תלמידי כיתות י' בבית הספר באריאל התבשרו על יצאה לטיול שנתי שבו הם היו צפויים לבקר בכותל ובכנסת ובשיאו לקבל את תעודות הזהות שלהם. במכתב מקדים הוסבר כי: "תלמידי שכבת י' ייקחו חלק ב'מסע על חומותייך' – פרויקט המבוסס על העמקת הזיקה של התלמידים אל ירושלים בירת ישראל, העצמת מעגלי הזהות האישיים והלאומיים של התלמידים והענקת משמעות למעמד קבלת תעודות הזהות".
"כבר לפני חודש וחצי, ברגע שקיבלנו את מסלול הטיול, השאלה הראשונה שלנו הייתה אם יהיו מלווים בנשק או הורים מלווים בנשק", מספר מוטי, אב לשתי בנות בשכבה, בהתחלה הנהלת בית הספר אמרה שלא תהיה אבטחה ומיד ענינו שאם אין אבטחה לא נשלח את ילדינו לא מוגנים בתקופת פיגועים למזרח ירושלים כשאנחנו חוששים לחייהם. בית הספר ענה בתגובה כי השיגו שני מלווים בנשק. נרגעתי ואמרתי שאשלח את בנותיי בשמחה. בכל זאת מדובר בטיול חשוב".
"מנהלת בית הספר רימתה אותי ואת כל שכבת ההורים"
אך בבוקר הטיול התברר שהמציאות שונה. "הבאנו את הילדים לבית הספר בשש בבוקר. קיבלנו רשימות אילו תלמידים נמצאים באיזה אוטובוס ואמרו שיש מלווים בנשק, זה הרגיע אותי", ממשיך מוטי לספר, "אבל בפועל רק כשהם הגיעו למסלול התברר לנו שאין ולא היה מלווה חמוש. התלמידים חיכו ארבע שעות באוטובוס, עד שיימצא פתרון, אבל בסופו של דבר לא הגיע מלווה חמוש והמסלול של היום הראשון בוטל. אני מרגיש מרומה, מנהלת בית הספר רימתה אותי ואת כל שכבת ההורים של כיתה י', איך מוציאים בבוקר תמונה והודעה ובסופו של דבר אין מאבטח ואנחנו לא יודעים את זה. המסלול הראשון היה אמור להיות עשרה קילומטרים ביער במזרח ירושלים. לא מתאים לי שהילדות שלי יסתובבו בלי אבטחה באזור".
"אבא שלי ממש רצה לבוא לקחת אותי, היו שעות של דרמה", מספרת נועה, אחת התלמידות שהשתתפה בטיול, "יש הורים שלקחו את הילדים כי לא הסכימו לזה מתוך חשש לפיגוע. היה ניסיון לפיגוע ממש איפה שטיילנו. בגלל שלא הייתה אבטחה היינו ממש צריכים כל הזמן להסתכל לצדדים, לראות שאין אנשים חשודים, וזה פגם בהנאה שלנו מהטיול. ללכת עם עיניים בגב. ביום הראשון ההורים שלי רצו לבוא לקחת אותי, בכיתי להם שלא יבואו. ירושלים זה מקום עם חרדות והיו לי חששות. הבנתי את כל ההורים שלקחו את הילדים הביתה".
"היה ניסיון לפיגוע ממש איפה שטיילנו. בגלל שלא הייתה אבטחה היינו ממש צריכים כל הזמן להסתכל לצדדים, לראות שאין אנשים חשודים, וזה פגם בהנאה שלנו מהטיול"
כשהתלמידות והתלמידים חיכו באוטובוס, קבוצת הווטסאפ הכיתתית געשה, והשיח התלהט במהרה. הנהלת בית הספר פרסמה את ההודעה: "הורים יקרים, לצערי, חברת הטיולים לא דאגה למאבטחים בניגוד לסיכום שלנו איתם ואיתכם, ולכן עיכבנו את היציאה למסלול. מיד עם הסדרת העניין נצא. מתנצלים על העיכוב, אך ביטחון תלמידינו לפני הכול. הנהלת קריית החינוך".
למחרת בבוקר קיבלו ההורים את ההודעה: "הלילה עבר ברוגע ובבטחה. הילדים התנהגו למופת, ואנחנו נערכים לקראת יום המסע השני. היום נשהה במהלך היום בתוך ירושלים. נצא לשער ציון לחפירות ארכיאולוגיות, משם נלך לעיר דוד ונצעד בנקבת השילוח. בסיום היום ניסע לאכסנייה ביישוב בית מאיר.
היות וכל היום נשהה בתוך העיר, אין הנחייה למאבטח צמוד. בנוסף, האתרים בהם יתקיימו הפעילויות מאובטחים. אני מאחלת לתלמידינו יום מעניין ונעים, ולכולנו יום רגוע".
אך ההורים עדיין זועמים. "בית הספר לא לקח אחריות אלא העביר אותה להורים, ואמר שמי שרוצה יכול להגיע לקחת את ילדו, והיו כאלה שבאמת הגיעו. הילדים לא ביקרו בכותל ולא בכנסת, את תעודת הזהות קיבלו בגן הוורדים ואז חזרו הביתה מוקדם, בארבע אחר הצהריים במקום בעשר בלילה. בית הספר והמנהלת שיקרו אותנו במשך כל היום".
"מדוע בכלל בזמן טעון שכזה משרד החינוך והנהלת בית הספר מוציאים תלמידים לטיולים? ואם כבר הוצאתם, אז לא להשליך את האחריות עלינו ההורים? היה פה כשל מערכתי"
"אם הייתי יודעת שלא תהיה אבטחה לא הייתי שולחת את הילדה לטיול", מחזקת גם דפנה רוזה, אם אחת התלמידות, "הוצאנו את הילדים לטיול לאחר שמנהלת בית הספר הבטיחה לנו כי תהיה אבטחה וזאת לאחר שהצענו גם להיות הורים מלווים עם נשק ונענינו בשלילה. להפתעתנו גילנו שהאוטובוסים יצאו ללא אבטחה משטחי בית הספר ללא בדיקה מוקדמת.
לאחר דין ודברים מול הנהלה קיבלנו תשובה שהיא זריקת אחריות עלינו ההורים – שמי שמעוניין להחזיר את ילדו בית הספר יוציא הסעה מסודרת. במקום להחזיר את כל הילדים או לחלופין לקצר את הטיול. מיותר לציין שהדבר יצר בלגן ואכזבה בקרב הילדים. מדוע בכלל בזמן טעון שכזה משרד החינוך והנהלת בית הספר מוציאים תלמידים לטיולים? ואם כבר הוצאתם, אז לא להשליך את האחריות עלינו ההורים? היה פה כשל מערכתי".