הטריק הוא למצוא משהו שיעשיר את עולמו ושיוכל לעשות לבד: לנגן בגיטרה, לסרוג, לצייר, לצלם וכדומה.
- להוציא את הילדים מחוץ לבית. יש ילדים שצריכים דחיפה לצאת מהבית. קחו אתכם דברים כיפים לעשות בחוץ, אפשר לקחת אוכל לעשות פיקניק, אופניים לרכיבה, כדור ועוד.
- קופסאות קופסאות קופסאות. כדאי לשמור קופסאות וארגזים מכל הגדלים וכל הסוגים. תנו לילד טושים ונייר דבק והם יכינו אוהל, טירה, חנות... תנו להם פנסים והם יהפכו למערה.
- תלמדו אותם משחקים של פעם. כמו דג מלוח, מחניים, ים יבשה, קלאס.
- ילדים מאד אוהבים לעזור. ככל שתשתפו אותם במטלות הבית, בבישול, בסדר, בארגון האחים הקטנים, כמובן בהתאם לגיל וליכולת האישית, ותדגישו כמה שזה עוזר לכם, הם ירגישו שהם חלק מהמשפחה, שזקוקים להם ושהם משמעותיים ותורמים. הדבר מאד מעצים ילדים, בפרט הצלחה בכיבוש היעדים.
- באופן כללי מאד חשוב לעודד לעצמאות, כאשר הבסיס הוא ברמה של חשיבה. כשילדים שואלים שאלה כמו "למה השמיים כחולים? למה הולכים לגן? איך בונים בית?", במקום לירות מיד את התשובה, תעודד אותם לחשיבה עצמאית. במקום לענות, תשיבו בשאלה: "מה דעתך? איך אתה חושב? איך אתה היית עושה זאת?". שתפו אותם בהתלבטויות משפחתיות, למשל מה להכין לארוחת הערב, איפה נלך לבלות בשבת, ועוד. עצם עידוד המחשבה העצמאית והחתירה לפתרון ועשייה, יביא גם לפעילות עצמאית.
ולגבי שיר הקטנה שלי - איך היא צלחה את הדרך המשעממת? היא ישבה כל הדרך, חיבקה את הקופסה עם המתנה החדשה. ספרנו ביחד מכוניות אדומות, עשינו חידון "ההיפך", היא זיהתה אותיות בשלטים וקראה בקול ובהתלהבות, סיפרה לעצמה סיפור דמיוני וארוך בזמן שסבתא ואמא דיברו ביניהן, והתבוננה בעניין בעצים ובאטרקציות בדרך מבעד לחלון. זה היה שעמום מאד מהנה ופורה.
שרי גלזר, מנחת הורים ויועצת שינה