מירי חנוך ידועה לציבור כסופרת, עיתונאית וגם כאשתו של האיש והעגבניה, אייל שני. חנוך היא גם אם לשלוש בנות, מנחת סדנאות כתיבה פופולרית, משתתפת עבר בתוכנית הדוקו-ריאליטי ׳מחוברות׳ ומנחת טלביזיה. עכשיו היא מוציאה ספר ילדים חדש ואמיץ בשם "סבא, מוריס ואני", העוסק במוות של אדם קרוב ויקר בלי להתחמק וללא דימויים מיותרים.
עלילת הספר עוקבת אחר מערכת יחסים קרובה ועמוקה בין נכד לסבו, ולעולמו הקסום של אותו הסב. כאשר הסב חולה ומת, הקורא הצעיר מלווה את הילד צעד צעד בהתמודדות המורכבת, ולומד שגם אחרי לכתו של אדם שפוער אחריו חור גדול, יש במה להיאחז. "מוות בשבילי הוא לגמרי חלק אינטגרלי מהחיים," אומרת חנוך. "אני חושבת שילדים מפחדים ממה שגדולים מפחדים ואין מה לשחק אתם משחקים בעניין הזה אלא לדבר בגובה העיניים באופן הכי אמיתי והומאני. ואז גם אפשר לנחם ולהתנחם במי שנותר ובמה שנשאר בלב לתמיד."
הספר נותן תחושה של מורשתו של סב ספציפי ואהוב, אך חנוך לא התבססה על אדם אחד. "הסבא הוא כמה סבאים ביחד שהיו ולא היו לי. הוא גם הסבאים של הילדות שלי וגם הסבא שלי וגם מין דמות נהדרת סבא מיתולוגי שכבר לא רואים היום הרבה," היא מסבירה. "וכן כילדה הייתי מבלה עם אח שלי אצל סבתא וסבא בכפר גלים וזה היה עולם אחר, יקום מקביל שנברא כשמתרחש הקסם הזה בין סבא וסבתא לנכדים."
>> איך מדברים עם ילדים על מוות?
למרות החשש שההורים לא ירצו להציף פחדים או כאב אצל ילדיהם, חנוך מבשרת שהתגובות מספרות סיפור אחר. "הורים מאוד מתרגשים ואני ממש תחת מבול של תגובות כמו שבחיים שלי לא חוויתי. יש איכות באמירת האמת הזו ובשיחה על חיים ומוות עם הילדים, זה מכבד אותם ואת הכאבים והגעגועים שלהם, שהם לא קטנים - הם אותם כאבים קיומיים שיש לכולנו. מי שמעז להרגיש."
את הספר כתבה שני סמוך למותו של אביו של בעלה, סבו האהוב של בתה. "הוא היה איש מיוחד וסבא מיוחד, במיוחד לאנה נכדת הזקונים המפתיעה שאיל הביא לעולם בגיל מתקדם. אנה כאבה מאוד את הפרידה ממנו." להורים שמתמודדים עם אובדן כזה של ילדיהם, ממליצה חנוך להגיד את האמת. "לא לשקר ולא להסתיר כי אין טעם - דווקא כשקשה, הילדים שלנו צריכים שנחבק ונסתכל בעיניים ונהייה ביחד עם האובדן וגם עם הנחמה שהיה סבא כזה ואת זה אי אפשר לקחת מאתנו. וגם אני ממליצה בחום שבכל בית יהיה כלב או חתול, לפחות אחד, כי חיות הן מאוד רגישות לצער ומיד מתייצבות לנחם בלי מילים."