החזרה השלישית מסגר אל הלימודים הפכה למתסכלת במיוחד עבור מי שגר בשכונות ובישובים המוגדרים ירוקים, אבל מצא את עצמו באותה קבוצה עם שכונות וישובים כתומים ואדומים, ובלי מסגרת חינוכית לילדיו.
רון שור (39), אב לשניים מתל אביב, מתגורר בשכונת נחלת יצחק. השכונה עצמה מוגדרת כירוקה. עם זאת, היא משויכת לרובע דרום העיר, רובע כתום. המצב הזה משאיר את בתו בפעילות בחצר שמסתיימת מוקדם, כיוון שהגן העירוני שלה עדיין סגור. לעומתה, בנו בן האחד עשר חודשים הגיע לגן הפרטי שלו, שנמצא מעבר לכביש בגבעתיים, שצבעה צהוב. "שם מותר ללמוד וללמד, לשחק ולבלות", הוא אומר.
על פי מתווה החזרה ללימודים הגנים וכיתות א'-ד' נפתחו ביישובים ירוקים וצהובים. כך גם ביישובים הכתומים שבהם רמת ההתחסנות במנה השנייה בקרב גיל 50 ומעלה גבוהה מ-70 אחוז וציון הרמזור שלהם נמוך מ-6.5. על פי התוכנית, בערים ירוקות, צהובות וכתומות "גבוליות" יחזרו לכיתות תלמידי ה'-ו' וי"א-י"ב מ-23 בפברואר, ובחטיבות הביניים ימתינו לפחות עד חודש מרץ.
שור מספר כי אצלו בשכונה הקימו השכנים עצומה ובה הם אומרים שהמתווה הזה לא הגיוני. "כל השכונה גועשת. לא ברור למה הכול מתנהל בבלגן. אתמול הציעו מתווה חדש, לשלוח לפי קפסולות של שמונה ילדים אבל אז היא תהיה בחוץ שש שעות בגינה רעועה ולא ראויה. ואז יום למחרת יגיעו ילדים אחרים לגן. היא בסך הכל בת שלוש ושמונה חודשים וכבר אני מלמד אותה שמערכת החינוך בישראל לא יציבה. כל התנהלות הקורונה הזו נראית כמו משחק קופסה של אנשים שאמורים להחליט החלטות עבור כל המדינה, הם פשוט לא יודעים לקבל החלטות וזה מתיש".
הורים רבים מרגישים כי יש משהו לא ברור במתווה החזרה ללימודים החדש. מקומות ירוקים ילמדו יחד עם מקומות שצבעם אדום. בלא מעט ערים בארץ יש מספר צבעים באותו הישוב ובוודאי בערים הגדולות שם יש לא מעט בתי ספר "על אזוריים" אליהם מגיעים ממספר שכונות באותו ישוב ולעיתים אפילו מערים נוספות.
"כל עוד אני אוכל ולא אחזור לעבודה אני משאירה אותם איתי בבית", אומרת מיכל מבאר שבע, "אני גרה בשכונה היחידה בבאר שבע שהיא צהובה יש ילדים שמגיעים גם משכונות כתומות והצוות מגיע משכונה אדומה".
מיכל מסבירה שבגלל ערבוב הצבעים הבידוד הבא מחכה מעבר לפינה. "לדעתי הגנים פה באזור יתחילו לצאת לבידודים מהר מאוד. זו החלטה מאוד לא חכמה. רק הזמן יוכיח את העניין".
גם הצוות המקצועי מגיע לא פעם מישובים אחרים ולא תמיד גר צמוד למקום העבודה. מיכל רוזנבליט, בת 33 מפרדס חנה, עובדת כסייעת בגן ילדים בקיבוץ משמרות.
"הקיבוץ הוא מעין מובלעת בפרדס חנה", היא אומרת. "הקיבוץ ירוק אבל אני באה מישוב שהוא כתום על גבול אדום, אבל בגלל שהגן פיזית נמצא במקום שהוא ירוק הגן נפתח מחר. כל הצוות וכל הילדים באים מפרדס חנה ופרדס חנה כתומה, אבל אני בבעיה כי הגנים של הילדים שלי הם בפרדס חנה והגנים שלהם לא נפתחים. לילדים שלי אין מסגרות וזה מרגיש לי מטומטם. מה הקטע של לפתוח גן שכל מי שמגיע מגיע מישוב כתום, רק בגלל שהוא נמצא פיזית במקום ירוק. כל השיטה של הצבעים היא לא ריאלית. אם פותחים את הגנים צריך לפתוח לכולם. זה פשוט חסר היגיון כי ברגע שאתה פותח גנים בערים מסוימות והעובדים ממקומות אחרים אז לא עשית דבר ועד שיש ירידה בתחלואה מערבבים את האנשים וכמובן שבסופו של דבר לא באמת פתרו דבר ואולי הסגר בכלל היה מיותר".