"אינטליגנציה היא לא סמן להצלחה"
דקוורת׳ הציגה את התאוריה בהרצאת טד שאמנם עלתה לרשת כבר לפני מספר חודשים, אך הפכה לפופולרית מאוד (כמעט 2 מיליון צפיות) בימים האחרונים וגוררת אחריה דיונים ארוכים ותגובות מגוונות. כאמור, היא עבדה כמורה כחמש שנים, ולאחר החוויה חזרה ללימודי הדוקטורט, שם חקרה למה, בעצם, אינטליגנציה מעולם לא היוותה אצל תלמידיה סמן להצלחה של תלמיד. ״הפתיע אותי הוא שמנת משכל לא היתה ההבדל היחיד בין תלמידיי הטובים ביותר לגרועים ביותר״, מסבירה דקוורת׳. ״כמה מהתלמידים בעלי הביצועים הטובים ביותר לא אובחנו כבעלי מנת משכל גבוהה, וכמה מתלמידיי החכמים ביותר לא הצליחו כל כך. זה גרם לי לחשוב. לאחר מספר שנים נוספות בהוראה, הגעתי למסקנה שמה שאנו צריכים בחינוך זה הבנה עמוקה הרבה יותר של התלמידים, ולימוד מנקודת המבט של מוטיבציה. בחינוך, הדבר היחיד שאנו יודעים למדוד טוב זה את מנת המשכל, אבל מה אם ההצלחה בלימודים ובחיים תלויה בהרבה יותר מהיכולת שלך ללמוד מהר ובקלות?״.
בלימודי ההמשך שלה, למדה דקוורת׳ על ילדים ומבוגרים ותמיד עלתה וחזרה השאלה מיהו המצליח, ולמה. ״צוות המחקר שלי ואני הלכנו לאקדמיה הצבאית ווסט פוינט וניסינו לנבא מי מהצוערים יישאר באימוני הצבא ומי יפרוש. יצאנו לתחרות האיות הלאומית, וניסינו לנבא מי מהתלמידים יתקדם לשלבים האחרונים בתחרות, למדנו על מורים מתחילים שעובדים בשכונות ממש קשות, שאלנו אלו מורים ישרדו כאן כמורים בסוף שנת הלימודים, ומאלו ששרדו, מי יהיו היעילים ביותר שישפרו בפועל את המציאות הלימודית של תלמידיהם. התחברנו לחברות פרטיות, שאלנו מי מתוך אנשי המכירות ימשיך בתפקידו? ומי ירוויח הכי הרבה כסף? בכל התכנים המאוד שונים הללו, מאפיין אחד התגלה כמנבא הצלחה משמעותי. וזה לא היה אינטליגנציה חברתית. זה לא היה מראה יפה, בריאות פיזית, וזה לא היה מנת משכל. זו היתה נחישות״.
דקוורת מגדירה את הנחישות כ״להט וסיבולת למימוש מטרות ארוכות טווח. נחישות זו אנרגיה חיובית. עבודה קשה במשך שנים רבות, על מנת לממש את העתיד למציאות. נחישות זה לחיות את החיים כמרתון, לא כמרוץ מהיר״.
דאקוורת׳ והצוות שלה ביקשו בשנים האחרונות מאלפי תלמידי תיכון לענות על שאלוני נחישות שחיברו, ואז המתינו לראות איך ילדים אלה מסיימים את לימודיהם. ״מתברר שלילדים הנחושים יותר היה סיכוי גבוה משמעותית לסיים, על אף שבדברים אחרים, כמו רמת הכנסה של המשפחה, הנאה בבית הספר, תוצאות מבחנים או אינטליגנציה לא היה להם שום יתרון. כל יום הורים ומורים שואלים אותי כיצד לבנות נחישות בילדים. תשובתי הכנה היא שאני לא יודעת. עד כה, הרעיון הטוב ביותר שקיבלתי בנוגע לבניית נחישות בילדים הוא משהו שנקרא ׳חיזוק הגישה׳. זה רעיון שפותח באוניברסיטת סטנפורד על ידי ד"ר קרול דמאק, והתאוריה היא שהיכולת ללמוד אינה קבועה, שהיא ניתנת לשינוי באמצעות מאמץ. ד"ר דמאק הראתה שכאשר ילדים לומדים על המוח, וכיצד הוא משתנה וגדל בתגובה לאתגר, הם יהיו עקביים הרבה יותר גם מול כישלון, מכיוון שהם לא מאמינים בכישלון כמצב קבוע".
דאקוורת׳ טוענת שזו התחלה טובה, אבל זה לא מספיק, וזהו המקום בו אנו נמצאים עכשיו, כהורים וכמורים. ״עלינו למצוא את הרעיונות וללכת אחר תחושות הבטן לגבי מה זה אומר להחדיר נחישות בילדים, על מנת להעניק להם אפשרות גדולה יותר להצלחה. במילים אחרות״, היא מסכמת, ״אנחנו צריכים להיות נחושים לגבי חיזוק נחישותם של ילדינו".