עם כל הקידמה, והמודעות המגדרית שאנו מנסים לסגל לעצמנו, ולאחר שהתרגלנו לפגוש בגברים שהופכים לנשים ולהפך, עדיין, כאשר מרבית האמהות יתקלו בדרישה של בנם הקטן ללבוש שמלה, הן יענו ב׳לא׳ אוטומטי, מבלי להקדיש לנושא יותר מדי מחשבה. פרידה בריגן, בלוגרית אמריקאית ואם לשניים, החליטה להגיד לבנה סימוס כן גדול, ואפילו השיגה עבורו שמלות שיהיו רק שלו. כעת היא מסבירה את הבחירה שהופכת את בנה למאושר יותר וחופשי יותר לגלות את עצמו, ללא מגבלות.
״למעשה, לבני סימוס יש שתי שמלות״, כתבה בפוסט בנושא, ששותף רבות ברחבי הרשת. ״האחת היא שמלת בלרינה ארוכה, והשניה שמלת נסיכה עם פנינים וסרטים. שתיהן מוכתמות ומתפוררות עוד ועוד בכל כביסה. הן הגיעו מבת דודו ליה, והיו מיועדות למדליין, אחותו הקטנה של סימוס, לכשתגדל, אבל כשסימוס ראה אותן הוא ציין שהן בדיוק בגודל שלו, וממש לא עניין אותו לשמוע. הוא לובש את השמלות פעם בשבוע בערך, עם גרביונים ונעלי התעמלות. רוב האנשים לא מזהים אותו. הם שואלים אם הוא אורח שלנו, או שאומרים שהוא ילדה יפהפייה. כשהעליתי תמונה שלו ושל אחותו הקטנה לפייסבוק, אנשים חשבו שהוא אחותו, ושהיא מאוד גדלה. הם רואים רק את השמלה, לא את מי שלובש אותה״.
בני הזוג לא מאפשרים לסימוס ללבוש את השמלה כל יום, גם כי היא מתלכלכת מהר וגם כי אין להם סבלנו לתגובות ולהסברים הארוכים שהיא דורשת. ״גילינו שבהמון משפחות הבנים לובשים שמלות, רק ששם קוראים לזה ׳להתחפש׳ ועושים את זה רק בבית, ולא מדברים על זה. זה מאוד חבל״. בריגן אומרת שהיחס שמקבלים בנים שונה מאוד מזה שמקבלות הבנות. ״כשהבנים בוכים, דורשים מהם להיות ׳גברים׳, להתקשח, ואגרסיביות ואלימות קלה נתפסת אצל בנים כמשהו שאין צורך לתקן אותו. משבחים אותם על עצמאות ויורדים עליהם על רגישות. אולי אם היינו נוהגים בהם יותר כפי שאנו נוהגים בבנות, הם לא יגדלו להיות כה מנותקים רגשית, אלימים ובעלי קושי לבקש עזרה. אני מציעה שתחבקו את הבנים שלכן, תנו להם לרקוד וללבוש טוטו״.
סימוס טרוד מאוד במיניות ומגדר, ומדבר על הנושא לא מעט, ואמו מאפשרת לו את זה, ומכילה. ״אמא, תראי את השיער הארוך שלי, הוא אומר לי ולובש על הראש חפצים שונים, ואני עונה לו: 'אתה מאוד מאוד יפה'. אמא, אני רוצה קוקיות, הוא אומר, ואני עושה לו קוקיות בשיער הקצר. הוא מחייך אל דמותו במראה ואז מגיע למסקנה שזה ממש לא נוח, ומוריד. אמא, אני אמא סוסה ואת אבא סוס. אני מניק את הסוסון שלנו, הוא אומר לי. אתה אמא נהדרת, סימוס, אני עונה לו״.
כשהיייתה בריגן מוטרדת האם כל העיסוק הזה נורמטיבי, היא החלה לחקור ברשת ומצאה שפע של חומרים ומחקרים התומכים בתחושתה שעליה לא להגביל אותו. אחת החוקרות המובילות בתחום, הפסיכולוגית ההתפתחותית כריסטינה ספירס בראון מאוניברסיטת קנטאקי, מעודדת את ההורים לתת לילדיהם להיות ׳חופשיים לפרוח׳, בספר בשם ״הורות מעבר לכחול וורוד״, ובו עצות קונטקרטיות מאוד, כמו מה לעשות כדי לא להכנע למגדריות במסיבות יום הולדת, בביגוד ועוד. ״אני לא חושבת שסימוס רוצה להיות אישה או שיגדל להיות אם״, מסכמת בריגן. ״אני חושבת שהוא רוצה להיות בן עם עוד אופציות. אם האחות של סימוס לובשת מכנסיים וחולצה, אף אחד לא נבהל. יש לה יותר אפשרויות. אז למה שלא יהיו גם לו?"
>> 42 דברים שצריך להגיד לילדים שלנו
>> הבן שלי לובש שמלה, אז מה?