אפשר להתווכח שעות בנוגע לאבחון של קשב וריכוז, האם קיים אבחון יתר, ומה האג'נדה בנוגע לבעד ונגד תרופות אבל מה עם "היום שאחרי"? אוקיי, בהנחה והילד כבר אובחן עם קשיי קשב וריכוז והחלטתם לתת לו תרופה - מה עכשיו? מה ניתן לעשות כדי שבעיות הקשב והריכוז לא יהיו "תעודת הזהות" של הילד שלכם?
לפני כמה זמן, נכנסה לקליניקה שלי אימא אחת ופתחה את השיחה כך: "יש לי ילד adhd" שאלתי אותה: "ומה השם של הילד adhd שלך?" ואז היא הכירה לי את רועי. הבן שלה.
אני פוגשת הורים שהקשב והריכוז הופכים להיות תעודת הזהות של הילד שלהם. הם החליטו שה- adhd הוא הסיבה לכל הקשיים של הילד- וזה לא בהכרח כך! ההצעה שלי היא להסתכל על adhd כעל תכונת אופי, ממש כאילו הילד שלכם מנסה להגיד לכם משהו והוא אומר את זה דרך הקשב והריכוז שלו. נכון, יש לילדי קשב וריכוז קשיים – יש קושי במטא קוגניציה (בדיבור על תהליכים מחשבתיים), בהבנה והפנמה של משימה רב שלבית, בשמירה על סבלנות וארגון פנימי – אבל: האם היחסים שלו עם אחיו הקטן קשורים רק לזה? האם הקללה שהילדה זרקה לך אתמול קשורה רק לזה?
אולי מדובר במשהו אחר בכלל? כאשר מסתכלים על הקשב והריכוז בתור חלק מהאישיות של הילד ולא בתור הסיבה לכל הקשיים שלו, אפשר לפגוש את הילד עצמו, ואת האמת שלו. ילדי adhd אולי אומרים את האמת בפנים, אבל זו עדיין האמת שלהם! כדאי להקשיב לזה, ולא לחכות שהילד יירגע עם התרופה.
סיפור מהקליניקה
בסופו של דבר, הסבל של רבים מאתנו הוא שאנחנו מזדהים עם מה שאמרו עלינו – לפעמים זה מה שאמא ואבא אמרו עלינו, לפעמים זה המורה לחשבון מכיתה ו', ולפעמים זה מה שאמר עלינו הרופא. ואנחנו הולכים עם שק דמיוני על הגב: "את כמו אמא שלך... אתה תגמור כמו הבן של אורנה השכנה... " ואז כבר אין את "האני", את מה שטוב "לי" כי הכל כבר ידוע מראש.
זה בדיוק מה שקרה לאותו נער בן 14 שהגיע אלי לקליניקה – הוא כבר לא היה הוא. הוא היה זה שלוקח את ה-תרופהן. והא השתלטה עליו – ולא מבחינה ביולוגית כי את זה אפשר לסדר עם מינונים אחרים של התרופה – אלא מבחינה פסיכולוגית, הריטלין הפך להיות יותר חזק ממנו בתור מאפיין של האישיות שלו, הוא הפך להיות אפילו חלק מהאישיות שלו כאילו זו אחת התכונות אופי שלו.
העבודה שלנו ביחד בקליניקה אפשרה לשנינו להבין, שקשב וריכוז הוא בעצם סימפטום (תגובה) למשהו רגשי שקשה להתמודד איתו באותו הרגע, ואז "מורידים מסך" ומפסיקים להקשיב.
חמישה טיפים איך תבינו את הילד:
- הקשב של ילדים וגם של מבוגרים הוא לא אחיד, כשאנחנו נתקלים במשהו שקשה לנו להכיל מבחינה רגשית התגובה הראשונה היא "לאטום אוזניים" – חפשו אצל הילד שלכם מה מציף אותו? מה קשה לו?
- הקשב והריכוז שלנו יורדים כאשר אנחנו עמוסים מכיוונים אחרים – אם קרה משהו בבית, יהיה לנו קשה להתמקד בהרצאה בעבודה. כך גם ילדים – אם קרה משהו בהפסקה בין החברים, או בבוקר איתכם בבית הם יהיו פחות פנויים ללמידה, ופחות קשובים.
- קשב וריכוז מגיע הרבה פעמים יד ביד עם מזג אימפולסיבי (רגשני) – זה לא בהכרח דבר רע, כדאי לעזור לילדים שלנו להכיר את עצמם ככאלה. כשילד מסוגל להגיד על עצמו: " כשאני בתנועה אני יותר מרוכז, אני אוהב שיעורים שבהם גם בונים דברים" – הוא חי יותר בשלום עם עצמו ומסוגל גם לשדר את זה לסביבה.
- למדו את הילד שלכם להכיר את עצמו גם מעבר לקשיי הקשב והריכוז שלו. אל תתנו להם להיות ה-דבר שמגדיר אותו.
- לפעמים הקשב והריכוז "מטייל" במשפחה, אולי גם לכם יש קשיים כאלה? אולי, בחלוף השנים, מצאתם לעצמכם עבודה שמתאימה לדפוסי הקשב שלכם: עבודה עם אנשים, עבודה בחוץ, עבודה משתנה ודינמית? למדו אותם מה עוזר לכם כשנופל לכם הקשב ושוחחו על זה
* כותבת הטור היא תרפיסטית בהבעה ויצירה (M.A), מחברת המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים, מומחית לפענוח ציורים של ילדים, בני נוער ומבוגרים.