"איך אני אסבול את החופש הזה?", "רק שייגמר מהר", "הנה התחיל הסיוט הגדול", מכל פינה כבר אפשר לשמוע את התלונות של ההורים על החופש הגדול, אבל האם אפשר לעבור את זה אחרת? ומה הילדים באמת צריכים מאיתנו?
כמיליון וחצי תלמידים יצאו לחופשת הקיץ, ואני חושבת על כל ההורים שבטח לוקחים בימים אלו אוויר מלוא הריאות כדי לצלוח את החודשיים הקרובים. אם אתם נמנים על ההורים האלו, הטור הזה הוא בשבילכם. אני אמא ל- 3 בנים וגם מדריכת הורים שפוגשת בשבועות האחרונים הרבה הורים מאד עמוסים. וקשה. ווואלה אני מודה. קשה. כל העניין הזה של הקיץ לא פשוט בכלל. הילדים בחופש, אנחנו לא. הילדים משוחררים מכל עול ובדיוק עלינו נוספו 2000 טון משקל של עומס גם תפקודי וגם כלכלי. איך לומר? לא קל!
הבן שלי שאל אותי השבוע: "אמא, למה אלוהים לא מרחם על הורים? זה לא פייר שרק לילדים יש חופש ולכם לא.״ הייתי די גאה בילד האמפתי שלי, חייכתי וחיבקתי אותו ואז אמרתי לו שזה לא קשור לאלוהים (במקרה הזה לפחות) ושההסעה למשכן הכנסת לטובת הגשת "הצעת חוק חופש להורים" יוצאת מחר על הבוקר (אם הוא יקום בזמן, בכל זאת חופש). בכל מקרה, לצער כולנו, מדיניות להקלה על הורים בחופש הגדול עדיין אין ולכעוס על כל העולם ואשתו, שזה אומר על הממשלה, על הבוס ועל אמא שלך, ואז על הילדים לא יעזור.
אז מה כן יעזור?
בתוך התחלה: הכרה בעובדות. הילדים שלנו לא אשמים שיש חופש גדול כל כך. שנה שלמה, כל יום, כל היום ובלי הנחות, החל מהיום הראשון בכיתה א' ועד היום האחרון בכיתה י"ב, הילדים שלנו לומדים, עושים, מתאמצים, מנסים, עובדים בלעמוד בציפיות , בליפול ולקום, להבין יותר או פחות, פועלים ומתאמנים בשדה החברתי. וזה קשה. הם זקוקים לחופש. גם אם זה קשה לנו, הילדים לא אשמים. כדאי שנעשה כל מה שניתן כדי להפוך את החופשה לכמה שיותר נעימה לכל באי הבית.
אז מה עושים?
שלב 1 - תאמו ציפיות!
עניין תיאום הציפיות הוא נושא שחוזר על עצמו ולא במקרה. זה מאוד חשוב עם ילדים בכל גיל. לכל אחד מהצדדים הלוקחים חלק בחופשה (להלן: "ההורים" מחד וה"ילדים" מאידך) יש ציפייה או פנטזיה נסתרת לגבי איך יראה החופש או מה יהיה בו.
ההורים אולי מדמיינים את הילדים יושבים, משחקים בשקט מופתי, מעסיקים את עצמם, מתעוררים בעצמם בשעה סבירה, יודעים לעצור בעצמם זמן ממושך מול המסך, מכינים לעצמם אוכל בריא, מנקים אחריהם ומבינים לבדם שחופשה של חודשיים זה הרבה מעבר לסביר. הילדים מצידם מדמיינים איך הם סוף סוף עושים מה שבא להם: לא לומדים, לא הולכים לישון בזמן, ובגדול, פחות סדר ויותר חופש שמח ומשוחרר מאחריות.
כשהציפיות לא מתואמות זה רק עניין של זמן עד שיגיעו המריבות. כדאי בלבקש מכל אחד מהילדים לחשוב איך הוא רואה את החופשה ומה הוא היה רוצה לעשות בחופש הגדול. החשיבה כוללת פעילויות, רעיונות לבילוי, דברים שחשובים להם וגם איך כל אחד מהם תורם במשהו לטובת הבית. בשלב הזה כל הרעיונות והמחשבות רלוונטיים, ואת כולם מרכזים בדף אחד של כל המשפחה.
שלב 2 - ישיבה משפחתית!
בשיחה משפחתית רשמית חשוב לדבר על משך החופשה, מה הולך לקרות או לא לקרות בה: תכניות, הפעלות, קייטנות, חופשות מתוכננות. זה הזמן להסביר מה ההורים עושים במהלך היום ומה הילדים עושים או יכולים לעשות, וגם מה אנחנו ההורים מצפים ומדמיינים. כדאי לומר מה חשוב לנו אבל גם להיות קשובים למה שחשוב לילדים ומה הצורך שלהם. לא חייבים לתת מענה לכל הצרכים והרצונות אבל הילדים צריכים לדעת (ובעיקר להרגיש) שמולם יש הורה שמכיר אותם, רואה את הצרכים שלהם ונותן מענה לפחות לחלק מהם.
למשל, אם הילדים רוצים לישון עד מאוחר ואותי כהורה זה משגע, אני יכולה להגיע להסכמה עם הילדים שאפשר לישון עד מאוחר יומיים בשבוע ושביתר הזמן קמים בשעה סבירה. כך ניתן מענה גם לצורך שלנו וגם לצורך שלהם. כשהדבר נעשה בהסכמה סביר שיפחתו משמעותית המריבות והמאבקים, שמתישים את כולם בסופו של דבר וירבו יותר המצבים של שיתוף פעולה ואווירה נעימה.
"אני רוצה....את כל החנות בבקשה"
ילדים הם קצת כמונו, רוצים הכול ואם אפשר גם עוד קצת. זה שהם רוצים את כל זה לא אומר שהם צריכים לקבל את כל מה שהם רוצים. מה יעזור לנו? אם נגדיר מראש "דמי חופש" לכל ילד שבאמצעותם הילדים יוכלו להתנהל לטובת הדברים שבא להם להתפנק בהם. אנחנו מאפשרים להם לבחור איך לנצל את הכסף שמוקצב וככה הם מרוויחים גם מרחב כלכלי להתנסות בו, זה חשוב! התנהלות כזו עם "דמי חופשה" מזמנת לנו הרבה הזדמנויות לעודד ולפרגן לילדים על דרכי ההתנהלות והבחירה שלהם, וכן, גם לעזור להם להתמודד עם התסכול שמגיע עם העובדה שאי אפשר הכל.
לימודים? בחופש?
דמיינו לכם שאתם יוצאים סוף סוף לחופשה לה חיכיתם בכיליון עיניים ואז מישהו מביא לכם לפטופ על מנת להעשיר אתכם באיזה קורס מקוון מהמשרד, וקצת חומר לקריאה כדי שתחזרו "מוכנים". אם תעסקו בזה במהלך החופשה, באיזו אנרגיה או מוטיבציה תחזרו לעבודה? כך גם הילדים מרגישים. החופש חשוב להם מאוד למילוי מצברים וכדאי שגם אנחנו ניתן לחופש לגיטימציה. ילד שנופש ונהנה מהחופש לא יחזור "פרזיט" לשנה הבאה כמו שאולי עובר לנו בראש לפעמים, וגם לא "ישכח איך לומדים". ההיפך הוא הנכון, תהיה לו אנרגיה זמינה להתחיל את השנה מלא מוטיבציה.
זמן עם הילדים, זמן עם עצמנו
ילדות היא מצב זמני שלא חוזר. ככה זה, הילדות של הילדים שלנו עוברת כל כך מהר. בחופש הגדול הילדים הם ילדים באמת. זהו אחלה של זמן לחוות את הילדים שלנו. כשחושבים על זה, כל השנה אנחנו והם כל כך עסוקים. הילדים שלנו רוצים לבלות איתנו, רוצים שנהנה איתם ומהם והחופש הוא הזדמנות מצוינת להגדיל את "זמן הורה ילד". ברור שאי אפשר לעשות את זה לאורך כל החופשה אבל לפחות אפשר לבחור להסתכל על הקושי כאל הזדמנות גם ליהנות מהילדים.
כדי שיהיה לנו כוח לכל זה, חשוב שנמצא לעצמנו גם זמן הורים. כמה רגעים של חופש לעצמנו. כדאי כבר מעכשיו לתכנן זמן לכוס קפה עם חבר או חברה, לדייט זוגי של ההורים ביחד, סרט הצגה או סתם ערב שבו הולכים לישון יותר מוקדם. כל מה שנותן לנו אנרגיה ומביא אותנו אל החופשה הזאת טובים יותר וסבלניים יותר. שווה לנו, שווה להם.
עדי הרפז היא מדריכת הורים, בעלת M.A בייעוץ משפחתי, נשואה ואמא ל-3 בנים.