כמה פעמים נשבענו שבחיים לא נאמר לילדים שלנו את המשפטים המעצבנים שאמרו לנו הורינו? אבל עם יד על הלב, ברגעי האמת והקושי, לא רק שאנחנו שומעים את קולם בוקע מגרוננו, אלא שאנחנו גם ממציאים פנינים מקוריות משלנו. למה כדאי להימנע מהם? המומחים מסבירים
עוד שלוש, שתיים, אחת... וגם לה יצא משפט כזה מהפה | צילום:
Olgasea, Istock
אנחנו אומרים לילדים הרבה מאוד דברים – הרי זה התפקיד שלנו. אבל כל הורה מגלה בשלב מסוים שאחת החוויות המוזרות שקורות לו היא חזרה על משפטים שאמרו לו הוריו כשהיה ילד - באוזני ילדיו. לעתים אלה משפטים חיוביים, מעודדים או מנחמים. אבל לעתים קרובות הורינו אמרו לנו דברים ששנאנו לשמוע, ובשלב מסוים בחיים הבטחנו לעצמנו שלא נגיד אותם לילדים שלנו. ובכל זאת, אנחנו לא תמיד מצליחים לעמוד בהבטחה הזו. מלבד החזרה על משפטים של ההורים שלנו, יש גם כאלה שפיתחנו בעצמנו ואנחנו חוזרים עליהם שוב ושוב, בתקווה שאם בפעם ה-100 זה לא עזר, אולי זה יעבוד בפעם ה-101.
למשפטים שאנחנו אומרים לילדים שלנו יש משמעות רבה, מכיוון שהם מעתיקים מאיתנו צורות דיבור והתנהגות. "יש משהו בסיסי וקדמוני בכך שאנחנו משחזרים דברים שחווינו בילדותנו", אומר ד"ר אלי שגיא, פסיכותרפיסט העוסק בטיפול פרטני, זוגי ומשפחתי ובהדרכת הורים, ומחבר הספר "ילדים זה שמחה" (הוצאת כנרת זמורה ביתן). "זה כולל גם משפטים ששמענו מההורים, שעיצבו קווים באישיות שלנו. זה משהו שורשי ואוטומטי".
לדברי שגיא, אנחנו יורשים מההורים שלנו דפוסי התנהגות, ורוב הסיכויים שהם יחזרו על עצמם בדיוק כמו המשפטים שלהם - שעליהם אנחנו חוזרים באוזני ילדינו. "אני מבין את המשפט 'אוכל לא זורקים'", אומר שגיא, "אבל לעתים בכל זאת צריך לזרוק אוכל שהילד לא אכל. אם לא תזרקו אותו, מישהו אחר יצטרך לאכול אותו, והמישהו הזה הוא אתם. כך תהפכו לפח הזבל של המשפחה וסתם תאכלו יותר מדי. כשאתם מעבירים לילדים דפוסים ומשפטים שספגתם בילדות שלכם, יש סיכוי טוב שגם הילדים שלכם ימשיכו בקו הזה. אבל המציאות משתנה".
הנה כמה דוגמאות נפוצות למשפטים כאלו, פלוס הסברים מדוע לא כדאי לומר זאת לילדים:
"כשאני הייתי בגילך"
הקלאסיקה האולטימטיבית. בדרך כלל ההורים אומרים את המשפט הזה כדי להראות לילד שהמצב היום הרבה יותר גרוע מזה שהיה כשהם היו ילדים – אז, כידוע, הכל היה מושלם. אני משתמש במשפט הקלאסי הזה לא למטרות תוכחה, אלא להסברים בנושאי טכנולוגיה וטכנופוביה – "כשאני הייתי בגילך לא היה אינטרנט, לא היו אפליקציות וסמרטפונים, לא היו מחשבים בבתים ולא היו כבלים. היו רק חול, ורוק'נרול".
"חכה-חכה שאבא יחזור מהעבודה"
"הבעיה הגדולה במשפט הזה היא ההפרדה בין שני ההורים", אומרת אפרת מונשרי גורן, מומחית להורות ובעלת קבוצת הייעוץ "הורים ותומים". "הורה אחד – 'הטוב', נמצא בבית, וההורה השני - אסרטיבי וקצת רע, לא נמצא. העניין הוא ששני ההורים אמורים להתמודד באופן דומה עם סיטואציות ביומיום, ולא להפוך אחד מהם להורה 'הרע'. בנוסף, ההורה המשתמש באיום הזה מחליש את עצמו, והופך את עצמו לכזה שלא מצליח להתמודד".
רגע לפני שאתם אומרים משהו, תחשבו על זה | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
"אתה עייף, לך לישון"
משפט שמרגיז מאוד ילדים (בגלל שהם עייפים). אצלנו התגובה למשפט הזה היתה זעקת "אני לאאא עייף!" זועמת, שלוותה מיד בהשתרעות על הספה ובנחירות רמות. מונשרי גורן מסבירה שילדים צעירים אינם מצליחים לזהות לבד עייפות. "למעשה, זהו תפקיד ההורים להבין מתי הפעוט עייף, ולזהות 'חלונות שינה'. כדאי להשכיב אותם לישון לפני העייפות הגדולה, מכיוון שילדים צעירים לא מצליחים להירדם כשהם עייפים מאוד. כדאי להקפיד על שעות שינה ברורות ולמעט בשיחות או בהטפות כשהילדים עייפים".
"תתנהג בהתאם לגיל שלך"
כשנוח לנו הוא עדיין קטן (למשל, כשהוא מבקש מאיתנו משהו שלא בא לנו לתת לו) אבל במקרים אחרים הוא כבר גדול (למשל, כשאנחנו מבקשים ממנו משהו שלא בא לו לעשות). מתכון בדוק לקונפליקטים בנפש הילד.
"תבקש סליחה"
האם התנצלות מאולצת תגרום לילד להצטער באמת על חטאיו (האמיתיים או המדומים)? רוב הסיכויים שמשפט כזה רק יעורר עוד טינה בלבו, או שהוא ילמד אותו לשקר. "כשאנחנו מבקשים מילדינו להתנצל, גם אם זה נעשה במטרה לחנך אותם, אנחנו לעתים מקטינים אותם, מביכים אותם או מאלצים אותם לעשות משהו שאינו לרוחם, ואפילו נראה בעיניהם שגוי", אומרת מונשרי גורן. "ילד שחווה את בקשת הסליחה כעונש - עסוק בתחושות הכעס שלו, ואינו פנוי להבין מדוע הוא פגע ברגשות האחר. בנוסף, כשאנחנו דורשים מהילד לבקש סליחה, עלינו להיות בטוחים שהוא הפוגע, אבל לא תמיד אנחנו עדים לכל הסיטואציה. לעתים אנחנו מגיעים בדיוק בסוף, כשהילד שלנו מרים יד על ילד אחר, אבל מכיוון שקדמה לכך מסכת הצקות או מכות. לא תמיד הילד שממנו מבקשים להתנצל בכלל מבין על מה כל המהומה. הוא הגן על עצמו, או אולי עשה משהו בתור משחק. במקום דרישה להתנצל, כדאי להעמיד גבול ברור, ולומר: 'אני לא מרשה לעשות את זה'. לגבולות ברורים יש משמעות גדולה יותר מהדרישה להתנצל. אחרת הילד יחשוב שהוא יכול לזרוק באופן עקבי את האייפון מהמרפסת ולהתנצל לאחר מכן בחיוך".
"מה יש פה להבין?"
באמירה הזו יש צליל של זלזול באינטליגנציה של הילד. במקום זאת, עדיף להסביר שוב ובסבלנות, מכיוון שרוב הסיכויים שהסיבה שהילד לא מבין נעוצה דווקא בהסברים הלקויים שלכם.
"אם אתה לא בא, אני הולך!"
כשהילדים קטנים הם נוטים להתעכב בכל מקום, למורת רוחם של הוריהם העסוקים תמיד. בשלב מסוים ההורים הלחוצים אומרים "אני הולך!", ועושים הצגה כאילו הם עוזבים. האיום הזה מצליח אולי פעם אחת, וגם זה לא בטוח. מונשרי גורן ממליצה לנו, ההורים, לומר רק דברים שאנחנו באמת מתכוונים אליהם. "במקרה כזה, למשל, כדאי לערוך הכנה בבית ולהסביר לילד שאתם מצפים ממנו שכשתבקשו ללכת, הוא יבוא איתכם ולא יסרב. בזמן אמת, הכינו את הילד מראש ואמרו לו שצריך ללכת בעוד כמה דקות. אם הוא מסרב, קחו אותו בידיים ולכו, בלי לדבר הרבה. ילדים מבינים היטב מתי אתם סתם מאיימים ומתי אתם דורשים משהו ברצינות".
"אני לא מבין מה מצחיק בזה"
משפט מסוכן שמראה את חוסר המעודכנות שלכם. אתם חייבים להבין, לפחות במידה מסוימת, מה מצחיק את הילדים שלכם – אחרת אתם יכולים להשליך את עצמכם לפח האשפה של ההיסטוריה.
"עשית שיעורים?"
לפעמים גם מילים טובות ומחמיאות הן בעייתיות | צילום:
kristian sekulic, Istock
"'עשית שיעורים?' הוא משפט שעיצבן אותנו כילדים, אז למה לחזור עליו?", שואלת מונשרי גורן. "זה משפט השייך ל'הורה השוטר', המתחקר את הילד ולא משוחח איתו או מתעניין בו באמת. אתם רוצים להבין אם הילד הכין שיעורים ומה הוא לומד? מומלץ להתעניין בכנות, לשאול ולברר, ולא לתחקר. שאלו אותו מה היה מעניין היום בבית הספר? איזה חומר לימוד חדש הוא למד? האם משהו קשה לו, או אולי קל? כך תפתחו שיחה המתייחסת גם לשיעורי הבית. ככל שהילד גדול יותר, מומלץ להשאיר לו את האחריות על מטלות בית הספר".
"אין לי כוח"
אין דבר כזה. להורים יש תמיד כוח, הם אף פעם לא עייפים ותמיד בא להם: להחליף חיתול, לעשות כביסה, להכין חביתה, לקחת לרופא, להשכיב לישון, לחמם בקבוקי, להכניס כלים למדיח, לטאטא, לצאת לטיול, לעזור בשיעורי בית, להסיע לחוג וכדומה. "אמנם אין דבר כזה אין לי כוח", מסכימה מונשרי גורן, "אבל כולנו אנושיים. כשעייפים ומותשים אפשר לוותר על דברים שאינם דחופים. חשוב להכין ארוחת ערב, אבל אפשר לומר שעכשיו אין לנו כוח להכין עוגת חמש שכבות. גם להורים מותר לסרב לבקשות או להרגיש מותשים, בהנחה שזה לא קורה כל הזמן. התחושה שגם אנחנו אנושיים ולא רק סופר-הורים, חשובה גם להתפתחות הילדים".
"אני עסוק"
התירוץ בה"א הידיעה. אם מישהו עסוק, העולם עומד בשבילו מלכת, אסור לבקש ממנו כלום וכל חובותיו ההוריות בטלות. הילדים, משום מה, אף פעם לא משתמשים במשפט הזה, ולנו ההורים, כדאי לשמור אותו לשעות העבודה במשרד, ולא להיות עסוקים כשאנחנו עם הילדים. "שימו לב שאתם משתמשים במשפט כשאתם באמת עסוקים, ולא כשאתם משחקים באייפון או צופים בטלוויזיה", אומרת מונשרי גורן. "הילדים יכבדו את הטיעון הזה אם תשתמשו בו בצורה מדודה, כשאתם באמת עסוקים".
"עוד מעט"
אחיו הבוגר של "אני עסוק/ה". כאן, לפחות, יש סיכוי שבאמת תסיימו את מה שאתם עושים תוך זמן סביר, ותוכלו להיענות לבקשותיו של הילד. המשפט הזה בהחלט יכול לתרום לפיתוח סבלנות ואורך רוח אצל הקטנים. חשוב כמובן לחזור לילד אחרי "עוד מעט" (ולא עוד הרבה) כדי שהוא יאמין לפעם הבאה שבה תאמרו את זה. "גם במשפט הזה יש להשתמש במינון נמוך, בעיקר כשאלה ילדים קטנים. בנוסף, הסבירו מה פירוש 'עוד מעט', – למשל: 'אני אתפנה לאחר שאסיים לשטוף כלים'", מייעצת מונשרי גורן. "הקצבת זמן ברורה תקל על ההתמודדות עם ההמתנה".
"אבא הולך לעבודה"
אחד ממשפטי המפתח שלנו, הגברים במשפחה. המשפט הזה נוסך בנו תחושת אחריות אבהית רבת חשיבות, וגורם לילדים להעריך אותנו אפילו יותר. כשנחזור נוכל להכריז "הָנִי, אָיְים הוּם!", כמו בסדרות האמריקאיות, ולהרגיש אפילו עוד יותר אחראים, מפרנסים ואבהיים – ממש סופר-דאדי.
"אתה מושלם"
כשהפכנו להורים אמרו לנו לעודד את ילדינו ולתמוך בהם כל הזמן (בניגוד להורים שלנו, שנהגו להעביר עלינו ביקורת קטלנית מדי יום). הפנמנו, אבל לאחר זמן מה השבחים לילדים שלנו נעשו אוטומטיים, עד שאיבדו את משמעותם. "בשנים האחרונות כולנו מגדלים 'נסיכים מושלמים' ונוטים לשבח אותם באופן אוטומטי", אומרת מונשרי גורן. "אבל מחמאה אינה אמורה להיות מתן ציונים, אלא התייחסות למשימה או לביצוע. למשל, אם הילד צייר ציור יפה, לא מומלץ לומר לו: 'איזה ציור מושלם ומדהים!', אלא להתייחס לתהליך: 'אני רואה שהשקעת בצביעה', או 'זה ציור מפורט מאוד'. כשהמחמאה היא כללית, הילד לא יודע על מה בדיוק החמיאו לו. חשוב גם לזכור שמחמאות לעתים מפחידות. כשאתה אומר לילד שהוא הכי טוב, הכי מוכשר או מושלם - הוא חושש שייכשל. גם מחמאות צריך לדעת לתת".
"זה לא יכאב"
אתם אומרים את זה בדרך כלל אצל הרופא, נכון? המשפט המתוחכם הזה נועד להסתיר את העובדה שאתם מפחדים מזריקות ומהמקדח של רופא השיניים הרבה יותר מהילד שלכם. מונשרי גורן ממליצה להימנע ככל האפשר משקרים, בעיקר כשאתם יודעים שזה כן יכאב. "נסו להסביר לילד מה עומד להתרחש, ולא לשקר או ליפות את המציאות. שקר הוא מתכון בטוח לחוסר אמון של הילד בכם בפעם הבאה. נסו להתייחס למצב בלי תיאורים מיותרים, למשל: 'רופא השיניים יבדוק ויחליט מה לעשות. לפני כל שלב הוא יכין אותך ויסביר אם זה יכאב או לא'".
"עזוב את הסמרטפון/ הטלוויזיה/ המחשב"
כדאי לנו לזכור שאם לא היינו קונים כל כך הרבה מסכים, טלוויזיות, מחשבים וסמרטפונים - הילדים שלנו כנראה לא היו מתמכרים אליהם. פעמים רבות סופו של משפט כמו "עזוב את המחשב" הוא "כדי שאני אוכל להתיישב מולו", אבל את זה לא אומרים בקול רם.
"תגמור הכל מהצלחת"
משפט הנשמע מעט ארכאי, אבל הוא עדיין נאמר. בעולם המלא באנשים רעבים, שמשליכים לפח ללא סיבה מיליוני טונות של אוכל מדי שנה - במשפט היכנאי הזה, שאותו שמעתי מהוריי ומהמטפלות בקיבוץ לפני 40 שנה, אפשר להשתמש כדי לעורר דיון על משמעות הבזבוז, ואפילו כדי לצמצם את הבזבוז. אבל הוא גם עלול לגרום לאבא לעלות במשקל (ראו מסגרת).
"אם לא תעשה מה שאני מבקש, לא אעשה מה שאתה מבקש"
חלש מאוד, נכון? אבל למרבה הצער, אצלי זה המוצא האחרון. ואני, כמובן, לא עומד בהבטחתי המטופשת. בקיצור, כדאי להוציא את האיום העלוב הזה מהארסנל.
"מה שלא הורג - מחשל"
הקלישאה האולטימטיבית של המבוגרים יכולה לעבוד על ילדים שטרם התחסנו בפני קלישאות, בעיקר בפציעה או בקשיים פיזיים. בכל הנוגע לקשיים בבית הספר, משפט כזה גורם לקושי ולדרמה להיראות מגוחכים מעט.
הכתבה התפרסמה באתר ifeel. לקבלת גיליון במתנה לחצו כאן
