הילד מתאמן בחוג ג'ודו, שחייה או טניס כבר כמה שנים והמאמן משבח את הישגיו בהשוואה לחבריו, אבל מה הלאה? איך מעודדים את הילד להתחרות ולנצח תוך חיזוק בטחונו העצמי?
אחרי שמוצאים את המסגרת הנכונה, החוכמה היא להפנים שנדרש שינוי של 360 מעלות באורח החיים – של הילד ושל כל המשפחה. כשילד עוסק בספורט תחרותי, כל המשפחה בדרך כלל מגויסת לטובת המטרה. במידה מסוימת, הילד נדרש לוותר על אורח חיים של ילד רגיל, להקפיד על תזונה נכונה ולוותר פעמים רבות על אירועים משפחתיים או מפגשים עם חברים.
הכי חשוב: פרופורציות!
"תמיכתם של ההורים מתבטאת בעיקר בהתגייסות לבניית השגרה של הילדה", אומרת ילנה זליקמן, מאמנת בכירה בהתעמלות אמנותית. "כשהילדה חוזרת מבית הספר, היא צריכה לדעת מתי להכין שיעורים ומתי לאכול, ולמעשה מדובר באורח חיים של משפחה שלמה שחיה עבור הילדה".
"ילד ספורטאי יודע שכשהוא חוזר מהלימודים, אין לו זמן לשבת מול הטלוויזיה", מוסיף מקס פרנוצקביץ', מאמן ילדים בשחייה ב'הפועל ירושלים'. "יש לו בדיוק שעה לאכול, להכין שיעורים ואחר כך לרוץ לאימון. למרות שחלק ניכר מהזמן מוקדש לספורט, חשוב לא להזניח תחומים אחרים בחיים, במיוחד לימודים בבית הספר".
- נשמע קצת בלתי אפשרי להיות גם תלמיד מעולה וגם ספורטאי מצטיין.
"עוד לא פגשתי ילדים שהיו שחיינים ממש טובים ותלמידים גרועים; בדרך כלל ילד תחרותי שרוצה להגיע להישגים, יראה זאת גם בבית הספר. אגב, יש מאמנים שלא מוכנים לאמן ילדים שיורדים בלימודים. מבחינתי סדר העדיפויות צריך להיות: בריאות, משפחה, לימודים ורק בסוף השחייה, שעוזרת לילד להיות בן אדם שלם יותר".
חנן גלעד, עוזר מאמן המרכז לטיפוח מחוננים בספורט במכון וינגייט, מדגיש שתפקיד ההורים הוא לא להלחיץ: "אי אפשר להיות ספורטאי טוב בלי הורים טובים", הוא אומר. "הם צריכים לספק לילד את התנאים הדרושים ולהקפיד על משמעת מצדו, אבל גם לעזור לו לשמור על פרופורציה. הורים צריכים להיות הורים, לא מאמנים ולא מקדמי מכירות. בשבילם הילד תמיד צריך להיות אלוף, גם שהוא לא מצליח".
זליקמן: "מצד אחד, הורים צריכים לעזור לילדים להתמיד באימונים ובתחרויות ומצד שני אני תמיד מסבירה להם שהתפקיד שלהם הוא ללטף, להגיד 'זה לא נורא'. כשהורים מלחיצים את הבנות יותר מדי, בתחרויות הן מפחדות לאכזב וכאן הטעות. לא רק המטרה חשובה, גם הדרך".
אז איך אפשר לעודד ילד לקראת תחרות חשובה? "אנחנו נוהגים לומר שבספורט תחרותי יש שני מקומות – מקום ראשון ושום מקום", אומר גלעד. "אבל אפשר לומר שברגע שעשית כמיטב יכולתך - הצלחת. כדי להצליח צריך לנסות חמש פעמים ולהיכשל. ספורטאי טוב זה אחד שיודע להיכשל ולהתגבר, לומר לעצמו – 'עשיתי כמיטב יכולתי ובפעם הבאה אהיה טוב יותר'.
חוץ מזה, חשוב לומר לילדים שהתחרות הראשונה היא מול עצמם. מציבים את המטרות בדרגות קושי שונות ולאחר שמושגת מטרה אחת, אפשר להתקדם לאחרת. למשל: המטרה הראשונה היא לשפר את השיא האישי, אחר כך להתקדם בדירוג, ואחר כך לעלות לחצי גמר וגמר ולבסוף לזכות במדליות".
"אני משדר לילדים שכל אחד צריך להתקדם ביחס לעצמו", מסכים פרנוצקביץ'. "ההורים צריכים לומר לילד – 'לא משנה מה אתה עושה, אתה בשבילנו הילד הכי מוצלח, ואנחנו אוהבים אותך ותומכים בכך בכל מקרה. אבל אתה צריך לעשות את המקסימום שאתה יכול'".
זליקמן: "חשוב להיות במקום הראשון, אבל אם מפסידים זה לא נורא. צריך ללמוד מהטעויות, וללמוד להירגע. הניסיון הוא פרמטר חשוב; ככל שצוברים יותר ניסיון בתחרויות, כך הן הופכות לשגרה ורמת ההתרגשות יורדת".
מי יצליח להיות אלוף?
אז מי הם הילדים שמצליחים לשרוד בספורט התחרותי? "אין ספק שיש בתחום סלקציה טבעית, ומי שלא עומד בלחצים לא ישרוד", אומר גלעד. "יש ילדים שהם ווינרים בנפשם. בדרך כלל הם גם הישגיים בתחומים אחרים". אבל מעבר ליכולות הטבעיות ולחוסן הנפשי, אחד הדברים החשובים ביותר בעיסוק בספורט תחרותי בקרב ילדים הוא ההתמדה והמשמעת עצמית.
גלעד: "משמעת מתחילה בגיל מאוד צעיר. הילד צריך להיות מסודר, לעזור בבית, להקשיב להורים. בלי משמעת עצמית אין ספורט. אם ילד בוכה ומיד מנסים לרצות אותו עם ממתקים, זה הופך להרגל שקשה אחר כך לתקן. יש גם הורים שמתגמלים את הילדים במתנות אחרי ניצחונות, אבל זה צריך להיעשות בפרופורציות נכונות".
זליקמן: "הורים צריכים להגיד 'אני יודעת שקשה לך אבל זה חשוב להמשיך ולא לעצור, כי אחר כך החזרה תהיה קשה יותר. כשילדה לא רוצה להגיע לאימון, ואמא שלה תומכת בה ואומרת לה להישאר בבית - מכאן היא מתחילה לצעוד אחורה".
דבר נוסף שיכול לעזור לילדים להתמיד הוא יצירת קשרים חברתיים במסגרת הקבוצה המתאמנת. "כדי להפוך ילד לשחיין מקצועי, צריך קודם כל שיהיה לו כיף בבריכה", אומר פרנוצקביץ'. "אחרי שמתחילים לשחות מדי יום, באימון שכולל שעה וחצי במים ועוד אימון כושר, אין לילדים הרבה זמן לחברים. ואז חברי הקבוצה הופכים לחברים שלהם, הם יוצאים יחד לפעילויות חברתיות, ולשחייה בכנרת".
כמובן שצריך לקחת בחשבון שאימון ועידוד של ילד בגיל יסודי לספורט הישגי לא דומה לזה של אימון בני נוער. "בגיל שמונה מחשיבים יותר את הטכניקה ואת היכולת שלך להתמיד", אומר גלעד. "מלמדים אותך משמעת, הרגלי עבודה וליהנות ממה שאתה עושה. ילד שלא ייהנה בגיל שמונה, לא יישאר בספורט. בגיל הזה יש מטרות שהן לא פחות חשובות מניצחון. בהמשך כבר מתמקדים יותר בתוצאות ואז מתחיל המשחק האמיתי".
