תעצרו רגע אם התרחיש הבא נשמע לכם מוכר. אתם מנהלים דיאלוג עם חברים, הורים, ילדים על תועלת או הנזק של השימוש במריחואנה. נראה כי כל טיעון של כל צד נשמע לכם הגיוני לחלוטין ומגובה במחקרים לכאן ולכאן. אתם מרגישים מבולבלים ולעיתים חסרי אונים נוכח הדיונים בתקשורת וכמעט בכל מקום. בני הנוער לא נשארים אדישים נוכח סוגיות אלו ונראה כי עמדותיהם מושפעות תדיר מהשיח המתנהל בתקשורת, זאת לצד שימוש גובר באוכלוסייה הכללית.
בבואנו לבחון את סוגיית השימוש במריחואנה עלינו לזכור כי מדובר בחומר משנה תודעה, ואם נדייק נוכל לומר כי החומר הפסיכו-אקטיבי עוזר לשנות מצבים רגשיים. מטרת השימוש היא לעבור ממצב רגשי נתון X למצב רגשי אחר -Y. זאת באמצעות הפרשת מוגברת של חומרים נוירו-עצביים אשר משנים מצבי רוח ומצבי תודעה. סמים באופן כללי עלולים להשפיע על בוחן המציאות, התפיסה, היחס כלפי העצמי והאחר וכמובן על רגשות. לא פעם משתמשים טוענים כי השימוש עוזר להם להרגיש טוב יותר עם עצמם ועם הסביבה.
הניסיון הקליני מראה כי שימוש בחומרים משני תודעה בגיל ההתבגרות והבגרות הצעירה יכול לפעול בשלושה אופנים:
דרך אחת היא העצמת רגשות – למשל : אם אני מרגיש שמח, המריחואנה תאפשר לי להעצים את הרגש ולהרגיש יותר שמח, יותר חי ויותר מסופק.
דרך אחרת קשורה להורדת מחסומים – רבים מדווחים כי בזכות המריחואנה היכולות שלהם מתחדדות. כמובן שזו יכולה להיות חרב פיפיות. אלכוהול למשל פועל באופן כזה שמצד אחד הוא מגשר על אינטראקציות חברתיות, אך מאידך מוריד עכבות בכל הקשור לדחפים ובכך עלול לגרום לתופעות של אלימות ואיבוד שליטה.
מרכיב נוסף אך מרכזי בהשפעת הסם: טשטוש והימנעות ממצבים רגשיים מורכבים. הכוונה כאן בעיקר לאספקטיים חרדתיים / דכאוניים. הסם עוזר לטשטש רגשות לא נעימים ובכך לעכב את התפתחות יכולת העמידות לתסכולים ורגשות מעורבים.
יש לציין כי שימוש במריחואנה קשור בקשר הדוק להשפעה חברתית/ סביבתית. הסמים עונים על צרכים בסיסיים כמו שייכות ונראות. טשטוש רגשות מסויימים והורדת מחסומים מאפשרים אינטרקציה, קירבה ושייכות.
רבים טוענים כי השפעת האלכוהול גרועה ממריחואנה בכל צורה שהיא. האמת שיש אמת מסוימת בדבריהם. הנזקים של האלכוהול הם דרמטיים וההשלכות החברתיות והבריאותיות מרחיקות לכת. עם זאת, רבים נוטים לגמד את השפעותיה השליליות של מריחואנה. למרות שרבים לא מאמינים כי מריחואנה יכולה למכר, כל המחקרים מראים כי חלק מהמשתמשים מפתחים תלות עד כדי פגיעה בתפקוד.
כך או כך עלינו להבדיל בין שימוש של בני נוער ושימוש של מבוגרים. חשוב לזכור כי בני הנוער נמצאים בשלבים התפתחותיים (קוגניטיביים ומנטאליים) ובשלבי גיבוש הזהות שלהם. מריחואנה עלולה לפגוע בתהליכי ההתפתחות הללו מאחר והמתבגרים מאמינים כי ניתן להשיג "סיפוק רגשי" באמצעות השימוש. המריחואנה נותנת הרגשה של קיצורי דרך. כך למשל ניתן להרגיש "טוב יותר" באינטראקציות חברתיות לאחר השימוש מאשר להתמודד עם מתחים או להשקיע אנרגיה ומשאבים באינטראקציות שלא לדבר על כך שלעיתים הם נאלצים לשאת אכזבות.
תסמונת חוסר המוטיבציה
תסמונת חוסר המוטיבציה עדיין נחקרת לגבי משתמשי מריחואנה וזאת בעקבות דיווחי משתמשים כי השימוש גורם להם להתמקד רק ב"הנאות" בחיים ולהימנע מכל דבר אשר אין בצדו סיפוק מידי. למעשה, מדובר בחוסר מוטיבציה (חוסר חשק) לעשות דברים אשר אמורים להעניק סיפוק ומשמעות בטווח הארוך אך דורשים השקעה בהווה.
תסמונת חוסר המוטיבציה יכולה להתבטא בחוסר חשק לעבוד, תנודות במצבי רוח, קושי בדחיית סיפוקים ובביצוע משימות , צמצום תחומי עניין וכו'. לעיתים הדבר יכול להגיע עד כדי הזנחה רגשית וגופנית.
אצל בני הנוער התסמונת הזו מסוכנת פי כמה וכמה מאשר אצל אנשים בוגרים. עלינו לזכור כי מוחם נמצא בשלבי התפתחות, צמיחה והסתגלות לשינויים ולנורמות. חלק מההתפתחות והעוצמה שלנו מתהווה דווקא דרך נשיאת תסכול ודחיית סיפוקים. כשאנו חסרי מוטיבציה להתמודד עם אתגרים היכולות שלנו נשחקות.
עיסוק מתמיד בסם
אחד מהקריטריונים לאבחון התלות שלנו בחומרים הוא כמה אנו מתעסקים בסם גם כשאנו לא צורכים אותו.
בבואנו לבחון את סוגיית התלות, אנו ננסה לראות כמה אנרגיה ומושקעות מנטאלית יש סביב הסם. ניתן לראות זאת למשל דרך התנצחות בלתי פוסקת על הצורך בלגליזציה והאדרת החומר ( למשל עיסוק מתמיד בכמה המריחואנה יכולה להועיל לאדם ולחברה כולה).
מניעה וטיפול
בעולם המערבי אנו נתונים ללחצים רבים הקשורים לסטנדרטים של הישגיות. הרבה מהמשתמשים אומרים שהם משתמשים על מנת "להירגע" מלחצי היום והשגרה. חשוב שנזכור שבבסיס ה"להרגע" של בני הנוער והצעירים מסתתרים סוגיות רבות הקשורות לדימוי עצמי, וויסות דחפים, יחסים עם המשפחה וקבוצת השווים, והתמודדות עם רגשות עוצמתיים המאפיינים את גיל הבגרות הצעירה.
בדרך כלל בני נוער מופנים לטיפול אחרי ביקור בשירות המבחן, או לאחר שנתפסו על ידי הצוות החינוכי או הורים. אחת מהסיבות שהנערים מופנים לטיפול הוא מתוך ניסיון להבין האם מדובר בשימוש מזדמן או שמא השימוש מקיף ובא לבטא מצוקה ואז ניתן לומר כי השימוש הוא למעשה "סימפטום".
רבים מבני הנוער והצעירים יטענו ששימוש במריחואנה עוזר להם להירגע מלחצי היום. חשוב להדגיש, כי אין כל רע בלהירגע ואפילו "לברוח" מדי פעם. חלק מהסימפטומים העקשניים ביותר קשורים דווקא למקומות בהם אנחנו נוקשים מדי ולא מאפשרים אוורור. השאלה היא מתי, עם מי ובעיקר איך. יש כאלה שיברחו לסרט, אחרים לסקס, חלק לטלוויזיה או לשינה. השאלה היא האם "הבריחה" (שכל כך חיונית לנו) מודעת ובאמת מועילה ומאווררת או שמא ההפך. אנו זקוקים לה יותר ויותר עד כי היא מנהלת אותנו במקום שננהל אותה.
אסכם ואומר כי סוגיית השימוש במריחואנה היא מורכבת. המתנגדים והתומכים בלגליזציה יסכימו כי שימוש של בני נוער וצעירים הוא בעייתי ולעיתים אף מסוכן. שימוש במריחואנה עלול לתת אשליה לבני הנוער שניתן לעשות "קיצורי דרך רגשיים".
כשבני נוער מביאים מחקרים מגובים על כמה מריחואנה מוכחת כחומר לא מזיק ואף ככזה המועיל אני מנסה להחזיר אותם אל עצמם ולהתבונן מה המריחואנה בשבילם. לחלק באמת מדובר בשימוש מזדמן וספורדי, אך ישנם רבים שבשבילם השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים נועד למטרות אחרות לגמרי. חשוב שנזכור שלאדם יש אחריות לגבי עצמו ולאופן התמודדות שלו עם אתגרי החיים, לכן אין זה משנה מה המחקרים אומרים. מה שמשנה הוא מי או מה הסם בשביל האדם. האם הוא צורך? מטרה? אמצעי? ומה הם הרווחים והמחירים שהאדם משלם כלפי עצמו, משפחתו וסביבתו.
מיכאל אמיר הוא מטפל קליני (Msw). התמכרויות ובריאות הנפש.