"מי ששולף סכין הוא רוצח בפוטנציה"
"שלושה חודשים לא יצאתי מהבית", מספר ארדלני (23) ל-mako. "היו לי שני חתכים עמוקים בגרון ובראש, ושמונה דקירות בכל הגוף. במזל לא נשארתי נכה. הוא ריצה את העונש שלו והשתחרר אבל אני נשארתי עם הצלקות".
מאז המקרה מציין ארלדני כי הוא מקפיד לגדל את השיער כדי להסתיר את הצלקות בראשו ומתקשה להסתכל עליהן במראה. "אני לא יכול לראות את עצמי עם גלאח. לא יכול להסתכל על הצלקות האלו", הוא אומר. לדבריו, אירועים אלימים חוזרים ונשנים מחזירים אותו ליום ההוא, "אני מזדהה עם אותם אנשים ויודע מה הם עוברים וזה לא קל. זה משפיע על כל אורח החיים, על כל צעד וצעד. גם כשאני יושב עם חברה שלי בבית קפה אני תמיד מסתכל לצדדים".
"פיצוי כספי יהווה מכה בכיס לפוגעים וכך ידעו לפני מעשה שהם ישלמו פיצויים גבוהים ויוכו בכיסם כל ימי חייהם", אומר עו"ד כרמי בוסתנאי המייצג את ארדלני. לדבריו, מערכת המשפט צריכה להכביד את ידיה על הנערים הדוקרים. "עונש מקל של 12 חודשי מאסר משדר מסר של 'לא נורא, אפשר לעבור לסדר היום'. המרחק בין פגיעה לרצח הוא גבולי, לפעמים עצם העובדה שבן אדם מחזיק סכין ומרים אותה לכיוון חברו היא כבר נסיון לרצח. מי ששולף סכין הוא רוצח בפוטנציה".
לצד טענתו של עו"ד בוסתנאי, נראה כי לא כולם מסכימים כי מערכת המשפט מקלה בענישה. "ישנה החמרה בשני מובנים, על עצם החזקת הסכין וכמובן בעונשים על מקרי דקירות. התהודה הציבורית, ריבוי המקרים שבני נוער עושים שימוש בסכין גרמה להקשחת המדיניות במערכת המשפטית", אומר עו"ד ירון פורר, העוסק בתחום הפלילי.
עו"ד פורר, אשר ייצג את הנער שהורשע בתקיפת ערן ארדלני, אינו מוכן להתייחס למקרה בהרחבה אך טוען שמדובר בעונש חמור. "זה בחור צעיר ללא עבר פלילי", הוא מדגיש. "צריך לחשוב מה קורה לבחור צעיר עם הנורמות איתן הוא יוצא מהכלא? ישנה חשיבות גדולה למסגרת השיקומית ששונה ממאסר בפועל. בכלא יש אלמנטים הרסנייים ודפוסי התנהגות שליליים, ולכן מערכות השיקום צריכות לעבוד כדי להחזיר את מי שריצה את עונשו למוטב".
לטענתו, ההחמרה בענישה אינה מטיבה עם העבריינים הצעירים. "לא מדובר כאן בהרתעה כי זו שאלה של אגו, כעס ואמוציות בקרב בני נוער. צריך לשים דגש על חינוך ולהסביר שעצם החזקת סכין מובילה לרצח. העונש הוא לא חזות הכל".
"צוחקים לקרבנות בפנים"
מקרה רצח נוסף התרחש לפני כשנתיים, אז אורגיל מואטי (17) ז"ל נרצח בדקירות סכין בגן ציבורי על ידי שלושה נערים. הם רדפו אחריו, הפילו אותו על הקרקע ודקרו אותו בכל חלקי גופו, ולאחר מכן נמלטו מהמקום. בית המשפט המחוזי בלוד אישר עסקת טיעון עם קטין שהורשע בסיוע למעשה הרצח. לפי העסקה, הקטין ירצה 6 חודשי מאסר שהומרו לחצי שנה של עבודות שירות בלבד. לאחר מתן גזר הדין אמר איציק מואטי, אביו של הנרצח, את הדברים הבאים: "הנערים האלה לא קורבן, הם עבריינים שדוקרים את מי שבא להם בגלל כבוד או הערה. היום משתלם להיות פושע".
ד"ר דנה פוגץ', ראש מרכז נגה לנפגעי עבירה בקריה האקדמית אונו, מסבירה את הבעייתיות בהסדרי הטיעון במקרים של דקירות ואלימות בקרב בני נוער. "עבירת הרצח לא עודכנה עשרות שנים וקשה מאוד להוכיח רצח", היא אומרת. "הפרקליטות מגיעה למצב שבו היא חייבת להוריד את עבירת הרצח לעבירת הריגה". לדבריה, הקושי נובע מכך שלעיתים במקרי דקירה קשה להוכיח כוונה תחילה של בני הנוער.
"העונשים בישראל הם מקלים", היא ממשיכה. "לא ניתן לדבר על מספרים מדוייקים כי הענישה היא אינדיבידואלית, אבל נשאלת השאלה האם 8 שנות מאסר מהוות את המחיר הראוי עבור חיי אדם? היחס לפושעים קטינים הוא מאוד מקל. ראינו מקרים שהסתיימו בפגיעה קשה ובמקרה לא היה מוות, והקטינים יצאו בלי שום עונש. הם יוצאים מבית המשפט וצוחקים לקורבנות בפנים".
ד"ר פוגץ' מציינת את הרצח של צחי יעקב ז"ל כדוגמה ליחס המקל שמקבלים העבריינים הצעירים. יעקב, סטודנט בן 28, נדקר על ידי נער בן 17. "הרוצח היה נתון במעצר בית על עברות אלימות חמורות קודמות. היה ניתן להציל את צחי יעקב ז"ל אם בית המשפט לנוער היה פוסק אחרת במקרים אלו".
לפני שינוי חקיקתי והחמרה בענישה, ד"ר פוגץ' טוענת שבית המשפט לנוער צריך להתייחס בצורה הולמת לנפגעי העבירה. "יש לתת לנפגעים להשמיע את דברם, צריך לחשוב לא רק על האספקט השיקומי של הפוגע אלא גם על שלומו של הנפגע", היא מדגישה.
כ-300 בני נוער כלואים בישראל
מהו התהליך שעוברים העבריינים הקטינים עד ריצוי עונש מאחורי סורג ובריח? "ברגע שנעצר נער שביצע עבירה, שירות המבחן לנוער עורך תסקיר על הנער לפני שמתקבל גזר הדין", מסבירה ד"ר אתי אלישע, קרימינולוגית חברתית שיקומית, מרצה בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. "שירות המבחן מתרשם מהמצב הסוציאלי, החברתי, הכלכלי והעבר הפלילי של הנער ובוחן אפשרויות שיקום. בית המשפט פוסק לפי ההמלצות בדבר העונש. אפשרויות העונש מתחילות מצו מבחן (טיפול שיקומי תחת פיקוח של קצין המבחן), עבודות שירות, מעון סגור ועד העונש החמור ביותר של כלא".
ד"ר אלישע מציינת כי הגישה השיקומית בישראל היא סלחנית. "יש שיגידו שהיא ליברלית מדי. העונשים בישראל הם לא מהחמורים ביותר".
כמה בני נוער כלואים בבתי הסוהר?
"מספר בני הנוער הכלואים בישראל בגין כל סוגי העבירות הינו קטן מאוד ומסתכם ב-300 בני נוער. בית המשפט רחמן כלפיהם ומוותר לבני נוער ונותן חלופות אחרות למאסר".
למרות האלימות הגואה, ד"ר אלישע טוענת כי בשנים האחרונות דווקא חלה ירידה במספר העבירות שמבצעים בני הנוער. "יש ירידה במספר בני הנוער המופנים לשירות מבחן לנוער, אך ישנה עלייה בעבירות האלימות ובחומרת העבירות".
למרות זאת, ד"ר אלישע מדגישה כי הרתעת בני נוער באמצעות מתן עונש חמור יותר אינה הפתרון. "הרתעה לבדה לא תעזור. נערים צעירים אינם רואים את ההשלכות של המעשים שלהם על העתיד, הם פועלים באימפולסיביות וגם כשהם נעצרים הם לא נרתעים. השאלה הגדולה היא איך לגייס את הנערים ולהביא אותם מרצון להשתתף בתוכניות שיקום".