המקרה הקשה והמזוויע שאליו התוודענו ביממה האחרונה, בו זוג ההורים חשוד בהתעללות פיזית ומינית בבנם בן ה-4, גורם לחלקנו לתהות מה יעלה בגורלו של הילד, כאשר מצבו ישתפר והוא ישתחרר מבית החולים, לאן מועדות פניו? ומה על ארבעת אחיו? בין אם הוריו יורשעו ובין אם לאו, האם אפשר להחזיר ילד שעבר התעללות ופגיעה כה קשה על ידי הוריו הביתה?
חוק הנוער שנחקק ב-1960 נועד להגן על שלומם של קטינים, ועל פיו במצבים מסוימים, המדינה מחויבת להגן על ילדים, שהאחראים להם אינם יכולים לעשות זאת באופן מלא או חלקי, או שאינם עונים על צרכי הילד. ב- 1989 נוסף חוק העונשין האומר שעל הציבור בישראל, אזרחי המדינה או בעלי תפקיד בעבודה עם ילדים כמו גננת או רופא, חלה חובת דיווח כאשר יש חשד שקטין נפגע בידי האחראי עליו. על פי חובה זו, יש לדווח לעו"ס לחוק הנוער או למשטרה.
5,000 פגיעות מיניות של הורים בילדים רק ב-2015
לדברי חווה לוי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק נוער, כמות הפגיעות שדווחה למשרד הרווחה ב-2015 מציגה מספרים מדאיגים: מחצית מתוך 44,000 פגיעות בילדים שנעשו בשנה זו הן פגיעות של הורים בילדים. כ- 11,000 הן פגיעות אלימות של הורים לילדים,כ- 5,000 פגיעות מיניות ומתוכן 1,100 הן פגיעות מיניות בין אחים. במקרה הזה המספר האמיתי הוא ככל הנראה הרבה יותר גבוה, כי קשר השתיקה יותר גדול לגבי פגיעות מיניות בין אחים. כ-3,000 מקרים של התעללות רגשית וכ-14,000 דיווחים על הזנחה.
"הנושא מקבל הד ציבורי ונעשות פעולות עם מערכת החינוך והבריאות. כיום הציבור מודע לכך שלפגוע מינית ולהכות ילדים זה לא נושא לגיטימי. דור ההורים מתחלף ויש ציפייה שהמספרים יילכו ויפחתו, אבל זה לא קורה. חשוב לציין שזה לא מאפיין רק את ישראל, אלא את כלל החברה המערבית", אומרת לוי.
משום שהמקרה נמצא בחקירה ומוטל עליו חיסיון, פרטים רבים לא יכולים להיחשף. אך לדברי חווה לוי, בנסיבות זמן מסוימות, חלקים מהמקרה הובאו לשירותי הרווחה, אך לא הייתה עילה להמשך טיפול. "הרבה מקרים מגיעים אלינו, ולא כל מי שמדווח יש לו תיק או שהייתה פעילות לגביו. לא פעם אנו מתחילים להניע טיפול במשפחה או שיש מקרה שפותח תיבת פנדורה גדולה כאשר יש חשש שמישהו מההורים או שניהם פגעו בילד. לעתים אנו מקבלים דיווח סביב ילד שמגיע לבית ספר עם סימני חבלה בגפיים, ודרך זה מתגלה בעיה רחבה של פגיעה מינית", אומרת חווה לוי, "אנו מחויבים לבדוק כל פנייה ולטפל בה במסלול הפלילי או הטיפולי. יש מקרים של הזנחה, שנובעים ממורכבות במשפחה, ולהם נציע מודל טיפולי. בעשור האחרון משרד הרווחה השקיע בפיתוח שירותים בקהילות כדי לתת מענה לילדים ברמות סיכון גבוה, ואנו מפנים למענה על פי הצרכים של הילד והוריו, ודרך זה מאפשרים למשפחה להשתקם ולצמוח".
לדברי לוי, נקודת המוצא היא שברוב המשפחות, גם אלו שפוגעות בילדיהן, לא מדובר בעבריינים שייפתחו להם תיקים, אלא כאלו שפוגעים בילדים ממקום של חולשה וחוסר אונים או קושי בתפקוד ההורי, וצורך בעזרה כיצד לטפל בילדיהם. לפעמים נדרש סיוע כדי שההורה יטפל בילד בצורה מיטבית. חלק מהמענים הללו הם הדרכות הורים, מרכזי הגנה לילד שנפגע מינית, וטיפולים מחוץ לבית.
במקרה שבו שני ההורים חשודים בפגיעה, האם הילד יחזור לביתו?
"כל מקרה לגופו, יש ילדים שכששני ההורים חשודים בפגיעה, ויש סיכוי שהמעצר יהיה ארוך, חייבים למצוא לילד מענה מחוץ לבית, יש ילדים שקרה אירוע דרמטי מאוד מדאיג בתוך הבית אך ניתן לעשות עבודת שיקום עם ההורים. רוב ההורים מוכנים להיכנס לתהליך של טיפול, וההערכה היא כי הטיפול יכול לסייע להם להיות הורה מיטיב עבור הילד, ואנו נפעל ככל יכולתנו לעזור בחיבור ושיקום המשפחה. בסופו של דבר, אנחנו רוצים שהילדים יגדלו בתוך הבית ולא בנפרד, ובלבד שנבטיח את שלומם של הילדים. אנו עושים הערכת מסוכנות, ומנסים להבין מה יכולתו של ההורה להשתקם בתנאי שלא יפגע בילד, ועל בסיס כל זה נקבל החלטה מה נכון עבור הילד. יהיו ילדים שנחזיר הביתה, אך זה לא יקרה מיד בהתחלה.
טיפול לא נושא פרי מהיום למחר, כדי להחזיר הביתה ילד שנפגע מינית על ידי ההורים, חייבים לדעת שההורה עשה תהליך ושהוא לא ברמת מסוכנות ושהוא עלול לחזור ולפגוע בילד. בהערכת המסוכנות לגבי ההורה, שנעשית על ידי אנשי מקצוע מתחומים נוספים, אנו מבררים על מה יושבת הפגיעה המינית, האם לדוגמא מדובר בפדופיליה שלא ניתנת לשיקום, ועל בסיס זה נקבל החלטה לגבי טובתו של הילד. כמובן שכאשר מעורבים הליכים פליליים, וההורה במאסר, תהליכי העבודה, השיקום והמעקב אחרי ההורה ייעשו בנפרד".
הדבר שניצב מעל הכול הוא המוגנות של הילד והיכולת להבטיח את שלומו, ולא להעמידו ברמת סיכון נוספת. כשנוצר אירוע משברי בדומה לאירוע הנוכחי, או כאשר שני ההורים לא יכולים לגדל את הילד, המדינה מחויבת למצוא לו חלופה. "בדרך כלל תיעשה בדיקה בקרב בני המשפחה המורחבת וננסה למצוא האם יש מישהו שמסוגל לתת לילד את כל מה שהוא צריך. על פי חוק האומנה אנו מחויבים לראות שהמשפחה עומדת בקריטריונים שחוק האומנה מחייב בהם, במידה ולא מאתרים, נבחן את האפשרויות בשירותי הרווחה. ילד שגילו מתחת לגיל 8 נחפש לו משפחת אומנה, במידה ומדובר בילד בוגר, קיימות מסגרות חירום כמו פנימיות. בסוף התהליך נמצא לו סידור קבוע או שנחזירו הביתה, וזאת על פי מצב ההורים. ההחלטות מתקבלות במסגרת של ועדת אנשי מקצוע מתחום הטיפול והחינוך ובסיוע של החלטות בית המשפט", מוסיפה חווה לוי.
כאשר יש ילדים נוספים במשפחה, מה עולה בגורלם?
אם יש ילדים נוספים, בודקים את מצב כל הילדים. אם יש ילדים צעירים חייבים לתת להם הגנה. הסידור החוץ ביתי יהיה בכפוף למצבו וצרכיו של הילד. יכול להיות שבמשפחה יהיה ילד שמוכר במשרד הרווחה עם מוגבלות שכלית התפתחותית, וילדים אחרים שלא יימצאו עם מוגבלות ושניתן להם שירותים אחרים. אנו נבדוק את החיבורים בין כל הילדים ואת המסגרות השונות, כי יש חובה לשמור על קשר ביניהם. השלב הראשון יהיה במסגרת זמנית, ואז נראה איך נוכל להעבירם לסידור קבוע. הדבר תלוי בגילאים ובמצב הילדים, אנו מאוד משתדלים לא להפריד בין האחים, אך זה לא תמיד פשוט".
באמצעי התקשורת הועלה חשד כי ההורים לוקים בתסמונת "מינכהאוזן באמצעות שליח" – הורים הסובלים ככל הנראה מהפרעת אישיות ופוגעים בילדיהם באופן מתמשך על מנת להביאם לעתים תכופות לטיפולים ואשפוזים. למרות שבעבר היו מספר מקרים של אימהות אשר לקו בתסמונת ופגעו בילדיהן באופנים שונים, זוהי אינה תופעה יומיומית, וקשה יותר לאבחון על ידי אנשי המקצוע. "אחת הבעיות היא שאנו רואים אימא מסורה לילדים שלה, שמושקעת כל כולה בילד וקשה להבין שמסביב לזה יש פגיעה עמוקה. אחת לכמה זמן אנו פוגשים מקרים כאלו, קשה לאתר אותם וכשאנו מבינים שזה מה שמסתתר מאחורי החזות המסורה, ההתמודדות היא לא פשוטה. כי הילד עבר תקופה של סבל קשה ולא הצלחנו לזהות זאת. כשהאימא מספרת לנו משהו אחד, זה מזעזע לגלות שהתמונה שונה לגמרי. רוב הזמן אנו עובדים עם ההורים בשיתופי פעולה, וסומכים על מה שאומרים לנו. לכן, אם אנו מגלים שההתנהלות הייתה רחוקה ממה שסופר לנו, זה מטלטל. במקרים של מינכהאוזן באמצעות שליח, להורה יש צורך לקבל רווחים והתייחסות של הסביבה במחיר שאותו משלם הילד. יש ילדים שאף נאלצים לעבור ניתוחים בגלל הוריהם".
לוי מדגישה שבמקרה הנוכחי יש צורך להעריך את העבודה המשותפת שעשו בית החולים, המשטרה ושירותי הרווחה. "בסופו של דבר כדי שנוכל להגיע לילדים ולטפל בהם, כפי שאמרה הילרי קלינטון, נדרש הכפר כולו. כל מי שמתוקף תפקידו רואה ילדים, יהיה מסוגל לקחת אחריות על שלומם, כי רק יחד נוכל להגיע אליהם בזמן אמת ולתת להם את מה שהם צריכים, וככל שנגיע מוקדם יותר, נוכל לטפל ולשקם יותר טוב את המשפחה ופחות נזק ייגרם לילד".