"לפעמים נכנס בי געגוע. למדתי שלוש שנים ועשיתי סטאז', עברתי שנים קשות. קשות ברמה שהייתי בוכה כל הדרך הביתה 45 דקות. לא הבנתי מה אני עושה לעצמי. לפעמים אפילו לא הבנתי למה זה כל כך קשה", מספרת מור ממרכז הארץ שעבדה כגננת ובחרה לעזוב את מערכת החינוך, "הילדים נכנסו לי ללב עמוק, הפכו ממש לילדיי, לחלק ממני. יצאתי לחופשה ופתאום הבנתי עד כמה המערכת מתישה. קשה להיות חדשני, צריך לעבור הרבה תלאות בדרך וחוסר הערכה. חוסר ראיית הטוב שבר אותי".
הקורונה שינתה את התמונה?
"עברנו שנה קשה מלאה בשינויים. מסכות, קפסולות, אוכלים בחוץ כיתה שלמה. אני אוהבת את הילדים, אבל נשברתי, בחרתי אחרת, לי לביתי ולילדיי".
מור לא לבד. מערכת החינוך חווה נטישת מורים מאסיבית כבר תקופה ממושכת, והיא מורגשת ביתר שאת לאחרונה. על פי מקורות במערכת החינוך, על כל ארבעה מורים חדשים שנכנסים למערכת (מורה מוגדר כחדש במשך חמש שנים), מורה אחד עוזב. ומורים רבים טוענים שבעקבות הקורונה יש קושי רגשי רב בעבודתם וכי נפש הילדים פגועה מהשנתיים המבלבלות שחוו ולכן העבודה הפכה קשה יותר. תלונות שכיחות נוספות כמובן נוגעות לשכר העבודה הזעום בתחום, ובשל העובדה כי מאז הסכם השכר שנחתם ב-2017 לא עודכן שכרם של מורי בתי הספר היסודיים והחטיבות ולגננות, והמשא ומתן על הסכם חדש עדיין לא החל.
"נטישת אנשי חינוך את המערכת נובעת בעיקר מתחושה של חוסר משמעות של מורים ומנהלים הנשענת על תפיסת מערכת ששמה במרכז את הגישה הטכנית והבירוקרטית", אומרת סמדר מורס, מנהלת בית ספר יסודי "נופים" העובדת במשרד החינוך כבר למעלה מ-20 שנה, "מנהלים ואנשי חינוך שמגיעים למערכת כדי לקדם חינוך לשמו ולהוביל תהליכים עמוקים ומשמעותיים מול תלמידים מוצאים את עצמם עובדים מול טפסים, טבלאות, נתונים, הוראות, הנחיות והנחתות. אנשי חינוך הופכים לכלי ריק מתוכן, עובדה המגבירה את תחושת התסכול, דיכוי המעוף והיעדר הפרספקטיבה ויכולת ההגשמה. המנהלים עסוקים בעיקר בעניינים בירוקרטיים וריצוי המערכת שעסוקה במבחנים, במדידות ובקידוש הסטנדרטיזציה. כתוצאה מכך אין להם זמן ופניות לחשוב על הפדגוגיה, על התלמידים, על הצרכים ועל חינוך. גישה זו מכבה את הלהבה של היצירתיות והמעוף".
"הולכים לכיוון של משבר רציני מאוד"
ירדן, מורה לאנגלית ומחנכת בבית ספר יסודי, מספרת: "אני נשארת במערכת בינתיים. אבל לאור המצב החלטתי לחזור ללימודים ולרכוש מקצוע נוסף. בכל מקום שאני מבררת לגבי לימודי תעודה אומרים לי שיש המון מורים שפונים לגבי לימודים. ואני שומעת ורואה המון פוסטים שעוסקים בעזיבה או בכוונה לעזוב אין יום שלא עולים בו לפחות שניים שלושה פוסטים בקבוצות המורים השונות. למזלי אני בבית ספר עם מנהלת שמאוד שומרת עלי ומגנה על הזכויות שלי. מתייחסת אלי כמו אל בן אדם. המנהלת הקודמת שלי כמעט גרמה לי לעזוב את המערכת באמצע השנה. הגעתי בגללה לטיפול רגשי ובזכותו הצלחתי להחזיק מעמד עד סוף השנה. אני מאוד מבינה את אלה שבוחרים לעזוב. הייתי שם".
למה כל כך הרבה מורים עוזבים?
"בשורה תחתונה המורים קורסים, ונראה שהולכים לכיוון של משבר מאוד רציני. אין אור בקצה. גם העובדה שלא התחילו לדון בהסכמי השכר שלנו לעומת המורים בחטיבה העליונה לא עוזרת למרמור".
ספירית רוטמן, שעבדה במערכת החינוך למעלה מעשור וכיום מנחה סדנאות, מעבירה הרצאות ומנהלת את קבוצת "חינוך בהקשבה" בפייסבוק, שמטרתה לפתח שיח של תקשורת מקרבת ומועילה במערכת החינוך, אומרת: "כבר אין לי רגשות אשמה על שעזבתי. דיברו איתי על שליחות, על העובדה שלהיות מורה זה תפקיד חשוב לעתיד המדינה. דיברו איתי על להתגייס או לשכב מתחת לאלונקה – אז דיברו. אני את השליחות שלי ממשיכה כי זו מי שאני, מחוץ למערכת החינוך. אחרי 12 שנה במערכת, אחרי שנתיים של קורונה שהתנאים רק הלכו ונרמסו, שהזמינות שלי הייתה 24/7, שנתתי את הלב והנשמה ומילות הערכה מצד הורים וילדים עטפו אותי באהבה.
"היום אני אוספת את השברים. מטפלת במשפחתי בעצמי, בזוגיות ובילדיי בתופעות הפוסט קורונה שכולם חווים – כן גם המורים צריכים הכלה. יצאתי מהמערכת, ותכלס, גם אם היו מעלים את שכר המורים זה לא היה משנה לי את ההחלטה. ולא, בעלי לא בהייטק הוא גם מורה. אבל הבנו שזה המחיר. על השפיות שלי ושל ילדיי אני לא מוותרת. אני עסוקה בלצמצם פערים אצל ילדיי – פערים רגשיים, חברתיים, שפתיים, פערים של זמן איכות ופניות, פערים של ציפיות ורגשות אשמה שהתפתחו להם ובצדק, וגם פערים אקדמיים.
"הייתי שנתיים בזום, שש השתלמויות בשנה, והילדים שלי שהם צעירים היו במשך שעות על גבי שעות לבד, ל-ב-ד. לא רק הילדים שלי סובלים מההשלכות אלא כל העולם. חייבים לעצור ולשנות סדרי עדיפויות. אי אפשר להמשיך עוד 'עסקים כרגיל', אי אפשר לחזור למה שהיה במערכת החינוך לפני הקורונה. רבים וטובים בכל התחומים עשו שינויים בקריירה, הלכו להגשים חלומות, כך גם מורים רבים וטובים שהבינו ש'די'. דרווין, אבי האבולוציה, אמר: 'לא החזקים ביותר או האינטליגנטים ביותר הם ששורדים, אלא אלה המגיבים בדרך הטובה ביותר לשינוי', ואני רק חושבת ושואלת, אז איזה שינוי מערכת החינוך מתכוונת לעשות?"
"בשורה תחתונה המורים קורסים, ונראה שהולכים לכיוון של משבר מאוד רציני. אין אור בקצה. גם העובדה שלא התחילו לדון בהסכמי השכר שלנו לא עוזרת למרמור. אני מאוד מבינה את אלה שבוחרים לעזוב. הייתי שם"
ירדן, מורה לאנגלית ומחנכת בבי"ס יסודי
לדברי עדי וינשטוק ואלינה גורליק, מנתחות התנהגות ומנכ"ליות 'מודל גפן', המספק טיפול התנהגותי, קוגנטיבי והתפתחותי אישי לילדים עם קשיים התפתחותיים, תקשורתיים, התנהגותיים ורגשיים, "הסיבה לעזיבה היא שהמורים נמצאים בעומס אדיר של דרישות מערכת, יעדים אקדמיים, ונוסף לכך הם כל היום עסוקים בענייני משמעת, אלימות, חרמות, בעיות התנהגות, גם מול הילדים וגם מול ההורים, יש מחסור במורים מקצועיים, סייעות ומטפלות על רקע החזרה לשגרה. וכן אם בעבר המורים לא היו מתבטאים בנושא, הרי שהיום זה קורה ויותר ויותר. מורים מתבטאים בלי להתבייש ברצונם לעזוב את המערכת.
"לחלק גדול מהמורים אין כלים להתמודד עם ילדים בעלי קשיים ובעיקר איך לג'נגל בתוך כל השינויים המתרחשים בשנים האחרונות. טיפול בבעיות התנהגות הוא חלק קטן מאוד בלימודי ההכשרה של המורים. לכן, הטיפול בבעיה צריך להתחיל כבר במסגרת לימודי ההוראה או לכל היותר בשנת העבודה הראשונה שלהם. המורים חייבים ללמוד אילו בעיות התנהגות עולות בכיתה".
המורים מקבלים כלים אופרטיביים להתמודדות עם הילדים בזמן אמת?
"ברגע שיידעו לנהל כיתה בצורה חיובית ורגועה, ידעו מה לעשות ולא לעשות מול תלמידים עם קשיים ואיך לנתב את התלמידים האלו להצלחה, נוכל לראות ירידה משמעותית באלימות בכיתות והמורים יוכלו להתפנות לתפקידם האמיתי – לחנך וללמד. נוסף לכך, על בתי הספר לקבל תקציב נוסף לטיפול בילדים. לרוב, 90 אחוז מהילדים בבתי הספר לא מאובחנים, אבל זה לא אומר שאין להם בעיות או שהם לא צריכים עזרה. לכן, כשילדים אלה מפריעים או יוצרים בעיות, למורים אין כלים להתמודד איתם. הפתרון הוא הכנסת מנתחות התנהגות לבתי הספר שיוכלו לתת כלים יישומיים למורים ולטפל בנושא האלימות. בארה"ב אין בית ספר ללא מנתחת התנהגות אך בישראל זה לא המצב. ישנה דרישה עצומה מבתי הספר אך הכניסה שלהם דרך מערכת החינוך איטית מאוד".
"היום אני אוספת את השברים. מטפלת במשפחתי בעצמי, בזוגיות ובילדיי בתופעות הפוסט קורונה שכולם חווים – כן גם המורים צריכים הכלה. יצאתי מהמערכת, ותכלס, גם אם היו מעלים את שכר המורים זה לא היה משנה לי את ההחלטה"
ספירית רוטמן, אשת חינוך שפרשה
הסופרת רנה ורבין, שבחרה לעשות הסבה להוראה דווקא בתקופת הקורונה וכיום מלמדת בתיכון בתל אביב, שמה לה למטרה להעלות את המצוקות הקשות בתחום ומשתפת חוויות קשות בעמוד הפייסבוק שלה. "לכולם יש קושי עכשיו עם עומס אינטראקציות", היא אומרת, "יום של מורה מקצועי, וגם של תלמיד, בחטיבה ובתיכון הוא יום עם מאות אינטראקציות אנושיות שונות, ברצף של שש-שבע שעות, וכולם נזרקו לזה היישר משנה וחצי של סגרים ובידודים. זה מצב שלא היה לו תקדים בישראל, המלחמות אצלנו קצרות, ואף פעם לפני כן לא היה צריך לחזור לשגרה אחרי שנה וחצי של דרגות שונות של בידוד אזרחי. בגלל זה יותר אנשים קורסים, בכל המקצועות. גם האנשים שאחראיים על הוראה וטיפול בילדים ונוער. זה הזמן לתת גיבוי, בכל דרך אפשרית שעולה על הדעת, כדי שכולנו נעבור את זה ביחד בצורה הכי טובה שאפשר. אם כל אחת ואחד, משרת החינוך ועד ההורים, יחשבו איך הכי טוב לתת גב כדי שזה יצליח לנו, לכולנו, ויפעלו בהתאם, אז זה יצליח".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "נתוני הנשירה של עובדי הוראה חדשים במערכת החינוך נמוכים מהממוצע ב OECD. כמו כן, המשרד מוביל מדיניות של ליווי מורים וגננות בראשית דרכם במערכת החינוך, ומקדם נורמות של קליטה איכותית למורים חדשים, הנשענת על תנאי קליטה מאפשרי הצלחה, חונכות וליווי, שקיפות בתהליכי הערכה וקיום מודלים בית ספריים לקליטה מיטבית".