מקרי הרצח שאירעו בסוף השבוע נוספו לשורת מעשים אלימים של בני נוער עליהם אנחנו שומעים בשנים האחרונות. גם אם לא מדובר במעשים קטלניים כאלו, נראה שמדובר בדור קיצוני יותר של מתבגרים, ועל ההורים לפקח יותר מקרוב. כיצד ניתן לרסן התנהגות קיצונית בגיל ההתבגרות? המומחיות עם עצות חובה לכל הורה
שני מקרי הרצח שהתרחשו בסוף השבוע האחרון בוצעו על ידי בני נוער. עובדה מצמררת ומדאיגה. הילדים שלנו יושבים שעות מול מסכי מחשב, סוגרים דלתות, יוצאים מהבית עד שעות מאוחרות ולכל שאלה משיבים "הכל בסדר", אך אנחנו לעולם לא נדע מה עובר להם בתוך הראש. לעיתים בני נוער מתרגמים מצוקות למעשים קיצוניים והאחריות למעשים היא גם עלינו, ההורים.
"רוב המקרים הקיצוניים שאנחנו שומעים עליהם, קרו מתוך מצוקה. אלו ילדים שרצו שההורים שלהם יראו אותם, זה מתחיל בפעולות מינוריות וכאשר זה לא עובד הפעולות הופכות לקיצוניות", מסבירה שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית. "הקשר בין הילד לבין ההורים שלו חשובה מאוד בגיל ההתבגרות. אי אפשר לחנך את הילדים מרחוק. נוכחות הורית חשובה מאוד, כי הורה נוכח יכול להציב גבולות ולשים יד על הדופק".
כיצד תוכלו לפקח על ילדיכם המתבגרים ולרסן התנהגות קיצונית? הנה כמה דברים שהורים צריכים לדעת:
חינוך מגיל צעיר
מניעה של התנהגויות קיצוניות מתחילה מגיל מוקדם יותר מתקופת ההתבגרות. חוסר כבוד, אי קבלת סמכות, זלזול בחוקים אלו נורות אזהרה שמופיעות בגיל מוקדם. "תהיו ערים להתנהגות של הילדים שלכם", אומרת דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית מומחית. "חינוך מתחיל מגיל צעיר. כבוד לזולת, איפוק, לקיחת אחריות, קבלת חוקים וגבולות במשפחה, אלו לא דברים שמתחילים בגיל ההתבגרות. הורים נוטים לוותר לילדים צעירים, אבל חשוב לא לעשות זאת, אפילו לא על בעיית התנהגות קטנה. ילד שגונב מחנות ממתקים סוכרייה צריך להבין שזה לא בסדר. ברגע שהגבולות ברורים הילד יכול לפתח בעצמו יכולות שיפוט".
תהיו שם
אם ההורים לא נמצאים בבית אין מי שיפקח. הורים חייבים להיות נוכחים כדי להציב גבולות. בני הנוער חווים בגיל ההתבגרות המון קשיים. מצד אחד הן חשים חרדה וחוסר אונים, ומצד שני הם משדרים לכם תוקפנות וקיצוניות. מחקרים מראים שנוכחות הורית מובילה לשיתוף ופתיחות. "הם רוצים אתכם קרוב, אך הורים לא מפרשים את ההתנהגות של הילדים בצורה נכונה, ובמקום להתקרב מתרחקים", מסבירה צונץ. "נוצר מצב שבו הילדים מגדלים לבד את עצמם. הם מחליטים מה נכון ומה לא, מה כדאי ואיזה מצב רצוי, והמבוגר לא שם בכדי להראות לו את הדרך. תפנו לילדים זמן, תעשו דברים יחד, לכו לסרטים או תקדישו שעה לספורט, תנסו לייצר זמן איכות, תתעניינו, לכו לבית הספר, תארחו חברים בבית. ככה תוכלו להרגיש מצוקות ומחשבות לא נכונות. המתבגרים עדיין ילדים והם זקוקים להכוונה".
תקשורת אחרת
תקשורת בגיל ההתבגרות שונה מתקשורת מול ילדים. אינכם יכולים לומר למתבגר מה לעשות, אלא יש ליצור דיאלוג ולהגיע להסכמה משותפת. "הגבול צריך להיות ברור, אך צריך להגיע אליו דרך דיאלוג", אומרת צונץ.
"יחד תוכלו להסכמה. דיאלוג מחייב הקשבה והצבת גבול הגיוני. צריך להבין שלמתבגרים יש צורך להילחם, זהו צורך התפתחותי לגיבוש זהות נפרדת, אך מתבגרים לא צריכים לגדל את עצמם. לילדים יש נטייה לתפוס את העולם בצורה קיצונית, לכן חבורות רחוב קיצוניות ומגובשות יכולות למשוך אותם. אם אלו לא יהיו ההורים שיכוונו אותם מה לעשות, הם ימצאו את מה שהם מחפשים במקום אחר".
גבולות ברורים
הגבולות שיש היום הם לא אותם גבולות של פעם. הם רחבים יותר ולכן המעשים של המתבגרים קיצוניים יותר. המון הורים מאמינים שהילדים לא מקשיבים להם ונמנעים מלהציב גבולות. "אם ההורים שלנו אמרו לנו שאסור לעשן, המרד שלנו היה לגנוב סיגריה מהמגרה, אבל היום הגבולות פחות ברורים, והצורך למרוד מגיע ממקום יותר קיצוני", אומרת צונץ. "כאשר אתם מציבים גבול, חשוב שתגידו מה אתם אוסרים לעשות, ובנוסף, תסבירו לילדים למה. לא מספיק להגיד שאסור. המסרים שאנחנו רוצים להעביר חייבים להיות מאוד ברורים".
גם אם הוא מרחיק אתכם אל תוותרו (אילוסטרציה) | צילום:
Izabela Habur, Istock
תיאום ציפיות
אל תהיו בטוחים שהמתבגרים שלכם יודעים מה אסור ומה מותר, ולכן מאוד חשוב לערוך תיאום ציפיות איתם. תסבירו לילדים שאתם לא מרשים להם לשתות אלכוהול, ושאתם לא מוכנים שהם יסתובבו בפארקים בשעות הלילה. חשוב שבני הנוער ידעו מה מקובל עליכם ומה לא.
לצד שיטות החינוך, חשוב מאוד לשים לב לנורות אזהרה בהתנהגותו של הילד:
ילד שמבלה רוב היום בחוץ, ולא משתף את הוריו איפה הוא נמצא ועם מי הוא מסתובב.
ילד שחוזר בשעות מוזרות הביתה ומקבל שיחות טלפון מנערים שאתם לא מכירים.
ילדים בעלי קשיי קשב וריכוז יכולים להיסחף ביתר קלות לחבורות נוער קיצוניות. יכולת השיפוט שלהם קלה יותר ויש להם צורך בסיכונים וריגושים.
ירידה בתפקוד וירידה בלימודים.
ילד שנמנע מקשר עין ואינו משתף אתכם בדבר.
ילד כועס ודיכאוני.
ילדים שנקלעים לקטטות חוזרות בבית הספר.
כאשר אתם שמים לב באמת לתמרורי האזהרה האלו, מומלץ לפנות לאיש מקצוע שיידע לכוון ולייעץ לכם. "פסיכולוג או יועצת בית הספר יוכלו לתת להורים כלים. לפעמים נדרשת התערבות של בית הספר ולפעמים שיחה והתערבות מצד ההורים יכולה לעזור. בכל מקרה, כאשר קיים חשש, גשו לקבל תדרוך. בשלב ראשוני המתבגר לא חייב להיות נוכח, אך לעת עתה, מספיק שאתם, ההורים, תקבלו הכוונה". מסכמת צונץ.
