ילד שיקבל את מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה יגדל להיות אומלל, החוזה שלו עם העולם הוא בעייתי כי איך הוא יתמודד עם משהו אם הוא רגיל לקבל כל הזמן? הביטחון שלו ינבע מזה שהוא גדל עם עמוד שדרה, יודע להציב לעצמו גבולות פנימיים, מצליח לדחות סיפוקים, יש לו מיומנויות חברתיות, והוא יכול להתגבר על מכשולים. כל הדברים הללו מתחילים בגבולות שמציבים לו.
אז איך עושים את זה כמו שצריך? ביקשנו מסמדר סלע, מנחת קבוצת הורים בכירה, ומרצה בבית ספר למאמנים במכון אדלר ומליאת זלצר, מנחה ומדריכת הורים, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית, טיפים להצבת גבולות ברורים לילדים:
1. תחליטו מה חשוב לכם – על מנת שתהיו אסרטיביים ונחרצים, עליכם להציב את הגבול בדברים שבאמת חשובים לכם. אי אפשר שכל דבר יהיה חשוב לכם ושעל כל דבר תילחמו. ישנם בתים שהערך של בריאות ותזונה הם חשובים בו, באחרים שעות השינה, או חשיפה לטלוויזיה או למחשב. כמובן שישנם ערכים שלא צריכים לדלג על שום בית כמו כבוד לאחר, זה בסיס הפירמידה.
2. דוגמא אישית – זה יפה שיש כלל שמתעקשים עליו כמו "אצלנו במכונית כולם חוגרים חגורות", אבל לא ניתן לממש אותו כשאמא נוהגת לא חגורה. רוצים ללמד אותם ערך? תהיו אתם בעלי הערכים הללו ותנהגו לפיהם.
3. חוסר עקביות? לא ולא! – "אצלנו בבית מתקלחים בכל ערב. אבל היום אתה עייף? טוב לא נורא". מכירים את המשפט הזה? אם יש כלל מסויים בבית, אי אפשר להחליט שיום כן נפעל על פיו ויום לא. כשהילדים יבינו שאתם מזגזגים, הם ימשיכו לנסות להימנע מזה. אל תתחילו אם אתה לא בטוחים שאתם מסוגלים להיות עקביים. אם משהו חשוב לכם אז הוא חשוב בכל יום, כל היום ותמיד. שלא תטעו, כמובן שיכולה להיות גמישות אבל היא צריכה להיות מוגדרת, למשל, "בגלל שהיום יום שישי וזה לא כמו שאר הימים, אז מותר". הגמישות צריכה להיות הגיונית ועקבית, אחרת תמצאו את עצמכם מנהלים כל היום משא ומתן.
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
איך סופר נני מציבה גבולות?
פענוח ציורי ילדים: איך יודעים שהילד לא יודע לשמור על גבולות?
יש שיטה: כך תגרמו לילדים להקשיב לכם
4. שדרו נחרצות - כאן כבר נכנסת לתמונה שפת הגוף שלכם. שימו לב כשאתם אומרים לא או כן מה הגוף משדר? הורה שאומר, למשל, "זה לא נעים לי". האם הטון והעיניים אומרים לא או שרק הפה אומר לא ואז זה לא ממש משדר "לא". כשהדברים ברורים לילדים הם מבינים את זה.
5. הציבו גבולות ריאליים – הגבול צריך להיות הגיוני גם לילד, וגם לעצמכם. מקפידים על "אין משיחין בשעת הסעודה"? תחשבו על זה שוב, כי ברוב הבתים זה הזמן שיש לדבר עם הילדים. מעוצבנים כי הלכתם לקניות והזאטוט לא מוכן לשבת בעגלה? נסו אתם קודם להידחק שלוש שעות בתוכה.
6. הסכמה בין בני הזוג – זה עניין לגיטימי שבכל בית לא תהיה הסכמה ושתהיינה שתי דעות. אבל מה שחשוב כאן זה לנהוג בכבוד הדדי ובסובלנות, ולהבהיר שעם אבא מותר, ועם אמא לא. אם שני ההורים יחד, הנטייה היא ללכת עם זה שהדבר בוער בנשמתו (בתנאי שלא כל דבר יבער בנשמתו כי אז זו סתם מניפולציה).
7. להציב גבול בכבוד – טון הדיבור לילדים צריך להיות ענייני ומכבד. לא פעם, כשהורים מציבים גבולות, הם מאבדים עשתונות ומדברים בצורה לא נעימה לילדים: "איך אתה מתנהג? לך מיד לחדר שלך!". בצורה כזו הם לא מסבירים לילד כלום, והקטן מרגיש מסכן שהענישו אותו. כך לא משיגים את התוצאה. לרוב לימדו אותנו לכעוס, לשפוט ולהאשים, וזה מה שאנחנו עושים. אפשר לומר במקום: "אי אפשר להתנהל ככה, ואני לוקח אותך לחדר". לנסות להיות איתם גם ברגע כזה. בנוסף, ההתייחסות צריכה להיות למעשה ולא לעושה. במקום להגיד: "אתה ילד נוראי!", אמרו: "אצלנו בסלון אי אפשר לזרוק חפצים".
8. דעו מה בשליטתכם – כבר בהריון הדברים לא בשליטתנו, ויש לא מעט דברים שנשארים כך גם אחרי שהם נולדים. כדאי לדעת ולהפנים מהם גבולות השליטה. נכון, אתם לא יכולים להכריח אותו לצחצח שיניים, אבל אפשר להגיד לו שמי שלא מצחצח שיניים לא יקבל זכויות לממתקים. אל תוותרו על העקרונות שלכם אבל עשו זאת לא על חשבון הכבוד של הילד. הישארו אדיבים, נעימים ומכבדים.
9. תנו משוב – כשאתם רואים שהילד מתחיל להתכוונן לעבר הגבול, תנו לו פידבק חיובי וחיזוק קל, אם זה מתקיים וגם אם לא. כשתעודדו זה רק ילך וישתפר.
10. שימו גבולות לעצמכם - הורים נוטים לחשוב שלהציב גבול פירושו להגיד לאחר מה לעשות, או לא לעשות. זו טעות איומה. בהצבת גבולות לילד אני מציב גבול רק לעצמי. אתם מתעצבנים כי הוא כל הזמן אוכל ממתקים? אז למה אתם קונים? הדרך שבה הילד מדבר לפעמים אינה מכבדת? אל תסכימו להקשיב לו כשהוא מדבר כך.
יש לנו אשליה שיש לנו שליטה על הילדים שלנו. האמת היא שאין לנו. כשאנו שמים את כל האנרגיה שלנו על האחר אנו חשים אובדן שליטה. הורים, קחו את המושכות ותחליטו מה אתם עושים בעניין.