ההורות בתקופת הקורונה היא מאתגרת מאי פעם. ההיוודעות לילדינו על כל גווניהם, בכל שעות היום, בעוד חרדות כלכליות, בריאותיות ואחרות מרחפות באויר, מפרה את השלווה, שגם בימים כתיקונם לא ממש יציבה ברוב הבתים, והורים רבים יעידו על עצמם שהם פשוט מאבדים את זה. הרבה מאמצים הולכים על שמירת פאסון מול הילדים, ונסיון לשדר עסקים כרגיל.
מחקר חדש, המופיע בכתב העת המקצועי ׳פסיכולוגית המשפחה׳, מציע להורים להתאמץ פחות, כי בסופו של דבר הסטרס ההורי עובר הלאה, ואין עיקופים או הטעיות שיתגברו על כך. שרה ווטרס, מצוות החוקרים שבמכון ההתפתחותי של אוניברסיטת וושינגטון, מאמינה שהכוונות ההוריות הטהורות עשויות דווקא להזיק לילדים. ״אם אתם במתח ואומרים לילדים: ׳אה, זה כלום. הכל בסדר.׳ אתם בעצם מרחיקים את עצמכם מהם והופכים את עצמכם לפחות זמינים עבורם.״
במסגרת המחקר הוצמדו חיישנים לגופם של 107 הורים, אבות ואמהות, להם ילדים בני 7-11. גם לגוף הילדים הוצמדו חיישנים. ההורים התבקשו למנות חמישה גורמים קבועים לקונפליקטים עם הילדים, ואז יצרו החוקרים סיטואציות המיועדות להעלאת המתח, כמו למשל דיבור פומבי. לאחר שחווה ההורה חוויה מלחיצה, הוא הוחזר לבלות עם ילדו, והתבקש לשוחח על אחד הנושאים שברשימת הקונפליקטים. מחצית מההורים התבקשו לא לשתף את הילד במתח שעברו.
התוצאות חשפו כי ההורים שהחביאו את המתח שהם שרויים בו היו פחות חמים, פחות מחוברים ויותר עצבניים, וההתנהגות הופיעה שוב, כמראה, בילדים. ״זה מאוד הגיוני שהורה מוסח, שמנסה להחביא את מצבו הרגשי, יהיה יותר מנות, מה שמעניין זה איך שהילדים מתאימים את התנהגותם לזו של ההורים, ומשקפים אותה,״ אומרת ווטרס. ״למעשה, החיישנים שעל גוף הילדים הראו תגובה פיזית דומה לזו של ההורים שהחביאו מהם את המתח הנפשי. זו תגובה תת-עורית״
״הממצאים שלנו מדהימים מבחינת האופן שבו הגוף שלנו מגיב פסיכולוגית לילדים,״ אומרת ד״ר ג׳ני רדסקי, פיסכולולית ילדים התפתחותית מאוניברסיטת מישיגן שלקחה חלק במחקר. ״הילדים מקבלים מאיתנו אותות לא מילוליים, הם חשים את מצבנו הרגשי, ומגיבים בהתאם. בקורונה יש המון סטרס שאותו אנחנו לא רוצים לשתף עם הילדים. חששות לבריאות של מישהו, או עניינים כלכליים,״ היא מוסיפה. ״הממצאים מראים שהחנקה של רגשות לא נפטרת מהם. הם נשארים בגוף ויוצאים בצורות אחרות, בכעס ועצבים, הרבה פעמים על הילדים.״
ישנו שוני בין גברים לנשים בסיפור הזה, שנובע כנראה מהחיבור המוגבר של הילדים לאמהות, מסיבות סוציולוגיות ונוספות. כשהאמהות התבקשו להסתיר את הרגשות, הילדים הראו רמות גבוהות במיוחד של סטרס, גם בהתנהגות וגם במדדים הרפואיים. עם האבות העניין נראה מעט שונה. ״יכול להיות שהעניין נובע גם מכך שהאבות רגילים יותר להדחיק רגשות בפני הילדים שלהם, ועושים את זה יותר מהאמהות. יותר ילדים רגילים לשמוע מאבא שהכל בסדר כשזה לא המקרה, אבל זה פחות נורמלי כשאמא עושה את זה.״
אז מה אפשר לקחת מזה?
על פי ווטרס, במקום להכניס את עצמנו לעוד יותר מתח, כדאי לנסות להרגיע. ״אל תכנסו ללחץ מהלחץ שלכם,״ היא אומרת. ״תנו כבוד לרגשות שלכם וגם לאלה של הילידם. הילדים שלכם יתמודדו עם המצב. הם טובים בהתמודדות והסתגלות. תנו לעצמכם רשות לחוש את הרגשות, והשקיעו את האנרגיה בפתרון הבעיות. למתח שעולה יש סיבה, והוא יכול להיות דבר חיובי.״
רדסקי מסכימה עמה. ״חשוב שההורים ידעו שאנחנו לא רוצים להאשים אותם עם המחקר הזה אלא לתת להם את הכח בכך שיבינו שהילדים ניזונים ממצבם הרגשי בדרכים שליליות וגם חיוביות. כשמתמודדים באופן בריא עם מצבים, גם את זה הם רואים, גם לזה הם נחשפים. כשאנו מביעים רגש ומראים להם שאפשר לשלוט בו, אנחנו מלמדים אותם שגם הם יכולים.