טיפול בבעלי חיים: מגיבים למצבו הרגשי של הילד
הטיפול הרגשי הנעזר בבעלי חיים כשמו כן הוא - המטפל והילד יוצאים אל פינת החי לטפל ביחד בבעלי החיים. המטפל הוא כלי הטיפול העיקרי, אך לבעלי החיים יש איכויות טיפוליות ייחודיות. דרך הטיפול בבעלי החיים בפינת החי, כמו ניקוי הכלובים, ההאכלה והליטוף, יוזם המטפל פעילות שמיטיבה עם הילד וגורמת לו להעלות קשיים שעימם הוא מתמודד. חוויית הטיפול ביצור הזקוק מהילד למגע, לחום ולהזנה מעוררת אצלו תחושות של מסוגלות, חמלה ודאגה לזולתו. בכך יש חיזוק לדימויו העצמי, לשיפור יכולתו בלקיחת אחריות ולשיפור יכולת הוויסות העצמי שלו ודחיית סיפוקים.
ישנם ילדים שמפאת קשיים רגשיים מתקשים ליצור קשר מלולי. כמו בטיפול באמנויות, גם בטיפול בבעלי חיים ישנו מפגש השלכתי, אלא שמדובר בבעל חיים שהוא יצור חי שמגיב בחזרה לילד שמטפל בו. אגב, חלק מבעלי החיים רגישים למצבו הרגשי של הילד ומגיבים אליו. בעזרת החוויה הזו יכול המטפל לאפשר לילד להביא את התחושות המיטיבות הללו להתמודדות עם הקשיים החברתיים והרגשיים שעימם הוא מתמודד בחיי היומיום.
ההעדפה היא לצאת במהלך הטיפול אל פינת החי, אל בעלי החיים, כך שהילד יכול להוביל את המטפל למקומות המתאימים לו בפינת החי ולבעלי החיים המועדפים עליו. יחד עם זאת, ישנם גם מפגשים המתקיימים בחדר טיפולים שבהם המטפל בוחר את המסגרת הטיפולית שבה הוא יפעל עם הילד ובעל החיים.
לטיפול בבעלי החיים אין מבנה קבוע והוא משתנה לפי צורכי הילד ולפי האופן שבו מגיב אליו בעל החיים. זו גם הסיבה שמטפלים מעדיפים שהטיפולים יתקיימו בפינת החי. במרחב של בעלי החיים הילד פונה בדיוק לחיה שנכונה לו לעבודה. במציאות של עבודה בחדרי טיפול עדיפים לרוב בעלי חיים תקשורתיים, כמו כלבים וחתולים המותאמים לטיפול, או כאלה שאינם חוששים מבני אדם. בעלי חיים אלה יכולים ליצור קשר מהר ולאכול מכף ידו של הילד.
ייחודיות הטיפול: טיפול בבעלי חיים מאפשר למטפלים ולמטופלים ליצור קשר בלתי אמצעי מהיר. בעלי החיים מקבלים ילדים ללא תנאי. הם מקלים על יצירת אמון במטפל, שנתפס כמי שיודע לטפל בהם היטב. בעלי החיים מקלים גם על הילד להביע רגשות אסורים ותוקפניים ובכך לשתף את המטפל בעולמו הרגשי. בטיפול בבעלי חיים ישנם מרכיבים רבים שאינם מילוליים. בפינת החי הקשר עם בעלי החיים ועם המטפל הוא מאוד ראשוני וישיר. הטיפול בבעלי החיים הוא טיפול חווייתי המביא עימו צורך רב במגע לגיטימי וחשיפה חושית לריחות, לחומרים ולטעמים. למגע ולנוכחות של בעלי החיים יש השפעה מיטיבה והם מסוגלים לגרום להפחתת חרדה ולהביא לרגיעה.
גילאים: טיפול זה יכול להיטיב מאוד עם ילדים קטנים, החל מגיל שלוש וחצי, שמתקשים ליצור קשר המבוסס כולו על היכולת המילולית. מתחת לגיל זה ילדים הם צעירים מדי לצורת הטיפול הזו מכיוון שהיא מצריכה יכולת מוטורית להחזיק בבטחה את בעל החיים הנבחר. בנוסף נדרשים גילויי הבנה למצבו של בעל החיים ובגיל הרך יכולות אלה עודן בחיתוליהן.
מידע להורים: חשוב לבדוק שרווחת בעלי החיים מטופלת היטב כדי לוודא שהמפגש הטיפולי יהיה מוצלח. ילד שיקלוט כי בעל החיים לא מקבל את הטיפול הנכון, יחשוב שגם הוא לא יקבל את הטיפול המגיע לו. בנוסף, צריך לבדוק גם את הכימיה של הילד עם בעלי החיים. יש ילדים שלא יתאימו לעבודה עם בעלי חיים מכיוון שהם נוהגים להתעלל בהם. יש מקרים שבהם ההורים יצטרכו לקחת חלק בטיפול. ההחלטה על דרך הטיפול והמשכו צריכה להיות בהתאם למה שהתרחש בטיפול הראשון.
הכשרת המטפל: מטפל בבעלי חיים לומד לימודים רב תחומיים בהכרת בעלי חיים ופינות חי, לימודי פסיכולוגיה ופסיכותרפיה ולימוד הטיפול בבעלי חיים.
רכיבה על סוסים: טיפול ללא טיפול
הרכיבה הטיפולית משתמשת בתנועה הייחודית של הסוס ובקשר הרגשי שנוצר עימו כדי להתמודד עם בעיות שונות. הסוס אינו שיפוטי, הוא מקבל את הרוכב כפי שהוא, גם אם הוא נכה, נראה שונה או בעל לקות מסוימת. תנועתו של הסוס היא ייחודית משום שהיא תלת-מימדית ולמעשה מדמה את תנועת האגן של האדם בהליכה.
לתנועה זו יש גם ערך פיזיותרפיסטי: התנועה מאזנת את טונוס השרירים, היא מרגיעה, מספקת, עונה על צורך בתנועה ובתחושה ומאפשרת לדרוש בתמורה עבודה קשה מהמטופל וכך להגיע להתקדמות ולהישגים. הרכיבה דורשת גם התמודדות עם סיטואציות שונות שהמטפל מעוניין שהרוכב יחווה, דורשת ריכוז רב ומאפשרת עבודה על צרכים שונים וקשיים רבים. העבודה הקשה על גבו של הסוס מתגמלת את הרוכב בתנועת הסוס המספקת לילד מוטיבציה גדולה לעבודה.
טיפול פרטני נמשך בדרך כלל כמחצית השעה. ישנם גם טיפולים קבוצתיים, שבהם הרכיבה נעשית בקבוצה, ואז הטיפול נמשך כשלושת רבעי השעה. הטיפול מותאם לילד ולבעיות שאיתן הוא מתמודד. ישנם ילדים הרוכבים באופן עצמאי, ישנם הרוכבים רכיבה ספורטיבית ואף קופצים מעל מכשולים וישנם ילדים שרוכבים כשהמדריך צמוד אליהם והשליטה בסוס מופקדת בידיו. המדריך הוא שמחליט אם הרכיבה תהיה על סוס גבוה או על סוס פוני.
ייחודיות הטיפול: כמו בטיפול באמצעות בעלי חיים, גם כאן נעשה שימוש בקשר הרגשי שנוצר בין הילד לסוס ובאינטראקציה שנוצרת ביניהם כדי להשיג מטרות טיפוליות. הרכיבה הטיפולית היא למעשה "טיפול ללא-טיפול". מבחינת הילד הוא מגיע לשיעור רכיבה ומבצע ספורט אתגרי ואטרקטיבי, אך תוך כדי הרכיבה מושגות מטרות טיפוליות.
גילאים: הרכיבה מתאימה לטיפול בילדים ובמבוגרים. אוטיסטים וחולי CP יכולים להגיע לטיפול מגיל שלוש. ילדים עם בעיות קשב, בעיות התנהגות ובעיות רגשיות מתחילים מגיל חמש ומעלה.
מידע להורים: להורים המודאגים כדאי לספר כי אמנם רכיבה על סוסים היא ספורט אתגרי, אך דווקא משום כך ישנה הקפדה יתרה על כללי הבטיחות. הרוכבים חובשים קסדה והמגרש מרופד בחול המרכך את הנפילה, אם מתרחשת כזו. מטופלים מוגבלים רוכבים בלוויית מדריך צמוד ולעיתים גם עם מוליכי צד שתומכים בהם פיזית ומשגיחים עליהם יחד עם המדריך.
הכשרת המטפל: בפני מי שרוצה לעבור הכשרה לרכיבה טיפולית עומדים כיום מבחר של קורסים. מטפל ברכיבה טיפולית צריך ידע רחב וניסיון מעשי רב ולכן מומלץ לבדוק כי הכשרתו כוללת גם לימודי פסיכולוגיה וכלים בפסיכותרפיה. עבודה עם אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים מצריכה גם ידע באנטומיה ופיזיולוגיה, רפואה שיקומית, התפתחות הילד, ניתוח ועיצוב התנהגות, התפתחות שפה ודיבור וטיפול ושיקום בפגועים מוטורית. כדאי לוודא כי למטפל יש את המומחיות המתאימה לסוג הבעיה שבעקבותיה פונים לטיפול.
הכתבה התפרסמה במגזין הורים וילדים, אוגוסט 2009.
לקבלת גליון של הורים וילדים במתנה לחץ כאן.