בריונות בין ילדים היא תופעה קשה מאוד, הלוקחת כל שנה חיים של ילדים תמימים שנקלעו לסיטואציה שלא הצליחו להיחלץ ממנה, ולא ראו את האור בקצה המנהרה. מתברר שגם ילדים צעירים מאוד, כאלה שרק לומדים לקרוא ולכתוב, יכולים להגיע למצב קצה שבו הם מעדיפים את מותם מחייהם. כך קרה לג׳ק וילקינסון, שמאס בהתעללות מחבריו לכיתה, והשאיר למורתו בכיתה ב׳ מכתב על השולחן.
"אלוהים, קח אותי בבקשה," כתב ג׳ק בפתק בכתב מסודר, עדות לשבועות של השפלות ומכות. שבועות קודם לכן הוכה התלמיד הצעיר בחצר בית הספר במשך עשר דקות מול עיני כולם, ורבים ידעו שהביריונים רואים בו מטרה קלה. אמו הנסערת של ג׳ק האוסטרלי, קריסטי סטורגס, מספרת שבנה מאובחן בחרדה בעקבות הלעג והבריונות האכזרית שהוא סופג.
ההקנטות והלעג הפכו לאלימות פיזית מתחילת השנה, והאלימות גברה במהירות. "תמיד היו ילדים שהתאכזרו אל ג׳ק," האם מספרת. "הם היו קוראים לו בשמות ואומרים לו שהוא משוגע. מגיל שש חזר הביתה בדמעות והתחנן לא לחזור לבית הספר." ג׳ק חטף מכות, דחיפות, אגרופים לראש, ונדקר במזלג מפלסטיק בגבו מספר פעמים. כשראיתי את הסימנים על גופו נשברתי בבכי." לג׳ק אח תאום, האנטר, שסיפר להורים את כל הפרטים.
כאמור, זה היה הקש ששבר את ג׳ק, ובגיל שבע הוא הרים ידיים. הוא כתב על הכרית שלו: אני לא רוצה לחיות, וכשחזר לבית הספר מספר שבועות אחרי התקרית הקשה, מיד הניח את הפתק המדובר על שולחן המורה. אמא של ג׳ק עבדה מבוקר עד ליל על מנת לטפל בעניין מהכיוון המערכתי, וגם להחזיר לבנה את הבטחון ושמחת החיים שאבדו. המשפחה נעזרה במטפלים שונים, ביניהם טיפול באמנות, שעזר לג׳ק מאוד בעיבוד הרגשות והטראומה.
האם קריסטי, בעלת מותג ביגוד, החליטה ליצור שיתוף פעולה עם בנה, והציעה לו להדפיס ציורים שלו על חולצות ולמכור אותן ברשת על מנת לגייס כספים לגוף שעוזר לילדים שעוברים בריונות. "לא כולם זוכים לטיפול ולתמיכה שיש לג׳ק, ולכן חשוב לנו לתרום לגופים שיכולים להציל ילדים במצבים דומים. אתה לא מצפה שדבר כזה יקרה לילד שלך, אבל דברים קורים. יש הרבה ילדים שסובלים. מוכרחים לייצר עבורם מערכת תומכת."
"זה מאוד עוזר כשיש לך עם מי לדבר," הוא מסכים, וגאה באתר שהקים עם אמא שלו, ובו החולצות עם האמנות שיצר בטיפול. "כשאני עושה דברים כדי להתנגד לילדים הרעים ולדברים הרעים שקורים, זה גורם לי להרגיש טוב ובטוח. עכשיו אני כבר בסדר, אבל יש ילדים שעוברים עכשיו את מה שאני כבר עברתי, וקשה להם. הלוואי שיהיה להם מישהו לדבר איתו, ושהם לא ירגישו מפוחדים או עצובים."