היא נולדה עם פגם גנטי נדיר שבגללו גובהה מגיע רק ל-1.22 מ' אבל העובדה הזו לא עצרה את בת אל פאפורה (28) באף שלב בחייה. היא למדה משחק, מופיעה על במות עם הצגת היחיד שלה "אני בת - אל" אותה כתבה וביימה, ואף מועמדת לפרס השחקנית המבטיחה של השנה. "לא הייתי רוצה להיות בגובה רגיל", אומרת בת אל.
בגיל שנתיים היא עלתה לארץ מרומניה ונחתה היישר בקרית ים, כור היתוך אקלקטי במיוחד בו פיתחה ושייפה את יכולות ההישרדות וההתמודדות עם החיים והחברה. "לא הייתה לגיטימציה לרחמים עצמיים או לחולשה, ויש לזה השלכות עד היום. אף פעם לא קיבלתי יחס אחר. אם לא הגעתי לקחתי כיסא, ואם צחקו עליי, התמודדתי. כשהייתי בת 4, ילדים מהשכונה קראו לי 'גמדה' וצחקו עליי. התאפקתי ולא בכיתי, אבל כשחזרתי הביתה בכיתי לאימא שלי שאני רוצה להישאר בבית ולא לצאת. אימא שלי מיד שלחה אותי החוצה ואמרה לי: "אני נועלת עכשיו את הבית ואת לא חוזרת עד שיהיו לך לפחות 2 חברות. שתי החברות שמצאתי באותו יום הן החברות שליוו אותי בכל שנות בית הספר היסודי", אומרת בת אל ומספרת שתמיד הייתה מוקפת חברים, ובשכונה היו כאלה שתמיד הגנו עליה. במשך שנים רבות היא בכלל לא חוותה את עצמה כשונה, לא יותר מכל אחד אחר לפחות שהיה סביבה.
הרצון לשחק בער בה מאז ומתמיד. "הייתי מסוג הבנות שעומדות על השולחן ודורשת שכולם יתרכזו בה ויקשיבו לה". כשהייתה בת 11 הופיעה במחזמר "אוליבר טוויסט" בתיאטרון הבימה ובמשך שנתיים נסעה לבד מקרית ים להופעות בתל אביב, דבר שרק העצים אותה וחיזק את עצמאותה. "זה אפשר לי להתעסק באופן יומיומי עם במה, תמיד רציתי שיאיר עליי אור ושאוכל לחשוף את נפשי בדרך זו או אחרת, זו המשמעות והתכלית של להיות שחקן, וזו הייתה אחת החוויות הכי טובות בחיי. אז הבנתי שכל מה שאני רוצה לעשות זה להיות שחקנית".
"גיליתי שסקס אפיל לא קשור למראה אלא למה שאני משדרת"
הוריה של בת אל התגרשו כשהייתה קטנה, מאז ועד היום היא לא בקשר עם אביה. היא אחות בכורה לשתי אחיות תאומות בנות 18 מאמה ומאביה החורג. "כל ילד רוצה את אבא שלו, במיוחד בנות. אין לי ספק שזה השפיע עליי, זה לפחות מה שאומר הפסיכולוג. הייתה תקופה שהייתי מתאהבת באנשים שעשו לי רע, ולא היו נוכחים בחיי, אבל אני עושה עבודה ולומדת לבחור את מי שנכון לי".
בגיל ההתבגרות הבינה לראשונה בת אל שהיא שונה. "הפסקתי לגבוה ושאר הילדים המשיכו לצמוח. גיל ההתבגרות היה גיל נוראי, לא היה לי חזה ותמיד הייתי מתאהבת במלך הכיתה והוא לא אהב אותי בחזרה. תמיד האשמתי את הגובה שלי כשזה לא הצליח. בכל לילה חלמתי שאתעורר בבוקר בת אל רזה, חתיכה וגבוהה. זה לא קרה כמובן, אבל יום אחד משהו השתנה אצלי. כששיתפתי את חברות שלי במחשבות האלה, גיליתי שהן מרגישות בדיוק אותו דבר לגבי עצמן. גם הן - הרזות והגבוהות לא היו מרוצות מאיך שהן נראו. ככה הבנתי שהבעיות שלי הן אוניברסאליות, ושאני לא יותר מיוחדת מאף אחד אחר".
בגיל 16 לאחר שהתפתחה מבחינה נשית, החלו לצוץ גברים שגילו בה עניין דווקא בגלל איך שהיא נראית, אבל היא מצדה כבר החלה לחוש בנוח בעורה שלה. "אפשר לומר שבתקופה הזו בגדי הים הלכו ונהיו יותר קטנים, היה צריך לומר תודה אם כיסיתי את הפטמות שלי בבגד ים. גיליתי שסקס אפיל או משיכה לא קשורים למראה אלא למה שאני משדרת. לא הייתי רוצה להיות בגובה רגיל ואני לא חושבת שמישהי בגובה רגיל חיה חיים טובים יותר או מרגישה טוב יותר עם עצמה. נהפוך הוא, בגלל השוני שלי רכשתי מוקדם יחסית כלים ולמדתי איך להתמודד עם העולם ולנסות לחיות חיים ממצים יותר, זה היה המנוע שלי"
את הסטנד אפ הדוקומנטרי "אני בת אל", היא כתבה וביימה, והיא מופיעה איתו בכל רחבי הארץ מול מגוון רחב של קהלים. המופע מבוסס על חומרים שאספה ממצבים בחייה. "כתבתי את כל הרגעים בחיי שבהם הרגשתי מושפלת, דווקא בהם מצאתי הכי הרבה הומור, ואת הרגעים שהרגשתי גדולה. זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש שזה תפס אבל אני מניחה שזה בגלל שמדובר בסיפור אנושי, ולא בגלל שאני קטנטנה. כל אחד יכול למצוא את עצמו בסיפור שלי".
בנוסף, היא מופיעה ב"אופרה בגרוש". ומועמדת לפרס השחקנית המבטיחה של השנה בתיאטרון הישראלי. "זו רק ההתחלה מבחינתי". היא רואה במשחק זכות גדולה להתפרנס ממה שהיא הכי אוהבת, ועבורה לעמוד על הבמה זו התרוממות נפש, אושר שאינו בר השוואה. "זה הכי קרוב שיש לגעת באלוהים. כשהתחלתי ללמוד בניסן נתיב כל הזמן אמרו לי: "את לא תוכלי להשתלב בתעשייה באופן מלא", אבל אני ידעתי שלא אהיה תלויה במנהלי תיאטרון ומפיקים, אלא שהקריירה שלי תהיה תלויה לגמרי בי, ואני זו שאצור לעצמי את התפקידים. אני זו שקובעת איך החיים שלי ייראו, ושאף אחד לא יגיד לי מה אני יכולה או לא יכולה לעשות", מוסיפה בת אל.
המופע הקרוב של "אני בת - אל" יהיה בתיאטרון הקאמרי ב- 5.6