פרשת הפדופיל מהרצליה שהתפוצצה אתמול רק חיזקה אצלי את מה שכבר הבנתי מזמן: אין חיה כזו גלישה בטוחה ברשת. אין! לא ההסברים שלכם ולא ההפחדות ולא האפליקציות המתוחכמות ימנעו מפדופיל שיחפוץ להגיע לילד/ה שלכם, להגיע אליו. אלא אם כן, הוא יפגוש בכם קודם. ואני מתכוונת לזה שאתם ההורים תשמשו חומת מגן אנושית, הלכה למעשה, כשזה מגיע לפעילות של הילדים שלכם ברשת.
140(!) ילדות הצליח לכאורה חלאת המין האנושית הזו להפיל ברשתו. יש שיטה פשוטה למנוע את המקרה הבא – בדיקה שיטתית של הטלפון של הילדים בכל יום.
אני לא שופטת, בחיי, אבל בחייאת. קניתם לילד שלכם סמארטפון חדש, תתחדשו! הוא קודם כל שלכם. התוכן שנמצא בו, השיחות שמתנהלות בו, התמונות הסרטונים ההתכתבויות, הכל חייב לעבור דרככם כל יום ובכל הזדמנות גם בידיעתם וגם (עם כל הכבוד) לא בידיעתם. אז נכון זה דורש מאיתנו המון והדבר האחרון שמתחשק לנו להוסיף למיגרנת סוף יום שלנו זה גם מעקב אחר אינסטגרם, פייסבוק, מיוזיקלי, אינבוקס, וואטסאפ, מסנג'ר שלא שלנו, אבל זו המציאות ואם המציאות הזו קשוחה עבורכם ידידיי, תמיד תוכלו לנתק את הילדים שלכם מהאינטרנט ולרכוש להם "טלפון טיפש" שיחליף את עול הסמארטפון.
אבל במידה והחלטתם לישר קו עם הרוב, תהיו מוכרחים לישר קו גם עם העובדות בשטח: נגמרו הימים בהם יכולנו לנוח על זרי הדפנה ולהאשים את אלמנט ההפתעה כל אדם ממוצע היום שאוחז בילד שאוחז בסמארטפון, צריך להפנים שבכף ידו הקטנה של ילדו מונח צוהר מוחשי לעולם פרוץ מלא בסח'לה. כזה שבסיוטים הכי גדולים שלנו לא היינו מדמיינים שהילדים יפגשו בפינת רחוב חשוכה. הרשת, אגב, היא כולה פינת רחוב חשוכה וככה צריך להתייחס אליה.
ביומיים האחרונים נתקלתי בהרבה תגובות המומות של: "איך הילדות לא שיתפו את ההורים שלהם?" נו באמת. על זה אנחנו צריכים להסתמך? הן ילדות. זה לא התפקיד שלהן. נכון שהשאיפה ההורית שלנו היא עולם אוטופי בו ילדינו מדלגים לכוונינו תוך כדי שהם משפריצים פיסות מידע על חייהם ללא הרף, אבל בואו נהיה רציניים רגע, זה לא קורה לרוב. והתפקיד שלנו ההורים זה להקדים תרופה למכה, לחקור, להגן עליהם, תמיד, בכל רגע מהכל, גם אם הם לא מרגישים שהם בסכנה. ככה זה, קבלו את זה כעובדה.