"חשוב להיות קשובים גם כשאין סבלנות"
בסקר הבריטי, שנערך במימון ליטלוודס, אתר קניות מסחרי, השתתפו כאלף אמהות בריטיות לילדים בגילאי שנתיים עד תשע, שיצרו רישום ומעקב של מספר השאלות שילדיהם שאלו אותם במהלכו של יום אחד. נמצא כי ילד ממוצע בטווח גילאים אלה ישאל כ-300 שאלות ביום, כשבקצוות, בגילאים הצעירים והמבוגרים, סך השאלות יורד. שיא השיאים, אגב, מגיע בגיל ארבע אצל בנות, שמפגינות סקרנות רבה משל בנים, ומגיעות ללא פחות מ-390 שאלות יומיות בממוצע, מה שמתרגם לשאלה אחת כל דקה ומסתכם ב-56 שניות משעות העירות שלהן.
שעת השאלות הפוריה ביותר היא שעת הארוחה, בה ישאלו הילדים בממוצע 11 שאלות. טיול לסידורים מחוץ לבית יניב 10 שאלות, וזמן קריאת הסיפור לפני השינה יניב תשע הפרעות ברצף הקריאה עבור שאלות. מעניין לגלות שרובם המוחץ של הילדים – 82 אחוזים, יעדיפו לשאול את אמא את השאלה הבוערת מאשר את אבא.24 אחוזים מהילדים אמרו שכשהם הולכים לשאול את אבא, לרוב התשובה תהיה: "תשאל את אמא".
אמהות אכן נשאלות מגוון אדיר של שאלות, אך הקושיות המורכבות ביותר שנדרשו בהן היו: "למה המים רטובים?", "איפה נגמרים השמים וממה הם עשויים?", "איך נושמים דגים?" ו"ממה עשוי צל?". שאלות קשות בצורה שונה למדי הן: "למה אני צריך ללכת לבית ספר?" ו"למה את כל כך זקנה?". כל הסקרנות הזאת מובילה לסכום פנטסטי של 105,120 שאלות בשנה.
לפי הסקר, ילדים בני תשע כבר מסופקים יותר עם הידע שלהם, ויודעים כנראה כיצד להשיג מידע, לכן כמות השאלות שהם מציגים קטנה ביותר ממחצית, ומגיעה ל-144 שאלות יומיות. אחת כל חמש דקות ו-12 שניות. למרות שהכמות יורדת פלאים, רמת הקושי של השאלות עולה, עד כדי כך ש-88 אחוזים מהאמהות הודו כי לרוב אין להן את התשובות, ו-90 אחוזים מהן פשוט מחפשות את השאלה בגוגל.
"הסקר מוכיח כי אמהות מופגזות כל העת בשאלות, בכל יום ויום", אומר גארי קיבל מחברת ליטלוודס. "זה מוכיח כמה הילדים סקרנים וצמאי ידע, ומעוניינים ללמוד על העולם שסביבם. העובדה שאמהות נדרשות לענות על יותר שאלות מראש הממשלה מוכיחה שיש להן את העבודה הכי קשה בכל המדינה".
"מרגע שהם יודעים לדבר, ועוד הרבה קודם בעצם, ילדים שואלים שאלות וחוקרים את העולם", אומרת דינה פרל, יועצת התפתחותית ומלוות הורים. "חשוב שאנו הורים נהיה קשובים ונעניק להם תשובות שיספקו את הסקרנות הזאת, ואף ילבו אותה יותר. כאשר ילד שואל שאלה, חשוב להעניק לו תשובה שמסבירה, ולא רק סוגרת את הנושא, ולהיות פתוחים לדיון. אסור שהורים יתביישו לומר שהם לא יודעים, ומאוד לא רצוי להמציא או לתת תשובות שלא בטוחים בהן. המפתח בתקשורת הוא כנות, וילד יכול ללמוד הרבה אם מעניקים לו את הכלים למציאת התשובות בספרים או באינטרנט. המחקר המשותף של הנושא יכול להעניק לילדים ולהורים זמן מיוחד של הנאה משותפת וקרבה. חשוב לזכור, בעיקר לפעמים כשהסבלנות כבר לא בשיאה אחרי שהילד שואל בפעם העשרים 'אבל אמא, למה...', שהסקרנות הזאת היא משאב מופלא ונדיר, וצריך לטפח אותה".