לילדים יחידים יצאה תדמית עגומה: הם נחשבים מפונקים, מופנמים, ובאופן כללי ישנה נטייה לרחם עליהם ולחשוב שהם מסכנים בבדידותם, כי אין להם עם מי לדבר או לשחק פרט להוריהם. בישראל מדובר בכלל בתופעה ששווה סיקור במהדורות החדשות; רוב ההורים בוחרים להביא לעולם שני ילדים לפחות, כי כך מקובל ומתוך תחושת מחויבות כלפי הילד הבכור.
אבל מחקר חדש טורף את הקלפים ומציג עובדה מרעישה: ילדים יחידים מאושרים יותר מילדים שנאלצים לחלוק את תשומת הלב של ההורים עם אחים נוספים. האומנם?
"לילד יחיד אין אחים שמאמללים אותו"
מחקר בריטי מקיף עקב אחרי חייהם של 100 אלף איש ב-40 אלף בתי אב. בניגוד למחקרי עבר, שהראו כי ילדים יחידים עלולים לסבול מהיעדר כישורים חברתיים ונוטים להיות אנוכיים, הפעם נמצא כי ילד יחיד הוא, פשוט מאוד, מאושר יותר.
אחת הסיבות העיקריות לשביעות הרצון הגבוהה של הילדים היחידים נובעת ככל הנראה מכך שהם לא נאלצים להתמודד עם מיריבות בבית, הם אינם חשופים למכות, קללות או מריבות, והחפצים שלהם הם ברשותם הבלעדית.
30 אחוז מבני הנוער שהתברכו באחים התלוננו במחקר על אלימות – בעיקר מילולית – מצד אח או אחות, ו-20 אחוז התלוננו על כך שחפצים אישיים נלקחים מהם. ריבים בין אחים, כך מצאו החוקרים, עוררו מתחים רבים בין ההורים, גורם נוסף שמשפיע על התחושה בבית.
מצד שני, החוקרים מצאו שהאחים לא רק מאמללים אחד את השני, אלא מעניקים תמיכה חשובה, דבר שאינו קיים אצל ילדים יחידים. החוקרים מעריכים שהתפקיד של האחים בחיים נעשה משמעותי יותר בבגרות, כאשר ההורים מאבדים מסמכותם ומיכולתם לתמוך בילדים, ואז האחים מוצאים עוגן האחד בשני.
אם כך, מה מהדברים נכון? האם אנחנו מונעים משהו מהילד כשאנחנו מביאים לו אח או אחות, או שאולי אנחנו עושים לו שירות טוב להמשך הדרך? התייעצנו עם שלושה מומחים העוסקים בנושא.
"להיות לבד זה לא נעים"
"בעיניי, שביעות הרצון של ילד קשורה אך ורק בבריאות המשפחה", אומר יזהר גיל אור, פסיכותרפיסט ויועץ זוגי ומשפחתי. "זה בעייתי לצאת בהצהרות, מפני שאין דרך להשוות בין החוויה של ילד שאין לו אחים לאחד שיש לו, ולהיפך. זה גם יהיה דוגמתי לומר שלמשפחות בעלות ילד אחד קל להיות בריאות מבחינה נפשית, ולכן הילדים מסופקים יותר.
"יש יתרונות וחסרונות לכל אחד מהמצבים, והעובדה שלמשפחות עם פחות ילדים יותר קל לספק צרכים מסוימים - כמו תשומת לב, זמן וכסף - לא מבטיחה אושר. אפשר לומר בזהירות שתנאי הפתיחה לאושר במשפחות הללו הם יותר טובים. מצד שני, ילדים שגדלים בין אחים לומדים להתמודד עם מצבים בחיים, לומדים לחלוק ולתקשר עם הסביבה כבר בתוך הבית, מה שנותן להם יתרון מהבחינה הזאת".
"קשה למצוא ילד יחיד שיגיד שהוא לא היה רוצה אחים", אומרת מאיה סימון, יועצת ומדריכת הורים מוסמכת. "להיות לבד זה לא כל כך נעים, בעיקר בימינו כשההורים עובדים כל היום. ודאי שיש אושר והנאה בעובדה שלא צריך לחלוק במשאבים, אבל באופן גורף, להיות ילד יחיד זה בעייתי.
"ילדים יחידים הם בדרך כלל מפונקים מפני שהם מקבלים הכל, אין להם גבולות, והם חסרי מיומנויות חברתיות שנרכשות כאשר יש אחים בבית. הבית הוא המיקרוקוסמוס של העולם, וילד שגדל בבית בו כל תשומת הלב מופנית אך ורק אליו צפוי לפגוש עולם קשה בחוץ ולהתאכזב. אפשר בהחלט לאזן את זה בעזרת מודעות הורית, ולא לוותר על הצרכים של ההורים אל מול צורכי הילד. המטרה שלנו, כהורים, היא ליצור ילד עצמאי, חזק, שיש לו את כל הכלים להסתדר בעולם, ולכן מיומנויות כמו משא ומתן והיכולת לוותר הן חשובות, ואותן לומדים בדרך כלל כשיש אחים".
קשר בין אחים הוא הכנה לזוגיות?
"מאוד הגיוני שבילדותם, הילדים היחידים חווים את עצמם כמאושרים יותר מפני שהם לא צריכים לוותר על שום דבר", אומר גדי רוזן, מטפל אישי, זוגי, משפחתי וקבוצתי. "הכל שלהם, ואין להם מתחרים. בטווח הקצר זה נעים, אבל ככל שהם גדלים, התפיסה הזאת משתנה.
"הייתה לי מטופלת מבוגרת שאמרה: 'הייתי תובעת את הורי, לו הייתי יכולה, על כך שלא הביאו לי אח'. הורים לא חושבים על כך שיחסי אחים הם בעצם בית ספר לזוגיות. בין אחים לומדים על שיתוף פעולה, תקשורת, יכולת להתחלק ודרך להתנהל יחד. זוהי הכנה נהדרת לזוגיות.
"אצל ילד יחיד, ישנו סיכוי רב שיהיה בעל ביטחון עצמי נמוך ונטייה לרצות אחרים, מפני שהסיטואציה מול ההורים היא 'או שאני איתם – או שאני לבד', ואף ילד לא יבחר להיות לבד, ויצטרך לרצות. פעמים רבות ילדים יחידים הם בוגרים מדי, מפני שאין בביתם עולם של ילדים, והם בעצם מבלים יותר מדי זמן בקרב מבוגרים, מתבגרים טרם זמנם, ומפספסים את ילדותם. חוויה של אחים היא נהדרת. זו חזית מאוחדת קטנה שמתנהלת מול ההורים, וזה דבר חשוב ונפלא".