כבר מספר שנים שמיכאלה (שם בדוי) בת 17 מהדרום סובלת מדיכאונות וחרדות. "בתחילת כיתה י' התחלתי להרגיש לא טוב. לא הבנתי שזה נפשי עדיין בשלב הזה. היו לי כל מני תסמינים פיזיים: חוסר תיאבון, ירידה במשקל, בחילות", היא מספרת בשיחה עם mako.
גם כשבקרה שלוש פעמים בבית החולים – אף אחד לא הבין ממה היא סובלת . "רק אחרי 3 חודשים אובחנתי כסובלת מחרדה ודיכאון והתחלתי טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בתרופות ורק אז החל המצב שלי להשתפר. הרגשתי טוב עם עצמי, שבעים אחוז מהזמן הייתי בסדר ורק פעם בכמה זמן היו לי קטעים קשים שהצלחתי להשתלט עליהם. הייתי יוצאת לכל מני מקומות עם חברים, מסיחה את הדעת, מייצרת לעצמי חיי חברה ועיסוקים כדי לא להרגיש את החרדה והתסמינים של הדיכאון".
אלא שאז הגיעה הקורונה ואיתה הסגר הראשון ואחריו השני ומיכאלה, ששני הוריה גרושים ואימה עובדת כמעט כל שעות היממה, מצאה את עצמה בבדידות אדירה שהביאה לנסיגה רצינית במצבה. "אין כמעט משהו שיסיח את דעתי חוץ מהטלפון ואני מרגישה שאני שוקעת חזרה לתוך הדיכאון והחרדה. רוב היום אני פשוט שוכבת במיטה, אם אני לא ישנה אני מנסה להתעסק בטלפון כדי להסיח את הדעת אבל אני מרגישה שאני שוקעת. אני עייפה בקטע לא בריא, אין לי תיאבון, אין לי חשק אפילו לדבר. הפרצוף שלי חיוור, העיניים כבדות, אני מרגישה שאני ריקה במפנים".
דניאלה לא לבד, דו"ח של עמותת עלם שמתפרסם הבוקר (ג') מצביע על עלייה קשה במצוקות רגשיות ונפשיות לצד שימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני נוער וצעירים במהלך הקיץ. לפי הדו"ח, בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2019, בחודשים יוני-אוגוסט חלה עלייה של פי שלושה בכמות הנערים שחוו דיכאון וחרדה, עלייה של פי אחת וחצי במקרי הפגיעות העצמיות, עלייה של פי שניים בהפרעות אכילה, עלייה של פי שניים בשימוש בסמים ואלכוהול ועלייה דומה במקרי האלימות בבית, ברחוב, ברשת ובאלימות המינית.
"בין הסגרים ראינו אצל המון בני נוער חשש גדול מהסגר השני, בגלל הבדידות והחרדה שהם הרגישו בראשון. בסגר הנוכחי אני רואה שינוי אפילו גדול יותר לרעה מבסגר הראשון" אומרת בת-אל מזרחי, מנהלת מרכז 'הפוך על הפוך' של עמותת על"ם בקריית גת, "אנחנו רואים אצל בני הנוער שאנחנו פוגשים עכשיו במרכז ובסיורי הרחוב שאנחנו עושים עלייה בשימוש באלכוהול וסמים בגלל השעמום. שבוע שעבר, נניח, לקראת יום כיפור, השילוב של כיפור והסגר הביא לעלייה של ממש בהתארגנות על סמים ואלכוהול אצל הצעירים".
הדו"ח התבסס על מידע שנאסף מ-6,051 בני נוער, צעירים וצעירות בסיכון שעלם סייעה להם בתקופת הגל השני של הקורונה. עוד עולה מהדו"ח כי 1 מכל 11 בני נוער דיווח שהקורונה פגעה בתפקוד המשפחה והבית והביאה למצוקות כגון רעב ועוני, אבטלה, דיכאון ואף ניסיונות אובדניים של אחד או שני ההורים. 1 מכל 20 בני נוער היו מעורבים בפשיעות וחיכוכים עם המשטרה כתוצאה מהיעדר המסגרות, המצב הכלכלי הירוד והרצון לפרוק כל עוד וכ-1 מתוך כל 10 צעירים לא חזר לספסל הלימודים בתחילת השנה.
1 מכל 11 בני נוער דיווח שהקורונה פגעה בתפקוד המשפחה והבית והביאה למצוקות כגון רעב ועוני, אבטלה, דיכאון ואף ניסיונות אובדניים של אחד או שני ההורים. 1 מכל 20 בני נוער היו מעורבים בפשיעות וחיכוכים עם המשטרה כתוצאה מהיעדר המסגרות
מצבי סיכון נוספים שהחריפו או הקצינו במהלך הקורונה בקרב הצעירות והצעירים של עלם היו הריונות לא רצויים (פי 1.6 מהתקופה המקבילה דאשתקד), אשפוזים במערכת בריאות הנפש (פי 1.2) השתתפות במסיבות לא מפוקחות (פי 4).
"בגיל ההתבגרות, תקופה שגם ככה מאופיינת בהרבה שינויים ורגשות אשר נחווים בעוצמות גבוהות, יש משמעות כפולה למשבר הקורונה וכל מה שהיא מביאה איתה" אומרת עו"ס אירית אלוני מנהלת תחום מרכזי הנוער עמותת עלם. "המרחק שיש לשמור מהחברה, ההתכנסות בתוך עצמם עם מכשירי הטלפון והמחשבים מביאים לריחוק גם ברגש, לריחוק מהמבוגר שניתן לסמוך עליו ולשתף אותו בתחושות המצוקה. בני נוער, שעוד לפני משבר הקורונה התמודדו עם מצוקות רגשיים וחוו ניתוק חברתי עקב מצבם הנפשי, מתדרדרים עוד יותר בתקופה של משבר רחב שכזה".
"בתקופה כזאת, שההורים עסוקים בהישרדות כלכלית, הלחץ מהסביבה גדול, כשחוסר הוודאות חוגג, נוצרת תחושה של בלבול, של ריק נפשי, ותחושה של בדידות מאוד גדולה", היא מזהירה. "במצבים כאלה, רגשות הפחד וחוסר האונים מתגברים ומרחיקים אותם מההבנה כי משהו לא בסדר. מתרחקת עוד יותר היכולת לפנות לקבל עזרה ותמיכה. לעיתים קיימת אף בושה ותחושת אשמה כי איפה יש מקום להם ולחרדות שלהם, כשיש כל כך הרבה חולים? כשכולם סגורים בבית וקשה להם גם ככה?"
"הנזק במקרים כאלה עלול להיות בלתי הפיך וחשוב מאוד להיות ערניים לצרכים, לקולות אשר נשמעים, למצבי הרוח של בני הנוער ובעיקר לתת תחושה של נראות. העיקר שלא יישארו עם זה לבד".