בין זיפזופ לזיפזופ מטופטפים לאוזנינו עוד ועוד ממצאים בדבר ההשפעות השליליות הפוטנציאליות של הצפייה בטלוויזיה על ילדים. לטלוויזיה נקשרו עם השנים שלל תופעות והיבטים מטרידים, בהם עידוד להתנהגות אלימה, בעיות קשב וריכוז, השמנת יתר, לחץ דם וערכי כולסטרול גבוהים בבגרות והפרעה בהתפתחות הקוגניטיבית.
יחידי סגולה הדגישו גם את הפנים החיוביים של התופעה כמו שיפור מיומנויות שפה. מחקרים, הוראות ואזהרות הותירו את ההורים חשופים למידע מבלבל וסותר אבל על ההנחה הבסיסית אין חילוקי דעות, גם אם מנסחים זאת בעדינות - צפייה בטלוויזיה לאורך שעות ארוכות היא בהחלט לא הפעילות האידיאלית להעסקת ילדים.
רופאי ילדים ופסיכולוגים מפציצים את ההורים בהנחיות כיצד לפקח על הרגלי הצפייה של ילדיהם ולהפוך את השימוש במכשיר למבוקר יותר ואפילו לכלי דידקטי. הורים אחרים נוקטים בעמדה מפורשת יותר ומרחיקים את המכשיר מהבית לצמיתות.
בבית משפחת לב מכרכור החזירו לאחרונה את הטלוויזיה, אך רק לצורך צפייה בקלטות ותקליטורים, זאת לאחר שהבת הקטנה בת השנתיים החלה לצפות בסרטים באמצעות המחשב. לדברי אמה, ורד לב, נטורופתית ומדריכת הנקה, הפשרה המונהגת כעת היא שהילדים מורשים לצפות בסרט אחד מוקלט ליום, בדרך כלל סרט כלשהו לילדים, לעתים מבית היוצר של דיסני. הילדים גם צופים בטלוויזיה מעט אצל הסבים והסבתות, אבל יודעים שזה לא נתון למשא ומתן בביתם שלהם.
"הטלוויזיה גוזלת המון זמן ואנרגיה", מסבירה לב את ההיגיון שמאחורי ההחלטה. "יש פחות זמן לעשות דברים אחרים כי כל הזמן הם עסוקים במה משודר כעת. אין זמן לשבת לקרוא סיפורים, לשחק או לבצע פעילויות בחוץ. אני רואה מה קורה כשיש טלוויזיה. כל תשומת הלב הולכת אל המכשיר, זה תופס את כל החושים".
בבית משפחת לב לא מכירים את המושג פעילויות חלופיות לצפייה בטלוויזיה כי ממילא אף פעם לא הורגלו לאורח חיים בו המכשיר הכתיב את הטון. "במקום זאת יש לנו דרכים אחרות", היא אומרת. "יש מנוחה, משחקים, מוזיקה, ללכת לחברים, לצאת החוצה או לבשל ביחד. בן זוגי ואני חיינו בבית בלי טלוויזיה עוד לפני שהילדים נולדו. קרה שתפסנו את עצמנו משוחחים בכיף בסלון ואמרנו לעצמנו - 'מזל שאין לנו טלוויזיה, אחרת לא היינו מגיעים לזה. כשאין טלוויזיה אפשר לעשות עוד המון דברים אחרים כמו לשוחח, לבשל, לעשות מדיטציה או סתם להיות".
השלט בידיכם, נהגו בו בתבונה
אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית, קצת מסתייגת מהמחקרים שמציגים את הטלוויזיה כרעה החולה של העשורים האחרונים. "לטלוויזיה יש השפעה שלילית על הילדים, כמו שיש לה השפעה שלילית עלינו", היא אומרת. "יש משהו במהירות שבה דברים קורים על המסך, בערכים שהיא מכוונת אליהם. יש לזה כוח וקסם.
"מהפרסומות אני פחות מוטרדת, הפרומואים זה מה שמפריע לי, וגם תכניות שלא מתאימות לילדים".
עם זאת, לדבריה, החוקים בבית שמגבילים את הצפייה בטלוויזיה צריכים להיות הגיוניים. לדוגמה, אם ישנה תוכנית שכל הילדים בבית הספר עסוקים בה, כדאי להעדיף שלא להתחיל את ההגבלה דווקא שם. בנוסף, חייבים להציע לילד אלטרנטיבות לבהייה, ועיסוקים פרודוקטיביים אחרים.
גודקאר: "אי אפשר לצפות מהילדים שימצאו לעצמם עיסוקים ופעילויות חלופיות. אם לא אציע לו משהו אחר, הוא יבקש לראות סרט. הנה, בני הפעוט רואה עכשיו טלוויזיה כי אמא שלו עסוקה. לא הגיוני בעיניי שכשאני מדברת בטלפון, אומר לו שלא לצפות בטלוויזיה כי אני לא פנויה כדי לאכוף את זה. תחליפים זמינים מבחינתי יכולים להיות חומרי יצירה שיש בבית ואפשר לעבוד איתם, משחק עם חברים או הליכה להצגה.
בנוסף, לטענתה ההורים הם אלה שצריכים לבצע את העבודה המלוכלכת במו ידיהם. "אם הם לא מוכנים שבגן יצפו בטלוויזיה או מצפים שהמטפלת היא זו שתגביל את הילד, זו בעיה", היא אומרת. "ההורים הם אלה שצריכים לומר לילד את ה'לא' ולעמוד מאחוריו. גם אין לי בעיה עם הורים שמחליטים להוציא את הטלוויזיה מהבית, בתנאי שהם עצמם יכולים לעמוד בזה. הבעיה היא שלפעמים אנחנו, ההורים, לא מוכנים לוותר. לכן אני מציעה לא לדרוש מהילדים דברים שאתם לא יכולים לדרוש מעצמכם. זהו חלק מהקושי כשהורים מפתחים אידיאולוגיה אדוקה בנושאים כאלה, בדיוק כמו בעיסוק באוכל הבריא".
את הקלטות המותאמות לגיל הרך שמתיימרות להאיץ את ההתפתחות השכלית, היא אומרת שיש לקחת בעירבון מוגבל. לא צריך להפוך את הדברים האלה לשטן גדול וגם לא לאליל גדול", היא אומרת. "בני אדם הם יצורים שעובדים עליהם הרבה גורמים בו זמנית וההתנהגות האנושית מורכבת מהרבה רבדים. אי אפשר לעשות הפשטה ולטעון שאם הילד צופה בקלטת יקרה משהו".
מורידים מסך
אגודת רופאי הילדים האמריקאית, שנחשבת מחמירה בנושא הצפייה בטלוויזיה, גיבשה כמה המלצות להורים לעידוד הטלת מגבלות ובקרה על הצפייה:
1. הגבילו לגמרי חשיפתם של ילדים מתחת לגיל שנתיים לטלוויזיה, ועודדו במקום זאת פעילויות אקטיביות יותר, שיתמכו בפעילות מוחית תקינה כמו דיבור, משחק, שירה וקריאה משותפת.
2. קבעו גבולות - הגבילו את הצפייה בטלוויזיה ללא יותר משעה-שעתיים ביום של חשיפה לתוכניות איכותיות.
3. אל תתקינו מקלטי טלוויזיה בחדרי הילדים.
4. אל תאפשרו לילדים לצפות בטלוויזיה בזמן הכנת שיעורי בית.
5. עקבו אחר התוכניות בהם צופים הילדים - על התוכניות להיות אינפורמטיביות, חינוכיות וללא ביטויי אלימות.
6. שמשו גורם מתווך - צפו בתוכניות עם הילדים ושוחחו עמם על התכנים. אם הילדים צעירים מאוד, הם לא תמיד יוכלו להבחין בהבדל בין תוכניות, פרסומות, סרטים מצוירים והעולם האמיתי. כדאי גם לשוחח עם הילדים על סטריאוטיפים ולנסות להסביר להם מהי תפיסת תקינה של המציאות בנושאים כאלה.
7. תכננו מראש את הצפייה - הקליטו תוכניות איכותיות בעלות ערך חינוכי.
8. ספקו לילדים פעילויות חלופיות כמו קריאה, ספורט, תחביבים ויצירה.
9. כבו את הטלוויזיה כשאף אחד לא צופה בה.
