>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
זמן קשה לחינוך
"ברגע שהילד מתחיל להיות נייד ועצמאי, שם מתחילים הקשיים וחוסר שיתוף הפעולה", אומרת רוית גוטמן, מנחת הורים בכירה ומורה במדרשה של מכון אדלר. "אם הם רואים הורים שנכנעים להם, הם קולטים מה יכול לייצר את זה ומבינים שיש נקודה מתחת לפני השטח שמפעילה אותם, ובה הם משתמשים.
עוד ב-mako בית ומשפחה:
- חיסון שפעת: לחסן או לא?
- "סקס או לישון?": כך נראה דייט של הורים
- "בחרתי לא להביא עוד ילדים לעולם, עכשיו אני מקנאה בחברותיי"
"הילדים עושים למען עצמם, ולא מתורגלים לעשות למען האחר. בערב ובבוקר אנחנו מבקשים מהם לעשות למעננו. לעומת זאת, כשיש להם מוטיבציה, הם עושים, אם לדוגמא יוצאים לטיול הם יתארגנו מהר. חשוב להבין שהם לא עושים לנו דווקא, הם פשוט מרוכזים בעצמם, ורוצים את הקצב שלהם. המשמעות של 'לאחר לעבודה" לא מובנת להם או מעניינת אותם. אבל, אם יבינו שבגלל זה לא ייקחו אותם לגינה כי נצטרך להשלים עבודה, הם מבינים שיפסידו משהו מזה".
למה דווקא בבוקר?
"יש לכך כמה סיבות", אומרת סמדר סלע, מנחת קבוצות הורים, מאמנת ומרצה, חברת סגל במכון אדלר נותנות לכם, ההורים, עצות זהב איך להתחיל את היום בשלום ובנחת. "יש ילדים שיש להם טמפרמנט שונה, הם לא ילדים של בוקר. כמו כן, יש ילדים שיש להם קושי בהתארגנות, וכל יום מחדש צריך להזכיר להם מה הם צריכים לעשות. סיבה שלישית, הנפוצה ביותר, היא התנהגותית, לבחון גבולות".
סלע מסבירה שאצל הרוב המכריע הדבר נובע מהאווירה בבית או הרגלים לא ברורים. "בהרבה בתים גבול זה לא גבול ומילה זו לא מילה. מעירים כמה פעמים עד שמגיעים לצרחות. בוקר זה הזמן הגרוע ביותר לחנך בו. אם ילד לומד להתלבש, תתאמנו על זה בערב, אין זמן להתאמן וללמד את זה בבוקר. הבקרים הם סיר לחץ, וצריך לתקתק מיומנויות".
גוטמן וסלע מציעות מספר טיפים שיקלו על כולם בבוקר:
עידוד – לא משנה על מה. גם אם נניח, הערתם את הילד ואחרי 10 דקות הוא רק הוריד את השמיכה, במקום לצרוח "אני לא מאמין!", תעודדו אותו "יפה, הורדת את השמיכה". תבלו את זה בהומור או מה שיתאים כדי לנטוע בו יותר מוטיבציה. אם התגובה שלכם תהיה כזו שתעכיר את היחסים והאווירה ותתנו לו חותמת שהוא חסר תקנה - כך הוא יתנהג. זו פשוט נבואה שמגשימה את עצמה, אם הסיפור שהוא שומע על עצמו הוא כזה שהוא ילד אחראי ויש לו מסוגלויות, כך הוא גם יתנהג.
הבוקר מתחיל בערב – כדאי להגדיר כוונות ולרתום את הילד ערב לפני: "מחר נקום בשבע, נתלבש" וכו'. לעשות סדר שיגדיר לנו ולילדים איך הבוקר הולך להיראות, וכמובן, להכניס את זה לשגרה. כאשר משהו ברור לנו, זה קורה, ואם אנחנו אמביוולנטיים זה לא קורה.
לכל ילד יש אופי אחר – יש ילדים שהם אנרג'ייזר על הבוקר, קופצים מהמיטה ורוצים לבלוע את העולם: לצפות בטלוויזיה,לשחק ולצייר. כדאי להגדיר להם מראש כללים: ראשית הם עושים את מטלות הבוקר, ואם נותר זמן, הם יוכלו נניח לצייר. מצד שני, יש ילדים שזקוקים להתעוררות איטית וארוכה. אם הילד צריך לקחת את הזמן שלו בבוקר, אפשר לקום מוקדם יותר, לשבת לידו במיטה ולהעיר אותו בנועם. אפשר גם להתארגן לפניו, ואז להתפנות להתעסק רק בו. אם יש קושי בהתארגנות לשים פתקיות על המראה באמבטיה, ליד המיטה.
הגדירו לעצמכם את הזמן - הורה צריך להגדיר לעצמו איך הבוקר ייראה: מתי הילד צריך לקום כדי להצליח להתארגן, מתי הם יקומו. לעיתים הורים לא קמים מוקדם מספיק או מאחרים להעיר את הילדים כדי לשתות קפה בניחותא עם עצמם, ואז מתחיל "בית משוגעים".
בחירה בתוך גבולות – גבולות מגנים וחוסכים המון אנרגיות. לכן, קודם מגדירים גבולות ברורים: בשבע קמים, ברבע לשמונה יוצאים, שוטפים פנים, אוכלים ארוחת בוקר וכו'. ובתוך זה יש בחירה: שהילד יקום לבד או שאנחנו נעיר אותו, לצחצח שיניים לפני או אחרי שהם מתלבשים. אנחנו לא מגדלים רובוטים, ואם נאפשר להם לקחת אחריות, הם יירתמו, והמוטיבציה שלהם תעלה.
סיבה ותוצאה – עודדתם, אמרתם, עשיתם הכל והילד לא משתף פעולה - יש לכך תוצאות טבעיות והגיוניות. ברבע לשמונה יוצאים מהבית ויהי מה. צריך להיות ברורים מאוד, ולהתכוון לזה, שגם אם הם לא יהיו מוכנים, תקחו בשקית את הנעליים והבגדים. זה מעביר מסר לילד שזו אחריות שלו, אבל זה לא עונש, אלא זו התוצאה. אל תאיימו אליהם, אחרי הכל אתם לא נגדם.
עקביות, התמדה ונחרצות - אם נזגזג - פעם נציב גבולות ופעם אחרת לא, ונאחר, הילד יבין שמילה זו לא מילה, וכך הוא ישיג את מה שהוא רוצה מההורים. ברגע שיש עקביות, שיושבת על ערך: לכבד זמנים, לכבד את העבודה שלי, ויש רציונל שברור לנו, אז יהיה לנו קל לעמוד בזה.
תהיו מוכנים לשלם מחיר – להתכונן ולהתכוונן אומר התארגנות מוקדמת, כמו להכין בגדים ערב קודם או להתעורר מוקדם יותר בבוקר. יש בתים בהם מלבישים את הילדים מול הטלוויזיה, כי זה מהפנט אותם ומוריד את ההתנגדות של הילד, אבל לא ממש מלמד אותו להתנהל באופן אחראי.
העברת מסרים נכונה – הדרך שבה אתם מגישים להם את המציאות חשובה מאוד. כדאי להסביר להם את הרציונל, אבל לוותר על איומים והאשמות. אם נאחר בגלל ההתנהלות האיטית, יהיה לכך מחיר: נאכל ארוחת בוקר בשקית, לדוגמא, ולא ביחד ליד השולחן.