"הקשר בין אחים הוא אחת הדרכים היותר משמעותיות בעזרתן ילדים לומדים לתקשר עם אנשים אחרים", אומרת מיכל דליות. "צריך לזכור שאלו דילמות שבאו כתוצאה משפע ולא תמיד צריך להשתמש בשפע הזה רק בגלל שהוא ישנו. ילד שגר באותו החדר עם אחיו יריב איתו, אבל הוא גם יריב איתו אם יישן בחדר אחר. המגורים המשותפים ילמדו אותם לוותר, לחלוק, לשתף, להתחשב ועוד. החיכוך היומיומי הזה שילמד אותם את כישורי החיים הללו".
"גם אם היחסים הין האחים לא תמיד טובים, זה מלמד אותם כיצד להתמודד עם קונפליקיטים ומריבות", מוסיפה טל כרמלי-טבת, פסיכולוגית קלינית ממכון תל אביב לפסיכותרפיה. אולם לדבריה, ההצלחה של התהליך תלויה בהורים ובאופן שבו יתמודדו עם המריבות. "אני נתקלת בהורים שלכל ילד יש חדר משלו וברגע שנוצר עימות על טלוויזיה או משחק, הם שולחים כל ילד לחדרו וככה נהיה שקט. אבל יש פה הימנעות מהתמודדות, שהרי החיים רצופים בקונפליקטים ומחלוקות. ואם הילד - באמצעות האחים שלו שהם הפרטרנים הראשונים שלו בחיים - לא לומד להתמודד בתיווך ההורים, אז גם אחר כך הוא לא ידע לעשות זאת במקומות אחרים".
התאקלמות נעימה
מאיזה גיל כדאי להתחיל? לדברי כרמלי-טבת, מומלץ לחכות עד אשר התינוק קם רק פעם אחת בלילה. "כשהתינוק עדיין מתעורר כל שעתיים-שלוש בלילה כדי לאכול – זה יוצר רעש שעשוי להפריע לאח הגדול ועדיף לדחות את המעבר. אלא אם ההורים מכירים את השינה של הילדים הגדולים, יודעים שהם ישנים טוב ואין חשש שזה יפריע להם. ברגע שהתינוק כבר ישן כמה שעות טובות רצוף ולאו דווקא לילה שלם, ומתעורר פעם אחת, אוכל ונרדם בקלות, אז אפשר להעביר אותו אל החדר המשותף".
לדבריה, חשוב להכין את האח הבוגר למעבר. "פעמים רבות הילד הגדול שמח לקבל את האח הקטן לחדר שלו. הוא שמח על כך שהוא לא יהיה לבד בחדר, וגם עד עכשיו התינוק היה עם ההורים והוא נשאר מחוץ לשלישייה הזאת, וכעת זה הופך לחדר הורים וחדר ילדים".
כרמלי-טבת מדגישה כי מצד אחד צריך להעביר צעצועים וחפצים של התינוק לחדר החדש כדי לתת לו תחושת מוכרות, אך מצד שני גם לא לשנות יותר מדי את המבנה הכללי של החדר ולאפשר לגדול להמשיך ללון עם החפצים שהוא התרגל אליהם.
"חשוב להסביר לילד הבוגר שהוא הולך לחלוק את החדר", היא אומרת. "הסבירו לו שככה זה במשפחה, ושכעת אמנם החדר הוא לא רק שלו אך עדיין יש לו את הפינה שלו. חשוב לאפשר לכל אחד מהם פרטיות ושלכל אחד תהיה את הפינה שלו ואת החלק שלו בארון הבגדים.
"במקרה של ילד שמביע התנגדות, אפשר לגלות אמפתיה לכעס שלו אם יש כזה, אבל עדיין להיות בעמדה מאוד ברורה שזה המצב והוא צריך להתרגל אליו. אני חושבת שרוב הילדים לא יביעו התנגדות רבה. אם לאח הגדול קשה לראות את היתרונות, אפשר להגיד לו שכשהתינוק יגדל יהיה לכם נחמד לדבר לפני השינה או לקרוא סיפור ביחד. ניתן גם לתת לו תחושת אחריות ולהגיד לו שהוא ידאג לאחיו הקטן. אולי בגלל שהוא תינוק זה פחות מדבר אליו כי הוא לא ממש פרטנר, אבל אפשר להגיד לו שעם הזמן הוא יגדל ויהפוך להיות יותר חבר".
אי של פרטיות
איך הופכים את השנים יחד לטובות יותר? "אני בעד חדר משותף עד גיל הכי מאוחר שאפשר", אומרת דליות. "כשהילדים רבים תגידו להם שככה זה כשחיים ביחד. העבירו להם מסר מאוד ברור שעם הזמן הם ילמדו להסתדר אחד עם השני, כי אם לא נעביר להם את המסר הזה הם תמיד ירוצו לחפש מאיתנו פתרונות. כמובן שמדי פעם אנחנו ניתן את הפתרונות, אבל בעיקרון זה בדיוק כמו בגן ילדים - הם רבים ומחר הם משחקים. צריך לתת להם להתאמן על החיים בחדר משותף".
ואם יש אפשרות, מתי מגיע השלב בו מומלץ להפריד ביניהם לחדרים שונים?
"כדאי לעשות הפרדה בין הגיל הרך ושנות בית הספר הראשונות, לבין גיל ההתבגרות שבו הצרכים הם אחרים. נראה שבשנים הראשונות היתרונות עולים על החסרונות. כך למשל, ברגע שמתעוררים פחדים שונים אצל הילדים הם לא יפנו ישר אל ההורים אלא לאחים הגדולים שלהם" אומרת טבת. אולם בגיל ההתבגרות, ואפילו לפני כן, כבר בגילאי בית הספר היסודי, מתעורר בילדים הצורך לפרטיות, ורצוי להפריד ביניהם בגילאי 9-11. "בגיל ההתבגרות מתחילים אצל הילד כמה תהליכים: ראשית, כחלק מתהליך גיבוש ה'אני', הילד רוצה מרחב פרטי משלו. שנית, ההתפתחות הפיזית מולידה את הצורך לשמור על פרטיות הגוף והאינטימיות", מוסיפה טבת.
כאשר מדובר במגורים משותפים של אחים בני מין שונה מומלץ לבצע את ההפרדה בשלב מוקדם יותר, אפילו כבר בגילאי 8-9. "יש המון מרכיבים, כמו גיל או אופי, שיכולים לעשות את השהות ביחד לנעימה או מורכבת - גם בין זוג אחים וגם בין זוג אחיות. אי אפשר לדעת איזה שילוב עדיף, אבל זוג מעורב זה כבר בעייתי, בעיקר בשלב של ההתפתחות הגופנית וגם בגלל השונות הבסיסית בין המינים. מה שמעניין את הבנים לאו דווקא מעניין את הבנות", אומרת דליות.
"לא בכל בית זה אפשרי לתת חדר לכל ילד, ואם זה לא מתאפשר חשוב לדעת שזה לא גורם נזק לילד", מסבירה כרמלי-טבת. "צריך פשוט למצוא פתרונות אחרים. כן צריך לכבד את הרצון לפרטיות, וזה אפילו משהו שכדאי לעודד אותו כחלק מחינוך לשמירה על פרטיות ועל הגוף שלך. פשוט למצוא לזה פתרונות אחרים מחוץ לחדר, כמו תורות להתלבשות".
>> כבר עשיתם לייק לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים"?