הורים לבנות לומדים מהר מאוד שכאשר היצרנים השונים מעוניינים למכור להם מוצרים לילדות שלהם, הם ישתמשו בפלטת צבעים מוגבלת למדי, שתנוע בסקאלה מצומצמת במיוחד של הספקטרום, איפשהו בין מג׳נטה לצבע סלמון, ובמילה אחת כוללת: ורוד. בשנים האחרונות פשוט אי אפשר לברוח מהוורוד הזה, שנכפה על ההורים והילדות כמו ציווי, וכמעט מצליח להשכיח את העובדה שפעם, לא כל כך מזמן, היו עוד כמה צבעים שילדות יכלו לאהוב, ללבוש, לנעול ולחיות בתוכם. צלמת בריטית בשם קירסטי מקיי החליטה לחקור את הנושא הזה בסדרת תמונות קסומה ומעוררת מחשבה בשם: ״הצבע האהוב עליי היה צהוב״.

מקיי יצאה לחקור את אותה ׳הוורדה׳ שעברה תקופת הילדות של הבנות בימינו. על אף שהצבע הוורוד תמים בפני עצמו, הוא נושא על כתפיו לא מעט מסרים של נשיות מסוג מאוד מסויים. נכון, הוא רק צבע אבל לטענתה של מקיי הוא מקטין את אפשרות הבחירה עבור הילדות הקטנות. כך יוצא שהמסר נוחת עליהן באופן מאוד ברור, כמו במכבש, מינקות.

״הייתי מודעת לנוכחות ההולכת וגדלה של הצבע הוורוד בשוק מוצרי הילדים״, אומרת מקיי להאפינגטון פוסט, ״כשבתי נולדה, התחלתי לחקור את הנושא לצורך עבודתי. אפילו שבתוך משפחתי בחרנו שלא לרכוש מוצרים ורודים, עדיין שטפו אותנו מכל כיוון בחפצים ורודים. לבת שלי היו כל כך הרבה בגדים ורודים בארון, יכולתי תמיד לעשות מכונה שלמה של ורוד. אז הבנתי עד כמה עוצמתי הצבע הזה היום״. 

קירסטי מקיי (צילום: kirstymackay)
מתוך סדרת התמונות ״הצבע האהוב עלי היה צהוב" | צילום: kirstymackay

קירסטי מקיי (צילום: kirstymackay)
הצבע הוורוד נושא על כתפיו לא מעט מסרים של נשיות | צילום: kirstymackay

כשנזכרה מקיי בילדותה שלה, וערכה השוואה קצרה, הבינה את עומק ההשפעה שיכולה להיות לדבר כמו צבע. ״אני גדלתי בשנות השבעים, ואני זוכרת ילדות שונה מאוד״, היא אומרת. ״כחול היה הצבע האהוב עליי ביותר. לבשתי המון אוברולים ושיחקתי בלגו. כל הסיפור הזה עם הוורוד התחיל בשנות השמונים, ואי אפשר לקחת כמובן מאליו את הקשר שלו לאולטרה-נשיות. נדמה לי שההורים, בלי לשים לב, לקחו צעד אחורה והם משתפים פעולה עם משהו שסותר את מה שהם רוצים עבור הילדות שלהם".

קירסטי מקיי (צילום: kirstymackay)
הילדות המצולמות מוטמעות בתוך הוורוד באופן שהוא כמעט חונק, ומעט עצוב וסהרורי | צילום: kirstymackay
קירסטי מקיי (צילום: kirstymackay)
"״כחול היה הצבע האהוב עליי ביותר" | צילום: kirstymackay
קירסטי מקיי (צילום: kirstymackay)
הכפייה הוורודה | צילום: kirstymackay
התמונות בסדרה, שכעת משתתפות בקמפיין קיקסטארטר בעזרתו מקווה מקיי להוציא ספר של הפרוייקט, הן חלומיות ומעט מטרידות. הילדות המצולמות מוטמעות בתוך הוורוד באופן שהוא כמעט חונק, ומעט עצוב וסהרורי, שלא מתוך בחירה אלא כמציאות שנראית מגבילה וסטטית, כאשר אפילו מוצרים כמו טלפונים וגלובוס של העולם נצבעו עבורן בוורוד ותווכו באופן הזה לבנות. יש רק לדמיין מהו המסר העולה מהבחירה הזו.

״בתהליך הצילום והשיחות עם הילדות שצילמתי״, אומרת מקיי, ״גיליתי עד כמה מכתיבים להן את המציאות הזו. כמה מעט בחירה נותנים להן.  זה עוד מכשול, מחסום שצריך לשבור בדרך החוצה. אני חושבת שקל להתעלם מהנושא הזה כי הוא נראה בלתי מזיק על פניו, ואני מקווה לגרום לאנשים לחשוב על זה יותר לעומק. יש מחסור אמיתי בפוליטיקאיות, מנכ״ליות ומדעניות. אני חושבת שהכפייה הוורודה על הילדות היא חלק מהבעיה״. 

קירסטי מקיי (צילום: kirstymackay)
מה הם המסרים שאנחנו מקבלים מהוורוד הזה? | צילום: kirstymackay
_OBJ

_OBJ

עוד במשפחה:

>> ילד ללא מגדר: בבוקר ג'ינס, בערב חצאית
>> ילד ללא מגדר מציג תובנות על החיים

>> בנים אוהבים מכוניות?