פוקימון? הצחקתם אותנו. עם כל הכבוד למשחק הילדות שכובש את הרחובות מחדש, אנחנו כאן להזכיר לכם את מה שבאמת חשוב: אוכל. או אם לדייק: טעמי ילדות. בדומה לריחות, טעם של פעם הוא משהו שתמיד מחזיר אותנו לחוויות ילדות מטורפות ונוסטלגיות, ונותן לנו להרגיש קצת כמו ילדים.
פנינו לחמישה גברברים ואישה אחת, כאלה שפוגשים את גיל 30 בעיניים ממש עוד רגע, וביקשנו מהם לשחזר זיכרון ילדות אחד שמתערבב עם טעם מתוק של פעם. קיבלנו מסע צבעוני בזמן שיגרום לכם לסיים את הכתבה הזאת, לרוץ לאמא, לתת לה נשיקה ולבקש ממנה שלוק בצבע אדום. או חמצוצים. או כל מה שבלוטות הטעם שלכם רוצות עכשיו.
שלוק קר מחולק לשלושה ילדים
עידן, 30, תל אביב: "צביקה היה בעל המכולת המיתולוגי בשכונה. תכלס, הוא היה די אנטיפת אבל היה לו בחנות את כל מה שילדים בני 11 אוהבים. במכולת של צביקה יכולת למצוא חמצוצים וסוכרייה שלא נגמרת, אבל אנחנו חשבנו רק על דבר אחד - שלוק. אני והחבר'ה היינו מתחלקים: כל אחד היה מביא חצי שקל ויחד היינו קונים שלוק ושוברים אותו לשניים. עם הזמן שכללנו את הקונספט, אמיר חבר שלי היה נכנס לחנות לקנות משהו בחצי שקל, ובאותו זמן אלירן (הצלע השלישית) היה נדחק למקפיא כשהחנות מלאה ביילדים, מוציא שלוק, מפיל אותו על הרצפה ובבעיטה שולח אותו לידי - זה היה הפשע הראשון שלי. אבל הגיע לו, לצביקה. היה אנטיפת".
זהירות, סוכריה קשה
מרום, 32, גבעתיים, דווקא מתענג על משהו אחר. מזיק הרבה יותר. "לי הכי זכור מהילדות אותו תפוח מצופה סוכרייה אדומה, כזה שאתה נותן בו ביס ויום למחרת מוצא את עצמך אצל הרופא שיניים, שוכב על המיטה בחדר הטיפולים ומקבל שתי סתימות חדשות, אחת בכל צד". אמר לי מרום בזמן שהוא מוכיח את טענתו כשפיו פעור והאצבע מונה את מספר הסתימות המתחבאות שם מפעם. בהצלחה עם זה, הא?
>> בואו לשחק: ספרנו לנו לנו מה אתם אוכלים ונספר לכם מי אתם
>> כל מה שרציתם לדעת על השילוב של פלאפל ענבים
חמוץ זה המתוק החדש
"יש כל מיני דרכים לאכול חמצוצים" אומר לי לירן, שהיום היה גבר טבעוני בן 29 שמעדיף להזין את עצמו בזרעי פשתן. "בשלב הראשון והאהוב עליי, הייתי מוצץ קודם את כל הסוכר, בשלב השני אהבתי להפריד בין הפסים בצבעים השונים ובשלב השלישי הייתי חוזר למוכר, אומר לו שזה מקולקל ומבקש אחד חדש. זה לא עזר לי. אבל תמיד ניסיתי. אני עקבי".
מיץ ענבים שמזכיר נשכחות
"פלאפל וענבים...", נמסה מור, 29.5, בזיכרון ילדות ישן. "אמא שלי אחים שלי ואני היינו הולכים כל שבוע לפלאפל של מני. 'חומוס צ'יפס סלט?!' הוא היה צועק לעברנו כשהכל כבר היה מוכנס לפיתה עוד לפני שהספקנו לענות. 'ומה לשתות ילדים?' אנחנו היינו צועקים ביחד: ענבים! היינו לוקחים ביס מהפלאפל ושלוק ענבים ועושים תחרות מי יסיים ראשון את הבקבוק. אח שלי נמרוד אהב ענבים יותר מכל דבר אחר. כשנכנס לרבאק של התחרות היה ממלא את הפקק של הבקבוק שוב ושוב ושותה דרכו - כאילו זה יילך לו מהר יותר. היום, נמרוד גר בחו"ל אני לבד בתחרות עם עצמי. יושבת עם מנת פלאפל ומיץ ענבים, כזה שינחם את הגעגוע לימים שהיינו כולנו יחד".
לא לכולם: עיסה של מיץ בוטנים
"האמת שאני לא מעריץ של ביסלי ואני גם נגד פטישים" (שילוב של במבה וביסלי, מסתבר), אבל אני כן אוהב למלא את הפה בבמבה בלי לבלוע, עד שהפה מלא במיץ בוטנים דביק". על ההערה הזו קיבל ליאור, 29 מתל אביב, מספר פרצופים נגעלים. "כן כן הייתי מאלה שמתקרבים לילדים אחרים, פותחים פה צהוב ודביק ונוסף ריח של בוטן לעוס.
סהר, 30, היום מדריך צלילה, היה בעבר כזה שמתעסק ברקיחת פצצות מחומרים ביתיים, טוען שיש לו את הפטיש האמיתי: "הייתי ממלא את הקופסא בסודה לשתייה ומים וכשהיו מנערים את זה זה היה מתפוצץ!". קלאסי!