ילד שיעקוב אחר המסרים הללו בצייתנות עשוי למצוא את עצמו משולל מהכלים להם יזדקק על מנת לפרוץ ולהצליח בעולם תחרותי, כך לפי מחקרים שונים שמראים שהילדים השקטים והמופנמים מתחילים להפסיד במירוץ כבר בכיתה. מחנכת וסופרת בשם ג׳סיקה להי כתבה לפני מספר שנים מאמר שהסעיר רבים, בו הצהירה שחייבים לסייע למופנמים למצוא את קולם בעולם הרועש שלנו. עכשיו הצטרפה להי לסוזן קיין, שהתפרסמה בזכות הרצאה ב׳טד׳ וספר רב מכר על כוחם המופלא של המופנמים, במסע ליצירת רשת מחנכים מומחים לחיזוק את השתקנים.
למיזם של קיין, שהפכה בן לילה לקולם של כל המופנמים בעולם, קוראים ׳המהפכה השקטה׳, והפילוסופיה שלה, שמקדשת את אלה שתהליכי החשיבה שלהם עמוקים וארוכים יותר ושאינם פולטים מיד את כל העולה על רוחם כפי שנהוג היום, שיכנעה את להי עד כדי כך, שכתבה לאחרונה מאמר תיקון למאמר המקורי שלה, בו אמרה: ״יש דרכים לעידוד השתתפות שאינן כוללות דרישה מהמופנמים לדבר מול כל הכיתה. שתיקה היא כלי חשוב באופן אדיר על מנת לעודד למידה וסבלנות״. קיין פתחה כאמור, במסגרת ׳המהפכה השקטה׳ שלה, את ׳רשת בתי הספר השקטים׳, קבוצה של חמישים מחנכים (בשלב ראשון) שיקיימו סדנאות שנתיות ויסייעו לבתי ספר ברחבי ארה״ב כיועצים כיצד לתת מענה לתלמידים השקטים, ולחזק אותם.
אחד הטיעונים המרכזיים שעומדים מאחורי הפילוסופיה הזו הוא העובדה שהמופנמות עמוקה ממופע התנהגותי בלבד. הפסיכולוגיה של המופנמים מובהקת וניתן למדוד אותה בכלים מדעיים. באחד המחקרים הידועים בתחום חוקרים טיפטפו לימון על לשונם של מאה איש. למופנמים בחבורה היתה תגובה שונה לחמיצות, שכללה ייצור רוק מוגבר, למשל. ישנם חלקים במוח שאצל המוחצנים בקושי מעוררים או מגורים, אבל אצל המופנמים, הפעילות בהם גבוהה מאוד. על פי מחקר משנת 2013, למוחצנים יש צורך תמידי להביא את איזור המח הזה לגירוי, ולמופנמים יש צורך להפחית את הגירוי באותו האיזור בדיוק. ״הגילוי הגדול הוא שלכל בני האדם יש מערכות עצבים שמגיבות באופן שונה לגירוי״, מסבירה קיין. ״לכל אחד צרכים שונים על מנת להגיע לשיא ולהיות הכי נכונים ללמידה״.
לא כולם שולפים מהמותן וזה בסדר
להי, כיום, מבקשת מהכיתה דקת שתיקה למחשבה לפני שהיא מקבלת תשובות לשאלה בכיתה. ״שמתי לב שרוב המוחצנים קופצים לענות עוד לפני שהם יודעים מה יגידו״, היא אומרת. ״גם הם זקוקים לשתיקה הזאת כדי ללמוד טוב יותר״. עוד דרך טובה לחזק את המופנמים, שמשתמשים בה כבר בבתי ספר רבים בעולם, היא הרשת. כשמשתמשים ברשת חברתית בכיתה, התלמידים יכולים לענות על השאלות שנשאלות בזמנם וללא הקושי שבמענה פומבי, בבלוג, בפייסבוק או בטוויטר הכיתתי. ״מגלים כך מהר מאוד שפעמים רבות לילדים שנמנעים מלהצביע בכיתה יש הרבה יותר מה לומר מאשר למוחצנים.
נשות המיזם היו שמחות אילו בתי הספר היו משנים גם את החללים שלהם. ״ההפסקות בין השיעורים אמורות לתת לילדים הזדמנות לחדש כוחות למשל״ מסבירה קיין, ״אבל זו סביבה רועשת וגועשת. אם ילד רוצה לברוח מההמולה כדי להירגע, אין לו אפשרות. הוא ימצא את עצמו סגור בשירותים. בעולמם של המופנמים, האורות הבוהקים, ההתמודדות החברתית הקיצונית והרעש הם כמו רעש של ציפורניים על לוח. בתי הספר מותאמים למוחצנים בלבד. בתרחיש האידילי שלי, בבתי הספר יהיו מתחמים שקטים ונעימים, עם חלונות גדולים שצופים לנוף. מקום של שקט.
״אני לא מציעה לגונן על הילדים עד רמה שאינם מתמודדים עם הפחד מדיבור בפומבי״, מבהירה היידי קסביץ׳, מורה, וראש המערך במיזם. ״זו רק דרך לעזור למופנמים לחוש יותר בנח ולאפשר להם למצוא את קולם ולדבר״. עוד שיטה שקסביץ׳ וקיין מציעות נקראת ׳לחשוב/זוגות/לחלוק׳, בה חושבים על שאלה בשקט, חולקים את המחשבות עם ילד נוסף כשלבסוף השניים יחד מציגים את התשובה מול הכיתה. ״מעניין לצוות יחד את השקטים והרועשים,״ אומרת קסביץ׳. ״הלמידה עמוקה יותר כשצריך ללמד את יתר הכיתה, התלמידים המוחצנים עדיין זוכים לדבר והמופנמים מגלים את הכח שבשיתוף״.