הפעילות בתנועת נוער היא דבר שאינו מובן מאליו. פעילות שטח, מפגש חברתי, שלא לדבר על מילה גסה כמו "ערכים" - הם אלטרנטיבה שכל הורה צריך לשמוח אם ילדו בחר בה. כ-300 אלף חניכים פעילים בישראל ב-14 תנועות נוער מוכרות העומדות בתנאים ומתוקצבות על-ידי המדינה - להן נוספות תנועות לא רשמיות, כמו "כנפיים של קרמבו" המשלבת ילדים מוגבלים.
שיטת המפקד שהייתה נהוגה בעבר עוררה לא מעט מחלוקות, התכתשויות וטענות הדדיות לזיופים במרדף אחר התקציב. כיום מקיים משרד החינוך הערכה עצמאית של גודל התנועות - וגם אם עדיין נשמעות טענות על חוסר התאמה למספרים האמיתיים בשטח, הנה הן על-פי סדרן הכרונולוגי: הצופים העבריים, הנוער העובד והלומד, בני עקיבא, בנות בתיה (תנועה חרדית), השומר הצעיר, נוער לאומי בית"ר, עזרא, מכבי צעיר, האיחוד החקלאי, המחנות העולים, אריאל, היכלי עונג (תנועה של חסידות גור), תנועת הנוער הדרוזי ותנועת הצופים הערבים והדרוזים.
ואולם, לא ניתן להתעלם מהעלות הנלווית לאותה פעילות ערכית - ולהבדלי העתק בסכומים הנגבים מהורים בתנועות נוער שונות. עבור מה וכמה משלמים ההורים, האם יש מי מפקח ועד כמה התשלום מוצדק?
גובה דמי החבר בתנועות המובילות - הצופים, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, הנוער הלאומי (לשעבר בית"ר) ובני עקיבא - נע בין 180 ל-700 שקל, אבל זו רק ההתחלה: לזה נוסף תשלום נפרד עבור פעילויות שונות, כמו טיולים, מחנות קיץ וסמינרים - שעלותם יכולה להגיע גם לאלפי שקלים בשנה, וכן תשלום (סמלי יחסית) עבור מדי התנועה במרבית המקרים.
אם לא רק אחד מצאצאיכם פוקד תדירות את הסניף/הקן/השבט/המעוז, ההוצאה תוכפל בהתאם (לעתים בניכוי הנחות למספר חניכים מאותה משפחה).
העלות הגבוהה מעוררת בקרב הורים רבים תהיות. "גלובס" עונה על כמה מהשאלות:
מי מממן את תנועות הנוער?
התנועות כולן מוגדרות ארגונים ללא מטרת רווח - ונתוניהן הכלכליים חשופים לכל, לא רק בפני הרשויות. התקציב הממשלתי לתנועות הנוער, שעומד היום על כ-85 מיליון שקל בשנה לאחר שתוגבר משמעותית כחלק ממסקנות ועדת טרכטנברג, מחולק לתנועות בין השאר בהתאם לגודל התנועה ולהיקף פעילותה: כלומר, חלק מהתקציב ניתן באופן שווה לכל התנועות עבור פעילותן, על-פי סעיפים שונים בתקנת תנועות הנוער, וחלק נקבע באופן יחסי לגודל התנועה. סך המימון הממשלתי לחניך בתנועת נוער עומד כיום על כ-270 שקל לשנה.
אולם החלק הזה של התקציב מגיע, לפי נתונים שהציג בכנסת מזכ"ל מועצת תנועות הנוער, נפתלי דרעי - רק ל-15% מסך התקציב בתנועות גדולות כמו הצופים, ועד 40% בתנועות הקטנות. מקורות מימון נוספים יהיו רשויות מקומיות, בהתאם למדיניותן; תורמים שונים; ארגונים המעניקים גב אידיאולוגי לתנועה - כמו התנועה הקיבוצית בשומר הצעיר, הסתדרות עובדים לאומית בנוער הלאומי, וכמובן דמי החבר המשולמים על-ידי ההורים. לזאת יש להוסיף תקצוב נוסף לו זכאיות חלק מן התנועות מכוח תקנת שנת השירות - המאפשרת הפעלת מערך מתנדבים צעירים על חשבון המדינה. מדובר במקור מימון רציני, בהתאם להיקף ההתנדבות ומידת ההסתמכות עליו בפעילות התנועה.
עבור מה אנחנו משלמים דמי החבר?
מכיוון שפעילות חריגה ממומנת באופן נפרד - דמי החבר נועדו למימון שוטף, בעיקר: ציוד, עלויות שכר, תפעול שגרתי כמו חשמל ומים במבנים בהם מתקיימת (במקרה הטוב) הפעילות. בדיון שנערך בנושא בוועדת החינוך של הכנסת, לפני כשנתיים, הדגיש משרד החינוך את עלויות הביטוח, הביטחון והבטיחות הגבוהות להן נדרשות תנועות הנוער נוסף לכל אלה - שבאות אף הן לידי ביטוי בסכומי הגבייה. "אנחנו נותנים שתי פעולות בשבוע פלוס טיולים פלוס מחנות פלוס סמינרים", טען אז דרעי, מזכ"ל מועצת תנועות הנוער. "אין גוף - חוגי סיור, פעילות חוגים במתנ"סים -שגובה 70-50 שקל לפעילות כזאת בחודש. אנחנו באמת ברף התחתון של גבייה עבור סוג כזה של פעילות". וכמה מרוויחים המנכ"לים והמזכ"לים של התנועות? מזכ"ל הצופים משתכר ברוטו 29,500 שקל, מנכ"ל הנוער הלאומי משתכר 16,000 שקל, ומזכ"ל הנוער העובד והלומד הוא בכלל מתנדב. מזכ"ל בני עקיבא משתכר 28,222 שקל בחודש.
האם כל החניכים באותה תנועה משלמים אותו דבר?
התשובה היא, במרבית המקרים - לא: בחלק מהתנועות, קיימת חלוקה ראשונית שונה של דמי החבר הבסיסיים בהתאם לאזורים בארץ, תוך ניסיון להתייחס למצב הסוציו-אקונומי של יושביהם. כך לדוגמה בנוער העובד והלומד קיימות 6 דרגות תשלום שונות הנעות בין 100 ל-600 שקל, ובשומר הצעיר נע התשלום בין 350 ל-500 שקל בהתאם לקן. משרד החינוך מעודד את המגמה ומתגבר את הפריפריה כדי לעודד הצטרפות חניכים.
בתנועת הצופים, למשל, נקבע רף עליון כשכל שבט מנהל תקציב עצמאי וסגור מכספי חניכיו - וקובע את גובה התשלום בפועל על-פי נתונים נוספים: "לפעמים קיימים שני יישובים באותו סטטוס כלכלי", מסביר מזכ"ל התנועה גל בן-שימול, "אבל הגבייה מההורים משתנה בהתאם למימון הקיים מהרשות המקומית".
האם קיימות הנחות נקודתיות?
התנועות כולן מתפארות במערך סבסוד מקיף למי שאינו יכול לשאת בנטל התשלומים - כל תנועה על-פי המנגנון שלה. בנוסף, קיימות פעמים רבות הנחות לאחים: כך למשל בבני עקיבא המכוונת בעיקר לציבור הדתי, מערכת ההנחות מגבילה את סך התשלום הכולל לבית-אב - גם אם מדובר במשפחה מרובת ילדים. אגב, בתנועת הנוער העובד והלומד מציעים להורים לפרוס את סך התשלומים הכולל (דמי חבר פעילויות וטיולים) בתשלומים מראש על פני כל השנה, כמו תשלום עבור חוג - כנגד הנחה של 5% מהעלות.
האם קיים פיקוח על גובה הגבייה?
לאחר שנים ארוכות לא פיקוח על הגבייה, פרסם משרד החינוך בינואר 2013 הנחיה לפיה אין לגבות מחניכי תנועות נוער יותר מ-690 שקל לשנה עבור דמי חבר.
תנועת הצופים היא היחידה כיום שנצמדת לרף הגבוה, בסניפים בהם נגבה הסכום המקסימלי (לא הרבה אחריה - הנוער העובד והלומד). אם גובה התנועה דמי חבר גבוהים מהסכום שנקבע, ניתן לפנות בתלונה למינהל חברה ונוער שבמשרד החינוך.
הילד נרשם לתנועה ופרש בדרך. האם אקבל כסף בחזרה?
החזר יחסי מתאפשר במרבית המקרים, לרוב עד נקודה מסוימת במהלך השנה. כדאי להתעניין מראש בתנאים הספציפיים לקבלת החזר. בבני עקיבא, למשל, החזר כזה כלל לא מתאפשר מרגע ששולמו דמי החבר.
האם קיים פיקוח על התכנים?
התנועות, מצדן, נדרשות להוכיח עמידה בקריטריונים חינוכיים-ערכיים תוך שפעילותן מפוקחת באופן שוטף. המדינה לא מתערבת באידיאולוגיה פוליטית או דתית של תנועה, אבל מחייבת עמידה בתנאי סף כמו חינוך לערכי מגילת העצמאות - וגם דורשת שפעילות התנועה תשקף בפועל את ערכיה המוצהרים.
הצופים: תנועה גדולה ויקרה. מדוע?
קשה להתעלם מהפער הקיים בין עלויות דמי החבר בתנועות שונות - כשמלמעלה בולטת, ולא לטובה, דווקא הצופים - התנועה הגדולה ביותר, שנצמדת לרף העליון שנקבע על-ידי משרד החינוך ואף חורגת ממנו בשקלים בודדים.
מזכ"ל הצופים, גל בן-שימול, מנסה להסביר מדוע נדרשים ההורים לשלם כל-כך הרבה: "לא כל התנועות מבצעות את אותם טיולים", הוא אומר, "אנחנו תנועה שהצופיות בה היא ערך, אם משקללים הכל - תנועה שמטיילת יותר מוציאה יותר.
"אצלנו קיים סל סגור בכל שבט. אתה לא מממן חניך במקום אחר. 700 שקל שאנחנו גובים מהחניכים מממנים את הפעילות הקבועה בשבט שבו הם חברים, כולל שכר מרכזים, תשתיות, תחזוקה בסיסית, ציוד וגם קרן הנחות שבטית לסבסוד בשבט עצמו. אנחנו גם התנועה היחידה שמחויבת בדמי חבר לתנועה העולמית - שכוללת 40 מיליון צופים בעולם - כשיש פעילויות עולמית ומחנות עולמיים אחת לכמה שנים".
איך הורה שמשלם כל-כך הרבה יכול לדעת שהוא לא מממן משכורות מנופחות?
"המשכורת הגבוהה ביותר על-פי הכללים שלנו מגיעה ל-80% ממשכורת של מזכ"ל משרד ממשלתי בדרג הזוטר ביותר. זו משכורת יפה, אבל הוגנת לכל הדעות".
בן-שימול מדגיש כי עלויות השכר בתנועה כמו הצופים גדולות במיוחד, שכן רכזי השבטים הם אנשים בוגרים בשכר מלא ולא מתנדבים בשנת שירות, כמו שפועלת למשל בני עקיבא. "אנחנו מעדיפים לשלם למרכזים בוגרי צבא שכירים, שיוכלו לקחת על הכתפיים 500 ילדים שיוצאים לטיול. זו ההוצאה האמיתית, וגם הם לא מרוויחים בשמיים".
