אנחנו אומרים שנעשה הכל כדי שילדינו יהיו מאושרים, הבעיה היא שלא תמיד אנחנו מהווים עבורם מודל של אושר. גם לנו ההורים מאוד קשה לחשוב בצורה אופטימית לאחר יום עבודה קשה וארוך, ולעיתים, גם מבלי שנשים לב, אנחנו מעבירים את זה אליהם. אבל חשיבה חיובית אינה בהכרח אומרת שאנחנו חייבים להיות אופטימיים בכל רגע ולהתכחש למציאות שבא אנו חיים.
"לחשיבה החיובית יצא מוניטין בעייתי, טרחני משהו, שאינו תואם למציאות האפרורית של חיינו. ולא כך הוא", אומרת שירלי נס-ברלין, מרצה וסופרת לחשיבה חיובית ("דגים לא אוהבים טופי" ו"מחברת הקסמים - ההרפתקה מתחילה", ספרים שכתבה יחד עם אמה, רבקה צדיק-פישר, שניהם בהוצאת מודן). "חשיבה חיובית אינה מבקשת לראות את חצי הכוס המלאה גם בשעה שאנחנו טובלים עמוק בתוך הריק. חשיבה חיובית מתבוננת במבט מפוכח על חיינו, על הכוס כולה, ושואלת איך מתמודדים עם זה בצורה הטובה ביותר עבורנו ועבור הסובבים אותנו. חשיבה חיובית מעניקה לנו את הכלים, הכוחות, היכולות והאמונה להתמודד עם כל מצב שאנחנו - הורים, ילדים והמשפחה כולה - עומדים בפניו".
1. בועת הגנה
איך מלמדים ילדים לא להיעלב ולא לקחת ללב?
נתחיל בזה שאין כמו דוגמה אישית. כשאבא ואמא לא לוקחים ללב כל מילה שנזרקת לעברם, גם הילדים לומדים לנהוג כמותם.
מה עושים? נס-ברלין מציעה להכין עם הילדים בועת הגנה. גוזרים עם הילדים בריסטולים לעיגולים, צובעים, כותבים ומציירים עליהם. ההורים מספרים לילד שלכל אחד - גם לילדים וגם למבוגרים, יש אפשרות לעטוף את עצמו באהבה. כשעוטפים את עצמנו באהבה, מצליחים לא לתת למילים פוגעות (כמו ילד שלא רצה לשחק איתי) להיכנס פנימה, ומפנים מקום לכל המילים הנעימות (כמו שאומרים לי שאני חכם או מצחיק), למלא את הלב.
"כל מה שצריך לעשות זה לדמיין את האהבה עוטפת אותנו כבועת הגנה", מסבירה נס-ברלין, "ואז יושבים ביחד ועוצמים את העיניים, וההורה מבקש מכולם לדמיין את הכוח שלהם, את השמחה והאהבה שעוטפות אותם. אפשר לראות את זה בצבעים שונים, או עם פרחים או כוכבים. כשפוקחים את העיניים, מציירים מהלב את מה שראינו, ולכל אחד יוצא אחרת. בערב תולים את בועת ההגנה ליד המיטה, ובבוקר, כשיוצאים מהבית, לא שוכחים לקחת אותה איתנו, כך שאם מישהו יאמר לנו מילים שמנסות לפגוע נוכל לדמיין את הבועה, והמילים יחזרו אליו. כי הן לא שלנו ואנחנו בכלל לא רוצים אותן אצלנו בלב".
טיפ: גם אבא ואמא צריכים לזכור לקחת את בועת ההגנה איתם לעבודה.
2. אבן הקסמים
איך מלמדים ילדים לגייס את משאביהם בעת הצורך?
נס-ברלין מסבירה שלפי החשיבה החיובית, כל השמחה, הכוחות, האהבה והביטחון מצויים בתוכנו גם כשאנחנו לא מרגישים אותם, וכי צריך ללמוד איך לשלוף איכויות אלה בשעת הצורך, ומוסיפה: "אבן הקסמים עוזרת בכך. היא מזכירה לילד כמה כוח יש לו וכמה הוא נפלא ונהדר, במיוחד ברגעים שהוא לא מרגיש כך".
מה עושים? מכינים אבן קסמים. קודם כל מכינים עם הילד את הנרתיק עבור האבן. זו יכולה להיות שקית בד קטנה או קופסת גפרורים ריקה שמקשטים. "לאחר שהנרתיק מוכן, הילד עוצם את עיניו ומתרכז בלב שלו, בשמחה שבו, בכוחות שלו, וזה לא קשה אחרי שעת פעילות משותפת שלו עם אמא או אבא. לאחר מכן הוא מושיט ידו ומקבל את האבן המיוחדת שלו", מסבירה נס-ברלין. "זו יכולה להיות אבן חלקה מהים, קריסטל או אבן זכוכית צבעונית שקנינו או מצאנו. את האבן הוא טומן בנרתיק שהכין, ושם בתיק. בכל פעם ש'העננים יכסו את השמש' הוא יוכל למשש את אבן הקסמים הסודית שלו ולהיזכר באהבה, בשמחה וביכולות הנפלאות שיש בה".
3. נקודת שחרור
איך מלמדים ילדים להשתחרר מתחושות לא נעימות של מתח, כעס ותסכול?
גם כאן נקודת המוצא היא שהצחוק, הקלילות וההרגשה הטובה קיימים בתוכינו ואפשר לחוש אותם, גם כשרגשות אחרים משתלטים. "לפעמים הילדים כועסים ואינם יודעים כיצד להשתחרר מהכעס ולחזור למשחק", אומרת נס-ברלין. "אפשר לומר לילדים שלהרגיש עצוב זה בסדר גמור, אבל אם מתחשק להם להרגיש יותר שמחים, אבא או אמא יכולים לעזור".
מה עושים? שואלים את הילד היכן יושב הכעס בגוף, ולאחר שהילד מצביע על המקום, אומרים לו: "מצוין, יש כאן ליד בדיוק נקודת שחרור".
"זה לא משנה איפה הכעס יושב לו - בחזה, בבטן, בראש. בכל מקום אפשר למצוא נקודות שחרור כמו הפופיק או בית השחי שאפשר לדגדג", ממחישה נס-ברלין. "ואז מסבירים שעכשיו אנחנו הולכים לעשות דבר רציני מאוד, ולהתחיל 'למשוך' את הרגש הלא נעים החוצה דרך נקודת השחרור.
"כשאנחנו מושכים, 'במקרה' אנחנו גם מדגדגים את הילד. והוא צוחק. ואנחנו רציניים ואומרים: 'לא לצחוק! צריך להתרכז!', וכשהוא מתפתל מרוב צחוק, זה הזמן לסגור את נקודת השחרור כדי שלא ייכנסו מתחים וכעסים חדשים פנימה. מהר מהר סוגרים אותה, מחבקים ומרגישים טוב".
זהירות, זה מדבק. כשיש ילדים נוספים בסביבה שעדים לדגדוגים, הם עלולים לומר שגם הם כועסים וצריכים שיעזרו להם להשתחרר.
4. יום העצמאות
איך מלמדים ילדים שיש בהם כוחות להתמודד עם המציאות?
"תביא, אני אעשה לך", אנחנו אומרים לא פעם לילדינו, ולא משנה אם מדובר בשיעורי בית או בבחירת בגדים. אנחנו נורא רוצים לעזור להם (ובינינו, גם לחסוך זמן) אבל ה"עזרה" הזו רק מחלישה אותם - היא מעבירה את המסר "אתה לא יכול לבד", "אתה צריך אותי". אם אנחנו רוצים שילדינו ירגישו שהם מסוגלים להתמודד עם סיטואציות מורכבות בכוחות עצמם, אנחנו חייבים לתת להם להתנסות.
"כשלפעוט בן שנה נופל מגדל קוביות, לא צריך למהר להצילו. חשוב לתת לו להיות במרחב של 'חוסר הצלחה' כדי לאפשר לו לצאת משם מחוזק בכוחות עצמו", אומרת מיכל אלבז שור, עובדת סוציאלית שמתמחה ביחסי הורים וילדים. "זו הדרך גם בגיל מאוחר יותר. למשל, כשילד אומר להוריו: 'אף אחד לא שיחק איתי היום בבית הספר', אם תתקשרו לחברים כדי לברר מה קרה ותנסו לשכנעם לשחק עם האוצר שלכם, תעבירו מסר שאתם לא סומכים על ילדכם שהוא יכול להתמודד עם מצבים מורכבים בעצמו".
מה עושים? לא לעשות במקומם - לאפשר להם לעלות לבד על כיסא הבטיחות במכונית, לאכול לבד למרות שזה מלכלך, לפנות כלים מהשולחן, לבחור לעצמם בגדים, להכין עבודה לבית הספר וכו'. "במקום למהר לתת פתרון, עדיף לשאול שאלות מכוונות, להקשיב, לנחם, לשתף בזיכרונות דומים", אומרת אלבז שור, ומסכמת: "אנחנו לא יכולים לעשות את העולם מקום קל יותר עבורם, אבל אנחנו יכולים להקל עליהם ולתמוך בהם בהתמודדות שלהם עם העולם הלא פשוט שלנו".
5. לחגוג את הרגע
איך מלמדים ילדים לראות את הרגעים היפים?
אנחנו מעירים להם כשהם רבים עם אחיהם, כשהם שוכחים את המעיל בבית הספר, כשהם לא שוטפים ידיים לפני הארוחה, כשהם קמים באמצעה ובסוף לא מפנים מהשולחן ועוד ועוד. אבל בימים השקטים בלי המריבות, כשהם יושבים בצורה מכובדת מסביב לשולחן, כשהם משחקים יפה וזוכרים להחזיר את כל חפציהם מבית הספר, אנחנו לרוב לא אומרים דבר.
מה עושים? "צריך לתת תשומת לב לילד לא רק לדברים הלא טובים, אלא גם לדברים החיוביים", אומרת אילנה כהן, מאמנת אישית להצלחה. "כשילד עושה משהו שמפריע לנו אנחנו מעירים לו, אבל צריך להאיר גם את הטוב".
"צריך לחגוג כל רגע, אך הכוונה אינה להוציא בלונים ולהכין עוגה בכל פעם שבן השבע שלנו יוצא מהשירותים וגם שטף ידיים". נס-ברלין. "הכוונה אינה תרועה וצלצולים, אלא חיוך, ליטוף על הראש, אמירה כמו 'נהניתי לראות אתכם היום' הנאמרת לפני השינה".