איך מגדלים ומטפחים גאונות? זה מה שניסה להבין מחקר מקיף ועיקש שארך 45 שנים מטעם האוניברסיטאות ונדרבילט וג׳ון הופקינס, ובשעה טובה הגיע למסקנות. המחקר שכלל 5,000 איש, שהיו ילדים מחוננים, מהמאיון העליון, ובגרו שופך אור על ציבור מצומצם אך כזה שהורים רבים מעוניינים שילדיהם ישתייכו אליו: המחוננים. אותם אנשים סופר כשרוניים נוטים להשפיע לא מעט על החברה שבה אנו חיים, וכביכול, לפחות מבחינת קריירה, קל להם יותר בחיים. ״בין אם אנו אוהבים לשמוע את זה או לא, אלה האנשים ששולטים בחברה שלנו״, אומר ג׳ונתן וויי, פסיכולוג מאוניברסיטת דיוק שמשתתפת במחקר. ״הילדים שמגיעים לאחוזון הגבוה ביותר במבחנים הם אלה שהופכים לאקדמאים והמדענים החשובים, לאלה שבדירוג פורצ׳ן 500, המנכ״לים המשמעותיים, השופטים, הסנטורים והמיליארדרים.
המחקר נפתח בשנת 1972, עם 450 ילדים סופר אינטליגנטיים שהצליחו במיוחד במבחנים, בגילאי 12-14 מאיזור בולטימור. זה היה למעשה ׳חיפוש הכשרונות האקדמי׳ הראשון שנערך, ואחרי חמש שנים הורחב הניסוי והצטרפו עוד ילדים. הוחלט להמשיך ולעקוב אחריהם במהלך החיים, ההשכלה, הקריירה ויתר הבחירות שיעשו. תוכננו למשתתפים בדיקות שונות של מצבם בגילאים 18, 23, 33, 50 ו-65. עד כה נערכו שלושת הראשונות. ״לא נערכו מחקרים מסוג זה שנותנים נתונים על התפתחותו של הכשרון באופן כה פרטני, אומר פרופסור כריסטוף פרלת׳. ״תוצאות המחקר צוטטו במעל 400 מאמרים ובספרים רבים.
להלן המסקנות:
1. אבחון מוקדם. אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדנו הוא שבניגוד לדעה הרווחת, אי אפשר להפוך למומחה במשהו רק בעזרת אימונים והשקעה. עבור רוב האנשים, לא משנה כמה קשה הם יעבדו, זה לא יעזור. על מנת למקסם כשרון יש לאבחן אותו כמה שיותר מוקדם. זה יותר משמעותי מאימון וגם ממצב סוציו-אקונומי״.
2. טיפוח כישורי הילד יכול לעזור. אלה, כביכול, חדשות רעות למי שילדיו לא מפגינים יכולות יוצאות דופן בגיל צעיר, אך עובדה נוספת דווקא מעודדת: המחקר מראה שכל הילדים יכולים ליהנות מטיפוח ולהשתפר בעקבותיו.
3. סביבה תואמת. עוד חדשה מעניינת היא שהילדים המאוד פיקחים יסבלו מאוד מסביבה שמתמקדת במכנה המשותף הנמוך, וזקוקים לסביבה שתתן להם להאיץ את הקצב, לקפוץ כיתות ולקבל גישה ללימודים אקדמיים מוקדמים. למעשה, לילדים אותם הקפיצו כיתה היה סיכוי טוב ב-60 אחוזים לקבל דוקטורט או לרשום פטנטים מהילדים החכמים באותה מידה שנשארו בכיתה עם בני גילם. ״רוב הזמן הילדים האלה לא זקוקים לשום דבר מהפכני״, מסביר הפסיכולוג דייויד לובינסקי מאוניברסיטת ונדרבילו. ״הם רק צריכים גישה למה שהגדולים מקבלים״.
4. מתן תשומת לב. המחקר חוזר ומסביר שלצד הצורך לאתר את הילדים בעלי הכשרון המיוחד, צריך גם לתת להם את אותה תשומת לב ייחודית לה זוכים הילדים שמתקשים בלימודים ונאבקים לעמוד בקצב.