אימהות רבות שעברו הריונות ואי אלו שינויים גופניים מתסכלים, כבר לא מוכנות להשלים עם הבטן המדולדלת והחזה הנפול ונעזרות בניתוחים פלסטיים לתיקון הנזקים. אבל איך יבשרו על כך לילדיהן הקטנים,
שצירופי המילים 'הרמת חזה' ו-'מתיחת בטן' נעדרים מהלקסיקון שלהם?
ד"ר מייקל סאלצהאואר, מנתח פלסטי מפלורידה, זיהה את הפוטנציאל בהתחבטות המטרידה, וכתב על כך ספר ילדים בשם "האמא היפהפייה שלי" (My Beautiful Mommy). בספר, שמיועד לגילאי ארבע עד שבע, מתוארת אמא צעירה ונמרצת שמנסה להסביר לילדה שלה למה היא עומדת לעבור סדרה של ניתוחים פלסטיים. "עם הזמן, הגוף שלי נמתח עד כדי כך שהבגדים לא מתאימים לי יותר", משתפת האם את הילדה במניע להליך השנוי המחלוקת. בסופו של דבר, חוזרת האם הביתה באריזה חדשה ונוצצת. הבת מקבלת אותה בחגיגיות, ומתקשה להסתיר את התלהבותה מהאם המתחדשת.
לספר או לא לספר?
גם בארץ גילן של המנותחות הולך ויורד. המנתח הפלסטי ד"ר עמי ברק מסביר שרמת החיים שעלתה ומחירי הניתוחים שירדו, מאפשרים גם לבנות המעמד הבינוני ומטה לפנות לניתוחים פלסטיים: "בגילאי שלושים מדובר בעיקר בניתוחי הגדלת חזה ולעתים גם בניתוחי אף. בגילאים מבוגרים יותר מתווספים גם ניתוחי שאיבת שומן, מתיחות בטן והרמת עפעפיים. ניתוחי החזה בגילאים האלה הם בדרך כלל הרמות או הקטנות".
מהו זמן ההחלמה הממוצע?
"בדרך כלל מדובר בפרק זמן שבין שבוע לעשרה ימים, שבמהלכו האישה מנוטרלת מפעילות ועלולה לסבול משטפי דם קטנים או בצקות. זה לא תמיד נראה טוב בהתחלה. מדובר בתהליך שלוקח זמן".
איך מכינות האימהות את ילדיהן לקראת הצפוי להן? לדברי מחבר הספר, הורים רבים נוטים להכחיש את ההתרחשות, ולהתעלם משאלות הילדים לגמרי. "ילדים משלימים את פערי הידע באמצעות הדמיון, ונבהלים כשהם רואים את אמא עם תחבושות", סיפר ד"ר סאלצהאואר בראיון לשבועון "ניוזוויק" האמריקני. "אימהות שעברו ניתוח מתיחת בטן בדרך כלל אינן יכולות להרים שום דבר. הן מרותקות למיטה, ובקרב הילדים מתעוררות שאלות".
"לטעמי, ההסבר שיש לספק לילדים צריך להיות פשוט ולא מסורבל, בסגנון 'אמא רוצה להיות יפה יותר ממה שהיא כעת'", אומר ד"ר ברק. "אני הייתי מספר כמה שיותר את האמת, אבל בשפה של הילד ובאופן כזה שיוכל לשתף פעולה. יש כאלה שממציאות סיפור על הליך רפואי כלשהו, אבל אני לא הייתי ממליץ על כך".
שירה רז, בת 31 מגבעתיים, דווקא לא חשבה שיש צורך לספר לילדות שלה על ניתוח להגדלת חזה שעברה לכבוד יום הולדתה ה- 30. כשהחליטה לעבור את הניתוח היו לה כבר שתי בנות, האחת בת ארבע וחצי והשנייה בת שנתיים. "ילדים בגיל הזה מספרים לכולם מה קורה בבית", מסבירה רז, "ופתאום את מוצאת שהגננת יודעת על סיטואציות בינך לבין בעלך. לכן נמנעתי מלספר לילדה גדולה על הניתוח".
בתה של רז ידעה שאמא הולכת לבדיקה רפואית כלשהי אבל לא מעבר לכך. רז: "לא נעדרתי זמן רב ובימים הראשונים השתדלתי שלא להתקלח עם הבנות. אם הבת הייתה שואלת, הייתי מתמודדת עם זה וקרוב לוודאי שהייתי עונה לה בכנות; לא קרה שהיא שאלה משהו ולא קיבלה תשובה אמיתית. הייתי מסבירה לה שזה משהו פרטי שהציק לי כל החיים ולכבוד גיל שלושים נתתי לעצמי מתנה".
ומה המסר לילד?
אז מהי הדרך הטובה ביותר להכין את הילד לקראת ההליך הרפואי שתעבור אמו? סיגל לוי, פסיכולוגית קלינית מומחית, טוענת שבכל מקרה חשוב לעדכן את הילד במתרחש, כיוון שמדובר בהליך הנראה לעין שהוא בעל פוטנציאל להפרעה בתפקוד. "אם ילד יראה את האם עם תחבושות, הוא עשוי להיבהל ולהיות מודאג מאוד", היא אומרת. "זה ייתפס בעיניו כמחלה או פגיעה, ואם ההורים ישתקו, הוא עשוי לחשוש עוד יותר. אני ממליצה לערוך עוד לפני הניתוח הכנה קונקרטית ולומר לילד שאמו תעדר מהבית בימים הקרובים, וכשתחזור יהיו לה תחבושות וייתכן שתרצה לנוח. ברגע שההכנה מספקת, הילד לא ייבהל מהמראה החדש".
אבל הסבר האפשרי על היעדרות האם, וההשלכות הרפואיות הלא נעימות, הוא המרכיב המטריד פחות בחבילה הזו. אין זה מפתיע שד"ר סאלצהאואר כבר הספיק להעלות את חמתם של פעילות פמיניסטיות ומנתחים פלסטיים מצפוניים, שחוששים מהפגיעה בהערכה העצמית של הילדים. הורים מודאגים מתקוממים על המסר הדו משמעי שזועק מבין השורות: אם הסופר אמא שואפת למושלמות חיצונית, ומסרבת להסתפק בנתונים הטבעיים שלה, למה שהילדים שלה יסתפקו בשלהם? ומה ימנע מבת 16 להגיע לקליניקה ולבקש ניתוח "כמו של אמא"?
לוי: "זו אכן נקודה רגישה כי מדובר בהתערבות רפואית שאינה הכרחית. אנחנו שואפים להעביר לילדים מסר של קבלה מלאה כפי שהם, והמסר כאן הוא הפוך, וזה מאוד מבלבל".
רז לא מוטרדת מהמסר שניתוח כזה עלול להעביר לבנותיה. "זה אחד הצעדים הטובים ביותר שעשיתי בחיים", היא חורצת. "המסר שלי לבנות שלי הוא שאם משהו מאוד מפריע, אז לא צריך לחיות איתו".
"בעיניי התשובה צריכה להיאמר במילים הפשוטות ביותר, תוך כדי חשיפת המניעים האמיתיים", אומרת לוי. "אפשר לומר משהו כמו 'שיניתי את האף כי זה מרגיש לי נכון ונעים יותר', או – 'קודם זה הפריע לי ולא הרגשתי נוח עם עצמי'. בגילאים צעירים יותר, מתחת לגיל שש, אני לא ממליצה להזדרז לספר על הסיבה לניתוחים אלא אם כן הילד שואל. לילדים גדולים יותר ניתן לספק הסבר, אבל ברמת ההבנה שמתאימה לגילם".
- ומה קורה אם הילד מביע רצון לעבור ניתוח כמו של אמא?
"אפשר לומר לו שזו החלטה משמעותית, שיש לעשותה כאדם בוגר".
כמובן שנער בגיל ההתבגרות דורש התייחסות אחרת: "ילדים גדולים יותר רגישים מאוד לנושא של חזות ודימוי", אומרת לוי. "לכן אפשר לצפות שזה ישפיע עליהם. ילדים בגיל הזה מובכים לעתים אפילו כשאמם בהריון, ולכן גם ניתוחים פלסטיים עשויים להביך אותם. יש להסביר להם, לשתף אותם בנושא ולענות על שאלות.
"בסופו של דבר, אם האם שלמה עם עצמה, המסר יעבור בצורה הבריאה והטובה ביותר. האם צריכה להיות אמיצה וכנה מספיק כדי לעמוד מאחורי האמת שלה".