מאז אתמול בערב (רביעי) עלתה המתיחות בדרום לשיאים חדשים. מאות אלפי תושבים יושבים במקלטים ובמרחבים מוגנים ומתפללים לחזור לשגרה המבורכת של יציאה לעבודה וללימודים, לבילוי בבית קפה או פשוט כניסה למקלחת בלי דפיקות לב. רבים מהם הורים לילדים צעירים ששומעים אזעקות מרגע היוולדם, אך חלקם נכנסו למועדון "הצבע אדום" רק לאחרונה כשטווח הטילים של החמאס גדל. איך מתמודדים עם פחדי הילדים? מה מספרים לקטנים וכיצד מסבירים את הסיטואציה המורכבת? ואיך עוברים את הימים הקשים האלו מבלי לאבד את השפיות? הורי הדרום מספרים.
"הילד קופץ מכל רעש של אופנוע"
מיטל וקנין (32) מבאר שבע, אמא לילד בן 4 ותינוקת בת 11 חודשים, לא התרחקה מהבית מאז אתמול בערב. "אני והילדים כל היום פה, נכנסים ויוצאים כל הזמן לממ"ד. האזעקות לא מפסיקות. שני הילדים ישנים שם באופן קבוע אבל בלילה האחרון ישנתי איתם שם. הלילה הזה היה קטסטרופה - אחת לשעה היתה אזעקה ומדי פעם הילדים גם התעוררו. אתמול היה מטח של 10 רקטות בבת אחת. אנחנו יושבים ומחכים לשמוע את הבומים".
איך הילדים מגיבים?
"התינוקת מתעוררת בהלה. אין לי ספק שהמצב משאיר צלקות, הגדול מאוד פוחד בימים כאלו. הוא רק שומע אופנוע בחוץ והוא קופץ. אנחנו מנסים להפוך את החוויה לנעימה עבורו ואפילו משעשעת, הכנסנו לחדר טלוויזיה, נמנעים מלצפות בערוצי חדשות אלא רק בערוצי הילדים, אבל זה ממש כמו פלסטר למכה רצינית. גם כשמספרים לו שאלו רק זיקוקים רואים שהילד מבוהל. לא פעם ברחתי מפה כשהיה בלגן, נסעתי לאחותי במרכז או לחמותי בערד. גם אנחנו מבוהלים אבל אין לנו ברירה ואני לא יכולה לאבד עשתונות. הבטן שלי היום מתהפכת אבל אני משתדלת להיות חזקה עבור הילדים".
"הבנות חוששות להתרחק מהממ"ד"
בגדרה, שם בדרך כלל שוררת פסטורליה ירוקה, התערערה שיגרת החיים גם היא ביממה האחרונה. רק לאחרונה הצטרפה המושבה השקטה לקבוצת היישובים המטווחים וזה מדיר שינה מעיני ההורים שם. תמיר כהן (41) מהנדס תעשיה וניהול, אב לשני זוגות תאומים (11, 6) נמצא היום עם הילדים בבית לאחר לילה לא שקט. אשתו, שי, בעבודה אבל עם היד על הדופק.
"מאז חדשות השעה ארבע אתמול, עם היוודע על החיסול, השמענו 'אוף' אחד ארוך וידענו מה צפוי לנו. התחלנו בהתארגנות לוגיסטית בבית כדי שיהיה לנו קל לשהות בממ"ד".
דיברתם עם הילדים על השינוי במצב?
"הגדולים מעורים ומתעניינים, אבל באופן כללי אנחנו משתדלים לא לדבר על זה יותר מדי, לא לרדת לפרטים ולא להיצמד לחדשות, כי זה מעורר פחדים. אין ספק שיש לכך השפעות מטרידות על ילדים. הם יודעים שיש פה סוג של מלחמה, אבל אנחנו עושים אבחנה בין הפלשתינאים שעובדים בבניין לידינו וחפצים בשלום ובעבודה, ובין אלו שלא אוהבים את ישראל שחפצים במלחמה. הבנות יודעות שיש טילים וזה בהחלט מעסיק אותם. הן חוששות לעלות לחדר ולהתלבש כי זה רחוק מהממ"ד, וכל הזמן שואלות מה יהיה כשתהיה אזעקה. זה מעסיק אותן היום כמעט בלי הפסקה. אנחנו יודעים לכבות את מנגנוני הפחד בין אזעקה אחת לשנייה, אבל שומרים על כוננות כל הזמן".
מצבי רוח קיצוניים אצל הילדים
בקיבוץ מגן הנמצא 4.7 ק"מ בלבד מהגבול עם עזה, התושבים חיים תחת טילים כבר שנים, אבל ההסלמה של הימים האחרונים נותנת את אותותיה גם בהם. מיטל מקיץ', אמא לשלושה (15, 12, 6), קיבלה את הודעת הצבא להיכנס למרחב מוגן אתמול, עם ההודעה על חיסול ג'עברי. "בגלל הקרבה לגבול אנחנו צריך להיות במרחק של 15 שניות ממרחב מוגן. הילדים יודעים כבר מאיזה דלת להיכנס ועד איפה אפשר בדיוק להרחיק בדשא בחוץ. בגלל שלנו יש בית חדש עם ממ"ד, בניגוד לרבים אחרים פה, מאז אתמול שוהים אצלנו קרובי משפחה וחברים מהאזור. הממ"ד הוא חדר השינה של הילדה הקטנה ויש בו מזרנים בהיכון כשהילדים ישנים בפנים. כשיש אזעקה כולם נכנסים, כולל הכלבים".
"זה מאוד מבלבל. מצד אחד יש לנו את החוסן והרצון לנהל חיים שגרתיים. אנחנו ממשיכים לעבוד ולקחת את הילדים לגנים, אבל אנחנו לא שקטים כי אי אפשר לצאת החוצה. אני עובדת בבית התינוקות ובזמן אזעקות זה מאוד קשה, יש הרבה בכי ואנחנו מאוד דואגים ליקרים שלנו שנמצאים אי שם בחוץ".
מה מצב הילדים בימים כאלו?
"הם נעים בין פחד היסטרי לצחוק היסטרי, מצבי רוח מוקצנים. אתמול היינו בחוץ וראינו את המטח שנורה לבאר שבע וזה היה מאוד לא נעים. הילדה שלי בת ה-6 שיודעת כבר להבחין בין סוגי ה'בומים' השונים קראה לי לפני שבוע לצאת ולראות משהו. אני מיד הבנתי שזה מטח טילים אבל לה זה לקח זמן, ומאז היא לא נותנת לי לזוז ממנה ומבקשת שאפילו אבוא איתה לשירותים. הילדים לא רוצים להתקלח שמא יקרה משהו באמצע. אתמול הייתי צריכה לחבק את הילדה הגדולה שלי עד שתיים וחצי בלילה כי היא מאוד פחדה. ילד במרכז לא ייבהל ממערכת כריזה בסופר או ישאל כשנמצאים הרחק בחופשה לאן נברח אם יהיה 'צבע אדום'.
"אני לא יודעת מה המחיר שישלמו בעתיד, האם זה יחשל ויחסן או יחליש אותם. באופן כללי, אנחנו לא מדברים על מעבר מפה. יש בקשות ליציאה להתרעננות ולהתרחקות בזמנים קשים כאלו, אבל אני יודעת שחשובה להם השגרה, ואם נצא, יהיה להם קשה לחזור למציאות הזו אז נשארים. חשוב לי לומר שתמיד, גם תחת הפגזה, אנחנו מדברים על כך שגם בצד השני יש ילדים שמפחדים ואנשים שלא רוצים במלחמה, שרובם רוצים לחיות בשלום".
"ילדיי נולדו לתוך המצב הזה"
באשקלון החל סבב האזעקות במוצ"ש. הילדים נמצאים בבית מאז וההורים איתם. עירית מוניס-אהרוני העוסקת בחינוך, אמא לבן 6 ובת 4, מנסה להכין להם ארוחת צהריים בעשר דקות של הפוגה, לאחר שבבוקר נדרשה חצי שעה להכין להם חביתה.
"מאתמול בערב יש מטחים כל הזמן, 3-4 אזעקות מדי רבע שעה, אחת אחרי השנייה. כל הבוקר לא יצאנו מהממ"ד, ורק בזמן הלוויה של ג'עברי היתה הפוגה", היא אומרת. "בעלי עובד בחברת חשמל והלך היום לעבודה כי אין לו ברירה, כך שאני לבד עם הקטנים שלמעשה נולדו לתוך המצב הזה. לצערי, הם יודעים מה זה 'צבע אדום' החל מהתקופה שהיו בפעוטון, לאן צריך ללכת ואיך מתנהגים".
מסבירים להם בגיל כל כך צעיר מה קורה שם בחוץ?
"הם שואלים למה זורקים עלינו טילים ומתי תהיה אזעקה. הגדול יותר מבין ומכיר את הסיטואציה, ולכן סיפרתי לו שבעזה יש אנשים שחושבים שלקחנו להם את המקום שלהם ובגלל זה נלחמים בנו, כשלפעמים הצבא שלנו מתערב. אחרי מאורעות אתמול הסברתי לו את מי הרגו ולמה המצב מתוח יותר. אי אפשר לדעת מה עובר לו באמת בראש, אבל אני רואה שהוא לוקח את זה קשה, כי הוא אומר שהוא מת כבר להיות חייל ולהרוג ערבים. בבית לא מדברים במונחים כאלו ואני משתדלת להפנים את המתח שלי.
"בזמנים כאלו אני מאוד לחוצה, יש לי דפיקות לב מואצות, חוסר שקט וקושי להירדם בלילה. הבית שלנו ממוקם ממש ליד המקום בו הונחה כיפת ברזל כך שהטילים עוברים מעליי, מטוסים ומסוקים חגים באוויר, רעש סירנות ויש תכונה רבה. המלחמה ממש מעל הראש שלי. מבפנים אני בוערת אבל משתדלת לשמור על קור רוח מולם".
לתת לילדים קצת שקט
יש גם לא מעט ארגונים שהתגייסו לשמח את ילדי הדרום. אחד מהם היא תנועת הצופים שמציעה לילדי הדרום ארבע תכניות: הראשונה, אירוח חד יומי ליום כיף עם נסיעה לספארי, לפעילות צופים וכו'. השנייה, אירוח ליומיים של כיף באכסניות בחוות הצופים, ליד יוקנעם, כולל ארוחות, לינה ופעילות. השלישית, אירוח אצל משפחות החניכים והמדריכים ברחבי הארץ. הרביעית, פעילות בדרום, של מדריכים וצעירים בשנת שירות, אשר יגיעו למקלטים ויעזרו בהפעלת הילדים. הפעילויות מיועדות לילדים בכל הגילאים. המוקד של הצופים זמין 24 שעות בטלפון 03-6303666 או באתר הצופים.
כמו כן, בעקבות ירי הרקטות לעבר יישובי הדרום, עמותת סנונית מייסודה של האוניברסיטה העברית, פותחת לקהל הרחב ללא צורך במנוי וללא תשלום את אתר "סיפורים מהלב" - פרויקט מיוחד שנועד לסייע להתמודדות של ילדים בשעת חירום.
בנוסף, פותחת סנונית ללא צורך במנוי וללא תשלום גם את אתר "גלים" המציע תוכן חינוכי איכותי לילדים בגילאי היסודי. באתר מגוון משחקים, חידונים, סרטונים הנותנים מענה לכל מקצועות הלימוד בבית הספר.