א' בת ה-17 סבלה מהתעללות והשפלות לכל אורך שנותיה בחטיבה ובתיכון, היום היא מספרת ל-mako: "הכל התחיל לפני 5 שנים כשילדים מהשכבה שלי שעלו איתי לאוטובוס לאחר סיום יום הלימודים ניסו להפשיט אותי בכוח".
האירוע הטראומתי שעברה א' גרם למסכת התעללות קשה אף יותר לאורך השנים מצד חבריה לכתה, "ילדים הם רעים ולא הפסיקו להמציא עליי שמועות שאני 'זונה' ומדובר הצקות יומיומיות", היא מספרת. "ההשפלות והנידוי החברתי גורמים לך לרצות למות והם הרבה יותר קשים מבחינה רגשית מהחוויה ההיא שנאלצתי לעבור באוטובוס", היא מדגישה.
היא מודה שלא נתקלה באף תלמיד לכתה, "צדיק בסדום" שניסה להגן עליה או להתחבר איתה, "הבנות לא היו מסתובבות איתי כי היו חושבות שאני 'סתם שרמוטה', והבנים המשיכו להתעלל בי עוד ועוד". א' מנסה היום לשדר עסקים כרגיל אבל מודה שהיא סבלה מדיכאון ואף עברה טיפול פסיכולוגי, "החרם החברתי הזה שובר אותך, זה יותר קשה מכל דבר אחר".
הסיפור שפורסם אתמול הוא לא היחיד, לפני כשנתיים, הנער דוד-אל מזרחי, בן ה-15, שם קץ לחייו לאחר מסכת השפלות והתעללות שהגיעה לשיאה בפייסבוק. מזרחי למד בכיתה י' וספג עלבונות צורמים מבני כיתתו. כשראה את התכתובות בוול שלו בפייסבוק, "כלב, הייתי הורג אותך, אבל בגלל שאומרים תנו לחיות לחיות, אז לא נהרוג אותך", החליט לשים לכך קץ ותלה את עצמו באמבטיה.
"חרם כיתתי מתרחש בכל מקום ובכל גיל"
ק' מספרת שהחרם החברתי וההצקות הכיתתיות הרבה יותר חמורות מבעבר, "אני חושבת שכל החשיפה למדיה משפיעה על הילדים. אין גבולות היום, שום דבר אינו ברור ולכן יש השפעה רבה גם על החברה", היא מציינת. "אם פעם הייתה מעין מכשפה כיתתית שרק היו מרכלים עליה, היום הילדים השליליים מקבלים כוח גם לפגוע בה וכולם משתפים איתם פעולה בשתיקה".
כיצד המורות מתמודדות עם התופעה?
"היום הילדים פחות משתפים וגם אם אנחנו מתערבות ושואלות, הם יודעים להסתיר, ילד שיושב עם אוזניות וסמארטפון יראה כמו שאר הילדים", היא מנסה להסביר את הקשיים במניעת חרם כיתתי. אבל למרות זאת היא מספרת שהצליחה להתמודד בעבר עם ילדים שהרגישו דחויים בכתה וראתה סיטואציות של חרם כיתתי אצלה בבית הספר: "בגילאים הצעירים, קל לראות שילד הוא מנודה חברתית ואז משוחחים עם ההורים, התלמידים, מנסים לעודד אותם לשתף ומשלבים פעילויות חברתיות על מנת להגביר את המודעות לנושא".
ק' מודה שהיא מודאגת מהלחץ החברתי הגדול שמופעל היום על תלמידים, "היום תלמידים רבים שותפים סמויים לעניין ואינם רואים בזה אקט שלילי, להפך הם מנסים למצוא את האשמה בילד", היא מספרת. "בנוסף העולם הדיגיטלי משפיע אף הוא על הפיכת חרם לקיצוני יותר, "הפייסבוק והרשתות החברתיות רק מעצימות את התופעה וכמובן התרבות של 'לא לספר', 'לא לשתף' והפחד מה יגידו עליי הם חזקים מאי פעם", היא מוסיפה.
"הסתגרות בחדר, ירידה בלימודים, עצבות ועצבנות"
לרב אנו נוטים להתמקד בקורבן, אך גם המתעלל סובל מבעיות וקשיים, "מחקרים מראים שגם המתעללים נמצאים לא פחות במצוקה או מצוקה אובדנית וגם הם זקוקים לעיתים לטיפול על מנת להבין מהיכן נבעה התנהגות זו".
יוהאן-ברק מסכימה שעידן האינטרנט שינה את ההתנהלות היומיומית של בני הנוער וגם משפיע על אופי ההתנהלות של חרם חברתי, "נוספה עוד זירה, אם בביה"ס הכול נראה תקין למראית עין, בפייסבוק אנו מקבלים ביטויים של חרמות נגד ילד ספציפי ורואים קבוצות שקוראות לחרם נגדו על ידי הצקות ומילות גנאי".
לדבריה, למרות תופעת הבריונות ברשת, אין עלייה באחוז המתאבדים, "מדברים יותר על הנושא והיום אין מקום בטוח. פעם ילד שחווה חרם חזר לבית הבטוח והיום חווית המצוקה נכנסה לכל תחומי החיים".
"היום הורים רבים פחות מדברים עם הילדים, כולנו נמצאים מול המסכים. משהו בתקשורת המילולית נחלש בהרבה בתים וגם הילד פחות משתף את ההורים במה שעובר עליו ולא מכניס אותם לקבוצות החברתיות שלו". למרות זאת היא מדגישה שההורים צריכים לשים לב לסימנים שנובעים מהמצוקה הנפשית, "הסתגרות בחדר, ירידה בלימודים, עצבנות ועצבות צריכים להדליק נורות אזהרה גם אם זה לא יוביל להתנהגות אובדנית".
מוקדי סיוע להורים וילדים במצוקה:
סה"ר- סיוע והקשבה ברשת : www.sahar.org.il
ער"ן- עזרה ראשונה נפשית: 1201 www.eran.org.il
עמותת "בשביל החיים"- סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: www.path-to-life.org 03-9640222