הילדים שלכם כבר שיקרו לכם? כבר גנבו לכם כסף מהארנק? כנראה שכן. האם זה היה לכם קשה או לכל הפחות מפתיע? האם התפעלתם מהיכולת היצירתית או שחטפתם קריזה? אני אסתכן בלנחש שכנראה לרוב ההורים קשה לראות את הצד החיובי בשקר או בגניבה.
אז בואו נתחיל בלנרמל את העניין: כל הילדים משקרים בשלב כזה או אחר. זה חלק מהתפתחות טבעית ובריאה של האדם. יותר מזה, זו התפתחות די מדהימה כשחושבים על זה, זו יכולת ליצור מציאות אלטרנטיבית. איזו רמה של יצירתיות נדרשת, כל כך מרשים. אני ממש מגדלת תסריטאי קטן. והאמת, זה נורא מצחיק.
דמיינו סיטואציה: ילד בן ארבע מרוח בשוקולד שאומר לאימא שלו שהוא לא אכל את השוקולד. ועכשיו זה נהיה מעניין: איך תגיב האימא? איך היית מגיבה? קחי לך רגע לדמיין את זה. האם תגיבי בכעס על כך שהילד שלך שיקר לך? ואם כן, מה עובר לך בראש? שהילד שלך יגדל להיות שקרן חסר ערכים? יכול להיות.
במקרה הגרוע הוא יהיה פוליטיקאי; במקרה הפחות גרוע איש עסקים. אבל אולי הסיבה שגורמת לנו לאבד את זה מול הילד שלנו שמשקר היא התחושה שאיבדנו שליטה? שהילד שלנו ״לא סופר אותנו״? שהיום זה השקר הזה ומחר הוא יגנוב לנו מהארנק ויקנה סמים? זה נכון, איבדנו שליטה. רק שאם נעשה תיאום ציפיות עם החיים נבין שמעולם לא הייתה לנו שליטה. שגם השליטה שחשבנו שיש לנו היא פיקציה. בגיל צעיר עוד אפשר לנסות למשטר את הילדים בצורות של הפעלת כוח: איומים, עונשים, התניות. תשכחו מזה בגיל מבוגר יותר.
או קיי, אתם שואלים, אז מה את אומרת בעצם? מה לעשות כשאני מגלה שהילדה שלי גנבה לי כסף מהארנק או שיקרה לי כשאמרה שהכינה שיעורים? שאלה טובה, עכשיו זה נהיה מעניין. דבר ראשון, לנשום. דבר שני, להבין שמדובר בהתפתחות אנושית טבעית. זה כמו שנופלות לה שיניים בגיל שש. רק שזו התפתחות פיזית וזו התפתחות מנטלית, פסיכולוגית. דבר שלישי, שוב לנשום. ואז לחייך. כן, לחייך. לשמוח שגילית עוד משהו על בני אדם בכלל ועל הבת שלך בפרט. וכאן מגיע שלב הבחירה, הבחירה בתגובה שלך. תשאל את עצמך איזה אדם ואבא אתה רוצה להיות באותו הרגע, בידיעה שלכל תגובה יהיה מחיר: אם תצעק, תעניש, תאיים כנראה תשיג את האפקט של להפחיד אותה. מעולה, אתה חושב. אני אגיב בחריפות ואז היא תבין שלא משקרים ולא גונבים.
התגובה שלכם תכתיב את עתיד היחסים
ה״שוק טריטמנט״ ילמד אותה לא לעשות את זה יותר. אז זהו, שלא בטוח שזה מה שיקרה. מה שבטוח יקרה זה שהתגובה שלכם תגרום לה לחשוב פעמיים אם לפנות אליכם בפעם הבאה שהיא עושה משהו לא בסדר. יכול להיות שהיא אפילו תגנוב ותשקר שוב רק שהפעם היא תשכלל את השיטות כדי לא להיתפס (שזו גם מיומנות חשובה, אגב). קחו את זה בחשבון.
אם תבחרו לנשום (כן, שוב) ולשאול את עצמכם מה הסיבה שהיא עשתה מה שעשתה ולנסות להבין, באמת להבין, יחד אתה, יש סיכוי לתוצאת הבאות: הקשר ביניכם יתחזק והיא תדע שלא משנה מה היא תעשה ומה יקרה לה, אליכם היא תמיד יכולה לפנות. שאתם לטובתה.
עוד משהו, באמת תלמדו על הבת שלך דברים חדשים. תכירו אותה יותר, תבינו מה עובר לה בראש, עם מה היא מתמודדת. תקשיבו. באמת תקשיבו. לא בכאילו, לא רק כדי שיגיע תורכם לומר את משנתכם הסדורה. (אם תזייפו, אגב, היא תקלוט מיד. אתם שקופים בעיניה, היא מכירה אתכם יותר טוב ממה שנדמה לכם). תשאלו שאלות, תסתקרנו, בלי ציניות. קיבלתם הזדמנות להציץ לעולם שלה, אל תהרסו את זה.
ומה עם הערכים אתם שואל? עם המוסר? אה, תלוי. אתם מוסריים? לא משקרים אף פעם? לא גונבים? אם אתם כאלה, אז תהיו בטוח שהצלחתם להעביר לה את הערכים האלה בדוגמה האישית שאתם עבורה. רק תדעו שלילדים יש חיישנים מאד רגישים והם לומדים מכל מה שאנחנו אומרים ועושים. כל שיחת טלפון שניהלתם לידה, כל תגובה שלכם בכביש, כל פעם שהיא הייתה עדה להתנהלות שלכם בעולם לימדה אותה משהו עליכם ועל הערכים שלכם. אז אין באמת צורך לנהל שיחה על ערכים ולומר שלגנוב זה רע. ה״שיחה״ הזו מתנהלת ביניכם כל רגע במהלך החיים המשותפים שלכם.
לסיכום, כלים להתמודדות ברגע שגיליתי שהילד שלי שיקר לי:
1. לנשום
2. להבין שמדובר בהתפתחות, ואפילו מרשימה, של המוח של הילד שלי
3. לנשום שוב ולחייך
4. לבחור את התגובה ולהיות מודע למחירים:
א. אם בחרת להגיב בכעס/עצבים/עונש, קח בחשבון שבפעם הבאה (ותהיה פעם הבאה) השיטות שלה ישתכללו. לא חיזקת את הקשר ביניכם אלא גרמת לה להבין שאתה לא הכתובת אם היא מועדת.
ב. אם בחרת להגיב באיפוק, בסקרנות ובקבלה, קח בחשבון שהשיחה תיקח יותר זמן ושתידרש לשתוק ולהקשיב. חיזקת את הקשר ביניכם וגרמת לה להרגיש שאתה תמיד בצד שלה, לא משנה כמה היא פישלה
החיים מלאי הפתעות וחיים עם ילדים הם בכלל לונה פארק. בואו נעביר את עצמנו, רגשית שכלית, למצב שבו כל מה שקורה לילדים שלנו הוא בסדר. שהכל הוא בסיס לקשר וללמידה משותפת. במיוחד החלקים הלא פשוטים. איזה כיף. איזה מעניין. איזה יופי. יאללה, לכו לגדול.
*ד״ר יפעת מצנר-חרותי, חוקרת את נושא השילוב בין עבודה למשפחה ומנחת הפודקאסט ״הורימובדים״ שעוסק בעניינים שמעסיקים הורים רבים כיום.