מסתבר, שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות, גם כאשר אנו רוצים לחנך את ילדינו להיות "ילדים טובים". מבלי משים, הורים מלמדים את ילדיהם, כיצד להתנער מאחריות פוגענית, באמצעות מילות קסם והופכים אותם ל"פושטקים", שלא במתכוון. גם אם הם לא התכוונו.
נסו לשחזר כמה פעמים ביום אתם מבקשים מילדיכם לומר: "סליחה", "לא בכוונה", "פעם אחרונה" ו"לא שמתי לב"? זה קורה לכולנו והרעיון הוא ברור וחיובי - מדובר במשפחת מושגים, שנוצרו מתוך כוונה אלוהית, בכדי לסדר את היחסים הבינאישיים, לאחר פגיעה בשוגג או בכוונה תחילה. העצוב הוא שמשפחה זו הפכה ליד ימינו של "השטן".
הבעיה מתחילה בכך שחוסר כוונה, מקבעת דווקא התנהגות שלילית והופכת להתניה, בה למעשה ילד חוזר שוב ושוב על אותה התנהגות ומשתמש במושגים הקיימים, כדי להתנער ולהמשיך בשגרת יומו, מבלי להיכנס לעימות עם הוריו.
השאלה שנשאלת היא מיהו בעצם "ילד טוב"? האם זה אותו ילד שמבקש הרבה סליחה ויודע להתנצל על כל עוונותיו בדיעבד, או אולי דווקא זה שמחכה, מתכוון ויודע לא להגיע למצב בו הוא נדרש להתנצל. קצת כמו ההבדל בין חכם ופיקח.
חשוב לדעת שילד קטן למעשה לא מבין את המשמעות המילולית של כוונה או סליחה. מילון המושגים של הילד נבנה מתוך תגובות ההורים והסביבה, לטוב ולרע. כאשר הוא קולט שמשפחת המושגים דנן, פוטרת אותו מכעס כלפיו, הוא ישתמש בה, בכל זמן ובכל עת, לא משנה מה חומרת המעשה. לכשיגדל ויהפוך בגיר אזי החוק לא יגן עליו יותר, הוא יצטרך לשלם על מעשיו במלואם. או אז הסתבכנו. כי אז החברה, שתיכנס כגורם מחנך, לא תכיל ולא תסלח על ניסיונות ההתנערות ותדרוש ממנו לשלם מחיר וללמוד לקח. החברה, שלא כמו ההורים, יוצאת מנקודת הנחה, שבבסיס כל מעשה הייתה כוונה.
תביע חרטה? יקוצר עונשך
לא מפתיע אם כך שהילד ש"סליחה" שגורה בפיו ורגיל לכך שהיא פוטרת אותו מעונש, או מאחריות לפגיעה, יהיה אדיש לפגיעה הבאה שלו, מאחר וההורה לא הצליח לייצר תובנה שתמנע מצבים בהם "אין כוונה". הוא יגדל להיות נער שיאמר "טעיתי" במקרים "קשים" יותר ובסופו של דבר, עלול להפוך לבוגר שיבקש מחילה, על מעשים בלתי נסלחים. המשפט "הסברתי לך כבר אלף פעם", משקף את אובדן העשתונות של ההורה מול הילד, שלא משנה את אורחותיו, להתנהגות אחרת, שבסופה תימנע הפגיעה.
אז מה עושים?
משפחת המושגים "סליחה", "לא בכוונה" "ולא שמתי לב", היא משפחת מילים שלמעשה מאפשרת פגיעה, שאין בה התחשבות באחר, מלכתחילה. נדרשת הבנה וכוונה, כאשר אנו מתנהלים במרחב ובחברה. המשפחה הזו, נשארת משפחה לנצח. משפחה זה משפחה.
לכן, במקום להיות עסוקים, בלבחור לילד בגדים לבית המשפט, לפני שהוא נכנס לכלא, עדיף לברר למה התכוון הזאטוט כאשר השתמש במשפחת המושגים. על ההורה הנחוש לגדל ילד טוב, לברר מה הייתה הכוונה, אם הייתה כוונה ולא לאפשר לילד להימלט מדיאלוג זה.
ד"ר אילנה שניר היא מטפלת משפחתית, ויועצת חינוכית, מפתחת השיטה "משפחה במחשבה תחילה"