_c.jpg "ג'סטין ביבר בהופעה בחול 1 (צילום: Matt Kent, GettyImages IL)")
ג'סטין ביבר בארץ והמעריצים המקומיים, ובעיקר המעריצות, בטירוף. למרות שרובם עדיין לא מכירים את טעמה של הנשיקה הראשונה, הם ועוד מיליוני ילדים ברחבי העולם בטוחים שהם מאוהבים בנער בן ה-17. לפעמים קשה להאמין למה ההערצה הכמעט אובססיבית כלפי הנער הצעיר יכולה לגרום, וברשת קיימים עשרות סרטונים מצחיקים שמתעדים פרצי הערצה, אך גם שברון לב, כלפי הנער עם הבלורית. אחד הסרטונים המוכרים ברשת שייך לילדה בת 4, שלא מפסיקה לבכות כאשר היא צופה בג'סטין שלה מנשק ילדה אחרת.
ומה תגידו על הילד ההיסטרי שממש, אבל ממש, התאכזב כשג'סטין לא זכה בפרס בטקס הגראמי?
וזאת ילדה קטנה שהתספורת החדשה של ביבר לא מצאה חן בעיניה, בלשון המעטה:
לכו תסבירו לילדה בת 3 שג'סטין ביבר לא חבר שלה ותראו מה קורה כשמישהו מנסה:
שטיפת מח תרבותית ומסחרית
אך עם כל הכבוד לביבר, תופעת ההערצה האובססיבית של ילדים ובני נוער ממש לא חדשה. מהביטלמניה ועד לביברפיבר זרמו נהרות של דמעות, ונתלשו לא מעט שערות של ילדות צורחות עם לב מפרפר ורגליים רועדות. אלילים לא מתים, הם רק מתחלפים, וכך גם מעריצות ומעריצים.
הורים רבים יופתעו לגלות שמבלי ששמו לב, הילדים החמודים שגידלו במסירות ואהבה אין קץ, אלה שפעם היו נושאים אליהם עיניים מעריצות הסיטו מבטם הלאה, ומיקדו אותו היטב במישהו או משהו אחר. זה מתחיל מוקדם, כבר בגיל שנתיים, כשהילד מעדיף לבלות את זמנו הפנוי עם דורה החוקרת, או דייגו מציל החיות. אם עכשיו הילדים שלכם מוכנים ללכת לישון רק עם פיג'מת פו הדוב, כשהם צנופים במצעי פו, מחבקים בובת פו, אחרי שאכלו מצלחת פו והדביקו מדבקות פו, ההמשך עשוי להיות קיצוני בהרבה, ויכלול, סביר להניח, גלגול עיניים עצבני כלפיכם, רכישת כרטיסים יקרים לאירועים שונים, קניית מוצרים הזויים ביותר כמו בושם, או מסגרות לתמונות עליהם הודבק פרצופו של מושא ההערצה, הקמת אתרי הערצה אינטרנטיים, ופוסטרים במקום קירות.
בשלב הראשון: מעריצים את דורה
"הערצה מתחילה בגיל צעיר, אבל מגיעה לשיא הווליום שלה בתחילת גיל ההתבגרות, בגילאי 11-12", אומר פסיכולוג הילדים צחי נטר. "ישנם מחקרים שאומרים שמדובר בתופעה שהיא בעיקר נשית, אבל זה לא בטוח. יש הקושרים את ההערצה הזאת לעניין אדיפלי, וההיסטריה שמתלווה לה היא באופן כללי עניין נשי, כשהיסטריה בלטינית משמעה רחם. לדעתי מה שאנחנו רואים בגילאים הצעירים אינה הערצה, אלא שטיפת מח תרבותית ומסחרית. הילדים מזדהים עם הדמויות הללו. הפסיכולוגים שעובדים בסדרות האלה מחפשים לתת לדמויות מאפיינים דומים או מעניינים שהילדים ירצו להזדהות איתם. ילדה בת 3-4 מעריצה רק את אמא שלה. אם יקחו לה את דורה לא בטוח שהיא תשים לב אפילו, ולא תתקשה למצוא לה תחליף. מצד שני, אם נספר לילדה בת 13 שג'סטין ביבר מת, יש סיכוי שהיא תחתוך ורידים.
"זהו שלב התפתחותי שכולנו עברנו אותו. אין מה להיבהל מזה. השאלה היא המימון. אם ההערצה גורמת להפרעה ממשית בתפקוד של הילד, זה בהחלט דורש שאלות. אם בדמות הנערצת אין שום דבר מזיק, הילד מתפקד בבית ובלימודים, ויש לו חברים, הניחו לו. זה יעבור לו. שידביק פוסטרים על הקירות. כשמתבגרים קצת זה נראה מאוד דבילי, כל ההערצה הזאת. לא הרבה אנשים ממשיכים להיות מעריצים בגיל 20, בדרך כלל מדובר בכאלה שאינם מתפקדים חברתית, ובעלי חסך אם או אב מאוד גדול. לרוב, כשגדלים קצת, מגיל 15-16, ההערצה מקבלת פנים אחרות, שוב, של הזדהות עם זרם מוזיקלי מסויים, או אהבה והערכה לעבודה של מישהו. שם גם נכנסת ההתחברות לחבר'ה שמעריצים יחד את אותו הדבר. זהו גלגול רגוע ומתקדם יותר של התופעה".
הערצה יכולה להיות גם בריאה
"אם נותנים לילדים צידה לדרך של ערכים טובים, הם יהיו בסדר", אומרת ליסה גרוסמן, פסיכולוגית חינוכית, מאמנת ומדריכת הורים. "הערצה היא דבר טוב ובריא כשהסיבות לה חיוביות, קשורות לדברים שמעצימים את הילד ומקדמים אותו. ילדים יכולים להרוויח מהערצה של מישהו שנראה טוב, קול ומתנהג באסרטיביות, אבל השפעה של דברים כמו חומרנות, או מודל של הצלחת בזק ללא מאמץ, יכולים להיות שליליים ביותר. היום ילדים בטוחים שהכל נמצא בהישג ידם, כשאפילו באמצע השיעור יש להם את האליל שלהם בתוך האייפון".
גרוסמן מציעה כמה דברים שהורים מודאגים יכולים לעשות כדי להיות בטוחים שהילד גדל על ערכים טובים:
1. לעודד שיחה. חשוב לברר למה הילד מעריץ את אותה דמות, לגרום לו להסביר מהן התכונות הנערצות עליו, ולפתוח את הראש שלו גם לתכונות השליליות, אם יש כאלה. כאשר מעריצים דמות נוטים למחוק את כל הדברים השליליים בה ולראות הכל באור חיובי.
2. לגרום לילד לתת דוגמאות של דמויות נוספות שהוא נמשך אליהן, בעלות תכונות אחרות. חשוב לעורר מודעות לגבי קיומן של תכונות חיוביות ושליליות.
3. לשאול את הילד מהן התכונות אותן הוא מעריך בנו כהורים, ועל אילו ערכים, לדעתו, בנינו אנו את חיינו. סבירשבהתחלה הילד לא יבין מה רוצים ממנו, אבל חשוב לדרבן אותו לענות ולראות אם הערכים האלה תואמים את הערכים שמייצג מושא הערצתו.
4. לשאול את הילד מה חשוב לו, ומה ירצה הוא להיות ולעשות בחייו.
5. לחשוף את הילד לדברים שונים שמייצגים את הערכים שלכם, כמו, למשל, סרטים ביוגרפיים בסגנון של "המרדף לאושר" עם וויל סמית', שמראה השגת הצלחה תוך עבודה קשה.
6. לבלות זמן איכות עם הילדים. משחקים משפחתיים כמו מונופול או שבץ-נא, ופעילויות משפחתיות שלא מצריכות אלקטרוניקה או כסף, הם דבר באמת נדיר בימינו, וגם מעודדים שיחה. הילדים ירוויחו מכך הרבה.
7. אם מפריע לכם שהילדה רואה רק דוגמאות של דוגמניות אנורקסיות ועסוקה יתר על המידה במראה חיצוני, עשו משהו לגבי זה, צאו איתה גם למקומות שבהם המסרים האלה אינם קיימים בהם והראו לה דוגמאות אחרות.
8. כדאי לאפשר לילדים להתלבש כמו שהם רוצים, אלא אם כן מדובר בלבוש שעובר את גבולות הטעם הטוב, גס או מיני. לא כדאי להגביל את הביטוי האותנטי של הילד ואת הצורך שלו למצוא את זהותו. החליטו איפה עוברים הקווים האדומים שלכם. אפשרו שיער סגול, למשל, אבל מתחו קו בפירסינג בלשון.
9. אם חלק מההערצה מתבטאת במרד, תנו לילד להתמרד, אבל אל תתנו לו להכניס את המרד לתוך הכיתה ולתפקוד בלימודים.
10. אל תוותרו. לרוב הילדים היום הכל נראה משעמם והם ידחו אתכם פעם אחר פעם, אבל חשוב צריך להשקיע בערכים שלנו ובילדים שלנו.