כשהמתבגר מביא הביתה אהבה חדשה, הלב גואה משמחה על כך שהילד שלך זוכה לחוות ריגוש נעורים מלהיב ומשמח. באופן טבעי, כל הורה טוב שש להפגין יחס חם לחבר החדש. אבל מה קורה כשהבן או הבת חושדים שאמא או אבא נדלקו על בן הזוג שלהם?
לאחרונה סיפרה כוכבת הילדים מיילי סיירוס ("האנה מונטנה") על המציאות המורכבת של עבודה על סט הצילומים, עם החבר השחקן ליאם המסוורת' ועם אמא טיש, המפיקה של הסרט. בראיון ל-Entertainment Tonight אמרה הזמרת והשחקנית בת ה-17, תוך שהיא מסמיקה: "אני לא יודעת מי התאהב בו יותר בגדול בהתחלה, אמא שלי או אני". ההתייחסות החצי מבודחת של סיירוס מעלה את השאלה כיצד ניתן למזער את השטח האפור והמסוכן שבין המתבגר, בן או בת הזוג שלו וההורה.
גדי רוזן, מאמן משפחתי, זוגי ואישי ומנחה קבוצות הורים, נוער וילדים בכיר מטעם מכון אדלר, מקדים ואומר: "מכיוון שקשה מאוד לנחש כיצד ההתנהגות של ההורה תתפרש בעיני המתבגר, חשוב מאוד להימנע מכל התייחסות לבן הזוג שעלולה להתפרש לא נכון. צריך להיזהר בכל אמירה או תנועה, לא לצבוט אפילו בלחי ולא לעשות שום דבר אחר שעלול להעביר מסר מבלבל. אני מציע לכל הורה שנתקל בהתלבטות הזו להיות יותר צדיק מהאפיפיור. הורה בריא בנפשו יודע מהן כוונותיו האמיתיות".
אולי באמת כשהילד מביא חבר או חברה, זה עושה משהו להורה ומדליק בו איזה זיק רומנטי?
"אני בטוח שזה עושה משהו להורים, אבל העניין המרכזי כאן הוא הגבולות. יש היום בלבול לא קטן בין ילדות לנשים, ואני חושב שיש כאן פוטנציאל סכנה אמיתי. אנחנו שומעים על מקרים מזעזעים של מבוגרים שהתנהגו בחוסר גבולות, אנשים שלא הצליחו לעצור את עצמם אף על פי שידעו שמעשיהם אסורים. לכן, אני מציע להתרחק מהאזור הזה כמו מאש. הורה שיודע שקשה לו לעמוד בפיתוי ולא לזרוק איזו הערה לא מתאימה לחבר או לחברה של הילדים, שלא יכנס מלכתחילה למצבים הזה".
ואם ההורה בטוח שהוא נוהג כשורה והילד רק מפנטז?
"אמירה מסוג 'הכל נמצא בראש של הילד' היא אמירה מסוכנת, מכיוון שמשמעותה היא שאין להתייחס ברצינות למה שהילדים אומרים. זה נכון שפנטזיות אצל ילדים, מתבגרים וגם מבוגרים הן דבר חזק ועוצמתי ומתערבבות בקלות עם המציאות. לעיתים אנשים מייצרים לעצמם סיפורים בראש ומאמינים להם. קשה מאוד לשכנע אדם שהפרשנות שלו את המציאות היא לא נכונה ושהוא מדמיין משהו. אצל מתבגרים ההורמונים עובדים שעות נוספות, וכך גם הפנטזיות, אבל הקריטריון שאני מציע עבור הורה על מנת לשפוט אם התנהגותו הולמת זה לשאול את עצמו אם היה מתנהג בצורה כזו בנוכחות הורי החבר או החברה של הילד, או לחילופין ליד בן זוגו. אם התשובה לשאלה הזו חיובית, זה אומר שאני שלם עם ההתנהגות שלי ואין בה שום כוונות רעות".
רוזן מדגיש כי על פי ראות עיניו, ילדים צריכים להיות חברים של ילדים ומבוגרים של מבוגרים, וצריך לעשות הפרדה בין חיי החברה הפרטים לאלו של הילדים: "הורים לא צריכים לשבת בסלון ולדבר במשך שעות עם החברים של הילדים".
בחן את עצמך
ומה נכון לומר לילד שמטיח בהורה האשמה כזו, שהוא מתחיל עם החברה שלו?
"אם ההורה לא חש אשמה על משהו שהוא עשה, הוא ירגיש הרבה יותר בטוח ולא יחוש צורך להתגונן. ניתן לומר בפשטות ופסקנות: 'אני מרגיש שאתה לוקח את הדברים למקום לא נכון'. ניתן גם להציע לילד שאם הסיטואציה מפריעה לו, הוא יכול ללכת עם החברה לחדר או לבלות זמן אצלה. יחד עם זאת, חשוב שלפני שההורה שם על עצמו את תווית ה'אני בסדר', הוא יביט שנייה על עצמו ויבחן את התנהגותו במראה הפנימית. יתכן וההאשמה של הילד היא קריאת כיוון שקוראת לו לעצור בזמן".
האם זה משהו שאופייני יותר לאבות לבנים או לאמהות לבנות?
לסיכום, אומר רוזן: "הפתרון היחידי לצאת ממצב כזה הוא שההורה ישים לעצמו גבולות ברורים. אם ילד חושב שאבא שלו הוא דון ג'ואן שמנסה לגנוב ממנו את תשומת הלב של הבנות או להתחרות איתו על החבר'ה, אז הוא יכול לפרש התנהגות מסוימת כקריצה מינית ולא כחברמניות. לכן אני מציע לנהוג בזהירות בכל מה שקשור לתחום הזה ומציע להורים לא לקרוץ לחברים של הילדים בגיל ההתבגרות שלהם, גם לא ממקום חברמני".
>> איך מדברים עם הילדים על מיניות?