בכל יום אנחנו נתקלים בשפע של החלטות כלכליות, החל מבחירת אמצעי התשלום לביצוע העסקה וכלה בשאלה האם לוותר על ביטוח הבריאות הפרטי כדי לצמצם את היקף ההוצאות החודשי.
גם ילדים נחשפים להחלטות כלכליות, אלו קשורות לרוב לדמי הכיס שקיבלו, או כשהם יוצאים עם ההורים לקניות, מבקשים רשימה ארוכה של מוצרים, ולעיתים נאלצים לוותר. חינוך פיננסי הוא אחד הכלים החשובים והיסודיים בהתנהלות שלנו בעולם. אך למרבה הצער, רק מעט מילדי ישראל זוכים לקבל את הכלים הנכונים שיסייעו להם בהמשך החיים.
יעל נבט, מרצה לחינוך פיננסי במכללה למינהל ויועצת התוכן של מחלקת חינוך פיננסי במשרד האוצר, ממליצה להתחיל את החינוך הפיננסי בין גיל 5 לגיל 7, כשהכל תלוי במידת הסקרנות של הילד ומידת שיתוף הפעולה של הסביבה.
"יש בתים שילדים אוספים את המטבעות ויודעים שזה כסף ושאפשר לקנות עם זה אבל אין שם תהליך של למידה. הדבר הראשון שצריך להתחיל איתו זה תיעדוף, שאותו ההורים מלמדים בהקשר של זמן או ביגוד, אבל אפשר להרחיב את זה להתנהגות עם כסף. העניין הוא שזה פשוט לא קורה ברוב הבתים".
נבט טוענת שאחת הבעיות היא שרוב המבוגרים צריך לחנך קודם כל את עצמם בנושא הכלכלי, לפני שהם מחנכים את הילדים. הקושי הזה גורם להם להתרחק מהנושא גם בפן החינוכי, והם מקווים שבית הספר ייקח את האחריות בשנוא. "אבל גם המורים לא רוצים להתעסק עם זה. יש הרבה פחד סביב הנושא, התעדוף הכספי בא ממקום רגשי ולא ענייני. אנשים חיים עם תפיסה של 'מגיע לי אני עובד קשה בשביל זה'. בין אם הם שמחים או מיואשים הם יוצאים לחגוג עם הכסף. יש בלבול בין שימוש בכסף באופן ענייני לבין הבעה של אהבה, נדיבות והפגנה של הצלחה, השימוש בכסף צריך להיות ממקום ענייני כמו שמשתמשים בזמן, אבל זה לא קורה".
כדוגמה למצב הזה תוהה נבט למה אנשים קונים טלפונים יקרים לילדים שלהם? הרי אין היגיון בהשקעה של אלפי שקלים במוצר אותו הילדים נוטים לאבד. "הם קונים להם אייפון כי זה סמל סטטוס. הילדים הם השליח של סמל הסטטוס של ההורים. אף פעם אין מספיק, וכולם רוצים עוד. אך אם רוצים לשפר את רמת הביטחון הכלכלי ולשמור על שוליים, כמו ששומרים בכביש ובמערכות יחסים, גם בתחום הפיננסי צריכים להבין שיש מקום שמעבר לו אין מקום טוב, ואם אין שוליים, צריך פשוט לחזור למסלול".
"זה שיעור חינוך לכל דבר, של הרגלים ורגשות, אבל הבעיה היא שכולם מתנערים מהנושא, יש לגיטימציה להגיד 'אני לא טובה בכסף'. חינוך פיננסי זה לא פיזיקה, הוא מורכב רגשית"
על אף שברוב מוסדות הלימוד לא ניתנים שיעורים בחינוך פיננסי, למשרד החינוך יש גם יש תוכנית לחינוך פיננסי, שנבט הייתה הכותבת הראשית שלה. "היא נכתבה ב-2012 וחוץ מפרק אחד רובה רלוונטית. ידוע לי לפחות על בית ספר אחד במעלה אדומים שמלמד אותה. בתי ספר לא צריכים לגייס משאבים נוספים, הם יכולים לקבל שעות הוראה כדי שמורים – מחנכים, מורים למתמטיקה או אזרחות – ילמדו אותה. זה שיעור חינוך לכל דבר, של הרגלים ורגשות, אבל הבעיה היא שכולם מתנערים מהנושא, יש לגיטימציה להגיד 'אני לא טובה בכסף'. חינוך פיננסי זה לא פיזיקה, הוא מורכב רגשית".
לחיות בחושך
נבט, בשיתוף המכללה למינהל, נתנו מענה לצורך באמצעות קורס ייעודי לסטודנטים להוראה בבית הספר לחינוך במכללה, בה ילמדו המורים לעתיד כלים לחינוך ילדים ובני נוער להתנהלות כלכלית מיטיבה, זאת כדי לתת להם ידע ובטחון בעולם הכלכלי הן כילדים ובעיקר לחייהם הבוגרים. כמו בסדנה פרטית, גם מורים שרוצים לעסוק בחינוך פיננסי, חייבים להתיידד ראשית עם כספם שלהם, ועם הדיאלוג הפיננסי שלהם עם בני משפחה וחברים. "בתוכנית הלימודים שבניתי, במשך שני שליש מהקורס הסטודנטים ילמדו לנהל את הכסף של עצמם ובשליש הנוסף ילמדו ללמד את הנושא".
להיכן נעלם משרד החינוך בכל הסיפור? "משרד החינוך מגדיר שזו אחת המטרות שלו וכל פעם כותב תוכנית, אבל הוא לא מממן את הכשרת המורים. נוח לממשלות שהאוכלוסייה תהיה בהישרדות. הדירות יקרות כאן כי יש כאן אנשים שמושכים בחוטים והופכים אותן ליקרות, בעלי האינטרסים רוצים שאנשים יחיו בחושך, לבנקים יש אינטרס לתת הלוואות, לחברות ביטוח יש עניין שלא יבינו בפנסיה ובמוצרי ביטוח, ולכולם יש אינטרס שכולם יקנו, אומרים שזה מייצר מקומות עבודה, אבל זה גם מזהם את כדור הארץ. בעשור האחרון יש שינוי עצום במודעות הציבור, ובנכונות של אנשים לעשות שינוי בהתנהגות הכלכלית ולהכיר במגבלה".
אי היכולת להתחבר לכסף ממקום ענייני יכולה לייצר כמות אינסופית של מריבות על כסף בתוך המשפחה, פוטנציאל לקונפליקט בין בני זוג על רקע החופש שכרטיס אשראי נותן ועל רקע שאין מגבלה אמיתית, נוצר שיח על מי יותר קמצן ושתלטן.
"בעלי האינטרסים רוצים שאנשים יחיו בחושך, לבנקים יש אינטרס לתת הלוואות, לחברות ביטוח יש עניין שלא יבינו בפנסיה ובמוצרי ביטוח, וכולם רוצים שנקנה"
"יש בזה המון העברה בין דורית. היעדר שיחה על כסף הוא מקום לקונפליקטים ומתח, הסתרה, ביקורת, אשמה והאשמה, פנקסנות והתחשבנות, כל מה שלא טוב לשותפות ובסופו של דבר יכול להסתיים בפירוק המשפחה. זה יושב על הבדלים תרבותיים, לפעמים על חוסר סדר או חוסר רצון לראות את המגבלה. יש אנשים שאומרים שהרגע הכי כייפי בקניות הוא אקט ההושטה של כרטיס האשראי. אנחנו בעידן של 'לבחור זה כואב ולבחור זה לוותר'. אנחנו מוותרים כל היום מול הילדים, העבודה, ההורים והנה יש כאן גורם שמגשר ביני לבין המציאות, שבזכותו אני משייטת בעולם שכולו טוב ולא מוותרת על כלום, וכך אני פותרת את המצוקות שלי – משלמת באשראי. אבל למי שאין, בסוף יהיה עוד פחות מזה כי הוא ישלם ריביות".
"מנהלי בתי הספר צריכים לצאת מהקופסה"
אלא שלא בכל מקום החינוך הפיננסי נעדר מתכנית הלימודים. בנה של תמרה דביר מהיישוב קדימה, לומד במגמת אדריכלות בכיתה י"א, בתיכון עודד. בשנה האחרונה, כשהיה בכיתה י' למד חינוך פיננסי במסגרת בית הספר.
"אלו לימודי חובה בבית הספר, שעתיים בשבוע שני סמסטרים. מי שהעביר את השיעורים היה מורה ייעודי למקצוע. לטענת הבן שלי החומר הועבר בצורה משעממת, וחלקו לא היה ברור, אך הנושאים היו מגוונים: ריבית נומינלית, קבועה, הלוואות, הכול מהכול. בזכות השיעורים הללו היה לו יותר קל לפתוח חשבון בנק לבד ברגע שהגיע לגיל 16, ובזכות הידע שקיבל, הוא החל לחפש מקורות השקעה כי הוא רוצה להשקיע את הכסף שהרוויח בעבודה. אם שואלים אותי, הלימודים האלו יותר חשובים מכל דבר אחר", אומרת תמרה.
מעבר לחינוך הפיננסי שקיבל בבית הספר, העובדה שבנה של תמרה מתנהל נכון כלכלית כבר בגילו הצעיר קשורה לכך שספג זאת מבית אביו ואימו. "הבן שלי הוא תלמיד טוב ורציני, והוא גם עובד לפרנסתו כמה שנים. מגיל 12 הוא עשה בייביסיטר, שימש כעוזר מאמן טניס, בחופשת הקיץ האחרונה הוא עבד בהייטק בתור QA – הוא חסך עד כה כ-40,000 שקלים כאשר המטרה שהציב לעצמו היא לקנות בית, הוא אומר שהחיים בארץ קשים ואין לו סיכוי, אז הוא מתחיל מעכשיו לחסוך. אנחנו גרים בבית פרטי ולא חסר לנו דבר אבל אנחנו מקפידים לחנך לא לפזרנות, הילדים שלי לא מקבלים כמו כולם מסביב. אין לנו טלוויזיות בכל החדרים, יש אחת בסלון, אנחנו יוצאים לקמפינג ולא לבתי מלון, לילדים שלי אני כמעט ולא קונה בגדים אלא מקבלת בגדים מחברות שמעבירות לי, אנחנו מדברים על זה שהכסף לא צומח על העצים, יש מודעות גבוהה לנושא בבית".
"מגיל 12 הוא עשה בייביסיטר, שימש כעוזר מאמן טניס, בחופשת הקיץ האחרונה הוא עבד בהייטק בתור QA – הוא חסך עד כה כ-40,000 שקלים כאשר המטרה שהציב לעצמו היא לקנות בית, הוא אומר שהחיים בארץ קשים ואין לו סיכוי, אז הוא מתחיל מעכשיו לחסוך"
רום טואשי (10) מכיתת מחוננים בבית ספר גורדון בחולון, למד חינוך פיננסי כבר בכיתה ג'. "היה מורה מקצועי שהעביר את זה, למדתי במשך סמסטר אחד, ואני זוכר שלימדו אותנו מה זה סחר חליפין, תקציב, גרעון".
גלית, אימו של רום מספרת שבשל העובדה שמדובר בכיתת מחוננים שמתקדמת מאוד מהר עם חומר הלימוד, יש הרבה תכני העשרה כמו פילוסופיה, אסטרונומיה, עיצוב וגם חינוך פיננסי. "אני זוכרת שניתנה להם משימה לתכנן מסיבת יום הולדת, לקבוע תקציב ולפיו לתכנן הוצאות על קישוטים למסיבה, אוכל וכו', בגלל שזו הייתה שנת קורונה, השיעורים לא נמשכו כפי שתוכנן במקור".
ורד קרמר, סגנית ורכזת מסלול מחוננים בבית ספר "גורדון" בחולון, מספרת כי תוכנית בחינוך פיננסי התחילה בבית הספר לפני 4-5 שנים, כאשר מורה בצוות בית הספר בנתה תוכנית ולימדה בכיתות ג' רגילות שעה בשבוע של חינוך פיננסי. "שילבנו את זה במסגרת שיעורי מולדת, אך לצערי זה לא המשיך. כיום לומדים תלמידי כיתות ג' במסלול מחוננים, תוכנית בת 5 מפגשים בנות שעתיים אקדמיות, של ספק חיצוני ממרכז המצטיינים והמחוננים של מכון ורדי, כאשר המטרה היא לחשוף אותם ולהכיר להם את העולם הזה. לאור היותנו חברה צרכנית, הילדים מוכנים ללמוד את הנושא הזה כבר בגיל הגן, זה מתחיל בדברים הקטנים כמו צבעים שנופלים על הרצפה ולא מרימים אותם, כי מחר יקנו לנו צבעים אחרים, וזה ממשיך עם כרטיסי אשראי ".
אורית פדר מנכ"לית העמותה לחינוך בשפלה, בית הספר הפרטי "טבע הדברים" בנס ציונה, תמיד האמינה כי ילדים צריכים חינוך פיננסי כבר מגיל צעיר. היא הייתה אחת מהחלוצות בתחום כאשר ניהלה במשך 23 שנה מרכז למחוננים ומצטיינים ברחובות, שבו קיבלו התלמידים שיעורים בחינוך פיננסי. "הילדים לומדים בבית הספר את כל מה שאני כאדם מבוגר, למדתי ממרום שנותיי. אני עובדת עם נועם נדב, מנהל חברת חוויה פיננסית, יש לו תוכניות לחינוך פיננסי שכל מנהל יכול להתאים אותן לצרכיו".
ב"טבע הדברים" לומדים חינוך פיננסי שעתיים בשבוע במהלך כל השנה, מכיתה ה' ועד כיתה ח', בהתאמה לגיל. תלמידי כיתות ח' לומדים על הבורסה, השקעות דיבידנדים, איך עובדת כלכלת העולם, איך לקרוא מדור כלכלי, מה זה שוק חליפי ועוד, וילדים בכיתות נמוכות יותר לומדים מדוע הם צריכים דמי כיס, איך לחשב אותם, על מה כדאי להם להוציא כסף ועל מה לא, איך להפעיל שיקול דעת ואיך לא ללכת שבי אחרי פרסומות.
"החומר נלמד באמצעות משחקים רלוונטים לחומרי הלימוד, והכוונה היא לא רק למונופול, כך שהלמידה עניינית ולא יבשה. הפינאלה היא יום של שוק קח תן ותוכנית השקעות שנעשית בליווי ההורים. אחד האבות של תלמיד בית הספר שלח לי לפני שנתיים סרטון שבו הילד מסביר לו למה חשוב שתהיה לאביו פנסיה. אנחנו מגדלים כאן דור שיתנהל אחרת, אני רוצה לקוות שזה מה שיקרה, ואני תורמת את חלקי. גם אם אין הנחתה ממשרד החינוך, זו בחירה של רשות מקומית, ועיריית רמת גן לדוגמא הכניסה שיעורי חינוך פיננסי למערכת שלה, כל מנהל יכול לקרוא את המפה, לצאת מהקופסה ולתת ערך מוסף מעבר למה שהוא מחויב לעשות. על אף שבית הספר שלנו דמוקרטי, כל הילדים בוחרים להיכנס לשיעורי חינוך פיננסי. אני באה מעולם החינוך של המחוננים ויודעת שאי אפשר לשעמם תלמידים, צריך להוציא שפנים מהכובע, זה האתגר".