הסתדרות המורים השביתה אתמול את הגנים ברחבי הארץ למשך שעה, במחאה על הצתת גן הילדים במושב חלץ. הגננת, לאה כהן, שרכבה הוצת על ידי שני אבות שחשודים במעשה מסתגרת בביתה מאז האירוע. כיצד מערכת החינוך הגיעה למצב בו גננת צריכה לפחד מההורים בגן? האם המוטו של קשר טוב בין הורים, מורים וילדים נסדק?
מזל סודאי, גננת כבר 37 שנה אומרת ל-mako: "בעבר ההורים נתנו אמון בגננות ובסייעות, היו פחות שאלות והתעניינות. היום משרד החינוך לא מפקח על הגנים לילדים מתחת לגיל 3 וההורים מתערבים יותר מדי בנעשה".
לדבריה, ניתן לפתוח פעוטון ללא כל פיקוח מצד משרד החינוך, "צריך רק אישור מהעירייה ומהשכנים ולכן ההורים הופכים להיות 'המפקחים' ובודקים שהכול נעשה כראוי", היא מדגישה.
גננת: לא חסרים מקרים של אלימות פיזית ומילולית
"הזדעזעתי כששמעתי על הצתת הגן, לא חסרים מקרים של אלימות פיזית ומילולית במערכת החינוך אבל פה זה היה כל כך חמור ויצר הד תקשורתי", אומרת ש', גננת בגן חובה בחולון. "עד היום לא נתקלתי בסיטואציה אלימה או משבר שלא היה ניתן לגשר עליו אבל אני לא תמימה ואני יודעת שלא הכול וורוד", היא מוסיפה.
ש' מספרת שהיחס המפרגן של ההורים חשוב לה מאוד, "ההערכה מצד ההורים זה הדלק שלנו וגורמת לי בתור גננת לתת מעצמי ולהשקיע עוד לטובת הגן והילדים", למרות זאת היא מדגישה, "גם כשיש ביקורת אני מקשיבה, צריך לדעת לקבל ביקורת ואם ההורה אומר לי שטעיתי, אני מוכנה לקבל את דבריו, אחרי הכל, גם אנחנו בני אדם".
אשת חינוך וותיקה, טוענת שהפער בין ההורים ואנשי החינוך לא גדול ושברב המקומות קיימת מערכת יחסים של אמון בין הצדדים, "רב האירועים לא מסתיימים בהצתות, אנחנו מנסים לייצר יחסים הבנויים על שותפות ואמפתיה שמובילים לסדר יום תקין", היא אומרת.
לדבריה, היא אינה יודעת מה הסיבה שגרמה להורים להצית את הגן ולחבל ברכבה של הגננת, "אני מאמינה שנוצרה שם בעיית תקשורת, לעיתים כאשר אנשי חינוך נוקטים סנקציות, ההורים חושבים שפגעו במכוון בילדם, כמובן שאני לא מצדיקה את האירוע המזעזע הזה", היא מדגישה.
אמא: היחסים בין ההורים למורים מלווים בעימותים
"לפעמים היחסים בין ההורים למורים יכולים להיות נוראיים ולהגיע עד כדי עימותים, ההורים מתערבים בכל דבר, ברמה של 'הילד שלי חייב לשבת בשורה ראשונה והם יציקו למורה עד שהיא תעביר אותו מקום'", אומרת שולה, אם לשני ילדים הלומדים בכתה ו' וט' בצפון הארץ.
שולה מספרת שלפעמים ההתערבות היא בלתי נסבלת: "ההורים יכולים להעביר את הילד שלהם לכתה אחרת בגלל שהם החליטו שהם לא אוהבים את השיבוץ שניתן להם", ומוסיפה: "המורים מגיעים למצב שהם מפחדים מההורים, כאשר ילד בכתה של הבן שלי הכה אותו בצורה איומה, אני ציפיתי בתור אמא שישעו אותו לכמה ימים מביה"ס אבל המערכת רחמנית ומקשיבה להורים שמתרעמים ואני לא כזאת", היא אומרת.
"אני משתדלת להיות שונה מההורים האלו, אני מסתכלת על טובת המערכת כי הילד לא תמיד רואה הכול בעיניים אובייקטיביות, הוא לא רואה את המקום של המורה". לדבריה, התערבות ההורים במערכת החינוך היא חלק מהמצב שקיים בחברה הישראלית שמוביל להרבה פחד ואזלת יד בבתי הספר, "אם שופכים כוסות מים במליאת הכנסת, אין סיבה שהורה לא יקלל ויפגע במורה ועל אחת כמה וכמה הילד שלו, יש פה משהו כוללני רע מהיסוד", היא מצהירה.
מחנכת בביה"ס: "צריך לגלות אמפתיה כלפי ההורים"
ר', מחנכת בביה"ס יסודי, אומרת ל-mako שאכן מדובר בנושא מהותי במערכת החינוך בארץ, "האווירה היא שיש לגיטימציה להיות הורים מתערבים והרבה פחות מעורבים, הם מסתכלים על הילדים שלהם בלבד מבלי להסתכל על הכתה כמכלול", היא אומרת. "ההורים בכלל לא מודעים לעובדה שלמורה יש עוד שיקולים בחינוך הכתה, לפעמים זה נובע מהחרדות שלהם בתור תלמידים", היא מדגישה.
ההורים מבחינתם יכולים להתערב בכל נושא שקשור לילד שלהם, "הם יכולים להתערב בנושאים שוליים כמו "'למה הילד שלי לא קיבל תעודת הוקרה חודשית?' והם אומרים לך בכעס, "זה מגיע לו, הוא יותר טוב מהילד שקיבל", אין בכלל כבוד לבן אדם שעומדים מולו.
ר' אינה רואה בהתערבות ההורים מכשול ושואפת לדיאלוג משותף עם ההורים: "אני חושבת שהמורה צריכה להקשיב להורה, לגלות אמפתיה, להבין לרצונות שלו ולנסות להבין מה מפריע לו. אם אני אסביר להורה את "האני המאמין" שלי אני בטוחה שזה ירגיע אותו שנוכל לפתור בעיות יחד".