"התעללות עצמית נובעת מדחייה עצמית, ודחייה עצמית נובעת מכך שיש לנו דימוי על משמעות המושלמות ולעולם איננו מצליחים לעמוד באידיאל הזה. זוהי הסיבה לכך שאיננו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו, ולכך שאיננו מקבלים אחרים כפי שהם", כותב הסופר המקסיקני, דון מיגל רואיס, בספר "ארבע ההסכמות" בו הוא פורש את האמונות שמגבילות אותנו, יוצרות סבל בחיינו וגוזלות מאיתנו את השמחה האמיתית.
אנדרס קוניצ'זקי, פסיכולוג קליני וחוקר במכללה האקדמית תל אביב יפו ובאוניברסיטת חיפה, תירגל שנים ארוכות מדיטציה ונכח בתרומה שהייתה לה לחייו. בסדנאות שהוא עורך כעת לילדים בני 8-18 באוניברסיטת חיפה, במסגרת עבודת הדוקטורט שלו, הוא מנחה ילדים לפתח חמלה עצמית, תכונה שתשפר את איכות החיים שלהם ושל הסובבים אותם.
אנשים לעתים מבלבלים חמלה עם רחמים, מה ההבדל ביניהם?
"רחמים מציבים אותך בעמדה יותר גבוהה מאלו שאתה מרחם עליהם, כך שנוצרת השוואה, התבודדות וראייה של האחר כמסכן. בחמלה אנו שווים לאחר, ומזדהים איתו, אמפתיים אליו. הרעיון בסדנא הוא לבדוק עד כמה אפשר לפתח אמפתיה, וליצור את היכולת להתבונן. כשאתה מרחם על מישהו או על עצמך אתה מקטין את מושא הרחמים, והופך אותו למסכן. בחמלה יש קבלה שלי או של האחר, גם אם אנחנו לא מושלמים".
איך פיתוח חמלה עצמית ישפיע על ילדים?
"זה יוצר רובד פנימי של דיבור אחר מול עצמי ומול העולם", אומר קוניצ'זקי, "זה נוגע בתופעות של בריונות, שיימינג וכל החרמים החברתיים שמתרחשים בעולם הפיזי או הדיגיטלי שיש היום. ברגע ששמים אדם במגע עם הסבל של האחר, התוקפנות שלו ממותנת ומתועלת למקומות אחרים. כשחקרו מבוגרים גילו, שאנשים בעלי חמלה עצמית גבוהה פחות סובלים מדיכאון או חרדה, שאיכות החיים שלהם טובה יותר, והשמחה והאושר יותר דומיננטיים. חמלה היא חוסן מפני בעיות רבות".
האם לא לכל אחד מאיתנו אמורה להיות חמלה עצמית?
"בגיל מאוד מוקדם כבר אפשר לראות עד כמה הילד אמפתי. חמלה יש בדרגה כזו או אחרת אצל כל אחד מאיתנו, אך זה תלוי אישיות, חינוך ומודלים שאומצו מהבית, כי הקול שמפנימים הוא הקול של ההורה. אנשים שבאים מבית ביקורתי, לא תהיה להם הרבה חמלה לעצמם, וגם לא לאחר, אלא יותר שיפוטיות וביקורתיות, וחוסר גמישות מחשבתית. לעומת זאת, בית שיש בו דיאלוג בונה, יכולת לשאת קונפליקט או מציאות מורכבת, השיפוטיות של הילד תהיה יותר נמוכה. החדשות הטובות הן שאפשר לחנך וללמד לזה".
לאפשר לילדים לקבל את עצמם ואת האחר
פיתוח חמלה עצמית נעשית דרך שלושה מרכיבים: הראשון הוא מיינדפולנס או קשיבות - זו היכולת לנהל את הקשב שיש לנו בתודעה. באופן רגיל, הקשב שלנו נצמד למחשבות ורגשות, כאשר אנחנו כל הזמן מגיבים בקשת של רגשות. הוכח במחקרים, כי על ידי תרגול פשוט של מדיטציה שבה ממקדים את הקשב בנשימה, אנו נוכל לנהל את הקשב במקום שהוא ינהל אותנו, ויוביל אותנו לעתים למנגנוני הגנה כמו דכאון, אובססיות, חרדות או פחדים. "המדיטציה לא מנתקת אותנו מהחוויה אלא מאפשרת קבלה שלמה והתבוננות על החוויה. אנו מלמדים את הילדים להתבונן במה שקורה ולא להגיב באלימות או התפרצויות זעם, ואנו משתמשים בתודעה כדי ליצור יכולת של קבלה", אומר קוניצ'זקי.
המרכיב השני הוא ההבנה שאנחנו חלק מחברה ומהאנושות. "התרבות המערבית מייצרת נפרדות, התבדלות ונרקיסיזם. המטרה היא שילדים יתחילו להבין שהחרדות והפחדים שלהם קיימים גם אצל האחר והם לא לבד עם זה, זה גם ייתן להם לגיטימציה לדבר על הנושא". אומר קוניצ'זקי ומספר שאחד התרגילים בסדנא הוא לכתוב בפתק תכונה שהילד מתבייש בה, לשים בכובע את כל הפתקים, ילדים אחרים ישלפו פתק, ויווכחו למעשה שרוב הילדים מתביישים באותה תכונה. "זה בעיקר חשוב לילדים בגלל הדינמיקות החברתיות שיש היום".
המרכיב השלישי הוא נדיבות עצמית. בתרבות ההישגית שבה אנו חיים, כל אחד משווה את עצמו לסביבה, יש תחרותיות גבוהה שמייצרת דיאלוג ביקורתי בכל תחום. הרעיון הוא ללמד את הילדים לקבל את עצמם במקום שבו הם נמצאים ומשם להתקדם. "כשאני מפתח נדיבות כלפי עצמי אני יכול להיות נדיב כלפי הסובבים שלי".
הרעיון לחמלה עצמית מגיע מהבודהיזם, והעיקרון הוא תמיד הדדי: החמלה שיפתח הילד תהיה גם כלפי הסביבה, בעלי החיים, וילדים אחרים. את המדיטציה שילמדו הילדים לתרגל בסדנא, הם אמורים להמשיך לתרגל לבד בבית, בתחילה עם הנחייה וקבצי שמע ובהמשך לבד בעצמם. קוניצ'זקי מקווה כי יום אחד בעתיד יתאפשר להכניס את הסדנאות הללו למערכת החינוך, כך שכל הילדים וגם המורים יוכלו לזכות באפשרות לפתח חמלה.
האם זה בכלל אפשרי להושיב ילדים לתרגול מדיטציה?
מנסיונו, קוניצ'זקי מאמין שכל הילדים יכולים להתאים ולהתחבר לתרגול מדיטציית "קלוז פוקוס", שבה, בדומה למדיטציית ויפאסאנה, משתמשים בעוגן בגוף כמו הנשימה, וממקדים את תשומת הלב לאזור שבו האוויר יוצא ונכנס, וכאשר הקשב נודד, אנו מחזירים אותו. "כבר בפיילוט אנו רואים שיפור בהתנהלות של הקשב. גם כאשר עולה תסכול, במקום להגיב, הילדים לומדים להתבונן בו. התרגול יכול לשפר מצבים של פחדים וחרדות, OCD או בעיות קשב וריכוז".
בסדנא 8 מפגשים בני שעה אחת בשבוע ללא עלות, באוניברסיטת חיפה - המעבדה לפסיכופתולוגיה התפתחותית. רוב הסדנא היא חווייתית ונלמדים בה כלים פשוטים לפיתוח חמלה עצמית והתמודדות עם אתגרים נוספים בחיים. לכל הילדים בגילאי 8-18 המעוניינים להשתתף במחקר, ניתן לפנות לאתר של המעבדה לפסיכופתולוגיה באוניברסיטת חיפה