רוצה להיות משלבת לילד אוטיסט? שאי בתוצאות!

 הנוסחה היא מאוד פשוטה: בדרך כלל אם מצאתם עבודה ואחרי חודש או חודשיים נמאס לכם, זכותכם על פי חוק להודיע למעסיק שהעבודה לא מתאימה לכם ובלי לספק הסבר לעזוב בהתראה קצרה של יומיים בלבד, יום לכל חודש עבודה מבלי להרגיש מחויבות כלשהי כלפי אף אחד. אבל מה עושים אם המעסיק שלכם הוא ילד על הספקטרום האוטיסטי שתלוי בכם בדיוק כמו נכה שתלוי בכיסא הגלגלים שלו?

אם תעזבו עבודה כמשלבים לילד, בהתראה של יומיים, המשמעות היא שעד שלא ימצאו משלבת או משלב מחליף, הילד לא יוכל ללכת לגן או לבית הספר והוא יישאר מנותק מהחברים ומחומר הלימוד שלפעמים מאד קשה להשלים אותו. מאחר ולרוב העיריות והמועצות המקומיות יש בעיה להשיג משלבים באופן מידי, לוקח לפעמים חודשיים למצוא מחליף ראוי, ובינתיים, כאוס מוחלט! הורים שלא יכולים ללכת לעבודה, ילד מבולבל שלא מבין מדוע הוא בעונש ולא יכול לשחק עם החברים, ילד שמרגיש נטוש ולא מבין למה האדם שכל כך דאג לו ועליו הוא סמך בעיניים עצומות, נעלם מחייו ככה פתאום.

הבן שלי על הספקטרום האוטיסטי. מגיל שנתיים וחצי אני רגילה לעבוד עם משלבות ועדיין לא קרה שמשלבת עזבה אותנו באמצע השנה ככה סתם, לצערי הרב אצל רבים אחרים זה אחרת. חלקם פונים אלי שבורים ומיואשים ואני מנסה ככל יכולתי לעזור להם באמצעות דף הפייסבוק הפעיל שלי ולמצוא עבורם משלבת חלופית, לעתים אני מצליחה ולצערי לעתים לא.

הסיפורים מזעזעים. משלבת שעזבה אחרי חודש בהתראה של יום אפילו בלי להיפרד מהילד, משלב שאחרי חודשיים פתאום נזכר שהוא רוצה לטוס לחו"ל ולא מתאימה לו העבודה, משלבת שלאחר חודש דרשה העלאה בשכר (שגם ככה עמד על שכר גבוה יחסית, 45 שקל לשעה).

"הצלחתי להבריח לפחות 30 מועמדות לעבודה"

יש מקצועות שאי אפשר לבצע בהם התפטרות בזק אפילו שהחוק מאפשר זאת, כי זה לא מוסרי, וברגע שמישהו בחר לעבוד עם ילדים מיוחדים, הוא חייב להבין את זה. 

"ואם אני ממש אסבול?" שאלה אותי המשלבת המהממת שמצאתי ומצאה חן בעיני. "אם ממש לא יהיה לי טוב? אם אני אבין אחרי חודש שזה לא מתאים לי, שאני לא מצליחה לבצע את העבודה כמו שצריך? לא סיבה סתמית כמו חו"ל, באמת חוסר התאמה. מה אז ?"

כל כך הבנתי את השאלה שלה. צעירה, לאחר צבא, שרוצה ללמוד מתישהו בעתיד מקצוע טיפולי, מה לה ולהתחייבות של שנה? למה היא צריכה את זה? היא יכולה ללכת לעבוד בחנות בגדים או להיות מלצרית, בלי כל כאב הראש הזה. הסתכלתי עליה וחשבתי עליי, כשהייתי בגילה. האם אני הייתי מוכנה לעבוד בעבודה כזו?  ולבסוף עניתי לה את התשובה היחידה שיכולתי לתת.

אמרתי לה שהיא אדם בוגר. ואני מצפה ממנה שברגע שהיא מבינה שהיא לא מתאימה, היא חייבת לספר לי ושאחפש מיד מחליפה, וכאדם בוגר שמבין שיש כאן ילד על הספקטרום האוטיסטי, היא תצטרך להיות בעלת יכולת איפוק ולהישאר אתו עד שאמצא מחליפה ואני מבטיחה (מה זה מבטיחה, נשבעת) לעשות את זה כמה שיותר מהר.

כאמור, למזלי הטוב, השיחה המקדימה הזו, עושה את העבודה. מי שנבהל בורח, מי שלא מפחד נשאר, וכל משלבת שעבדה עם הבן שלי,  הפכה לחלק מהמשפחה. אף אחת מהן לא התייאשה, כולן התגייסו למשימה ועבדו עם הנשמה אבל לצערי, אחרים נופלים בין הכיסאות  אולי בגלל הפחד לבצע שיחה מקדימה.

זו עבודה שלא שוכחים לעולם

• ספקטרום