בשנים האחרונות עולים לכותרות לא מעט מקרי התעללות של גננות ומטפלות בגנים. הדיון על פיקוח בגנים רלוונטי מתמיד, וצוות הגן נמצא תחת עינן הפקוחה של ההורים. אבל אלא מקרים המתרחשים על ידי הצוות המטפל, הכוח האחראי לשלומם, בטחונם והתפתחותם של הילדים. אבל מה קורה כשילדים בגן או בבית הספר חווים פגיעה מילדים אחרים באותה מסגרת? זו שאלה מורכבת, מאחר שפגיעה נמנית על שלל התנהגויות הילדות. בין אם זו חטיפת צעצוע, מכות, נשיכות וביריונות – יש ילדים פוגעים ויש הנפגעים.
תום, ילד מתוק בן ארבע וחצי מחולון, נפגע באופן קשה מילד חדש שהצטרף לגן שלו. אמו ורה מספרת שהילד החדש תקף את תום. "בהתחלה חשבתי ברוב תמימותי שהבן שלי צריך ללמוד להתמודד עם אלימות", אומרת ורה, "אבל בפעם השנייה הילד הפוגע גלגל אותו על הרצפה וכשהבן שלי נעמד הוא הרביץ לו".
תום לא רצה ללכת יותר לגן. "זה נדיר אצלו", מבהירה ורה, "אני מגיעה מחינוך סובייטי, אין דבר כזה לא ללכת לגן". האלימות שהפעיל הילד החדש בגן שינתה את ההתנהגות של תום. "כשהוא ניסה להרביץ לי שאלתי אותו איפה הוא למד את זה, ואז הוא אמר שבגן. הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי היה כשהוא חזר הביתה עם סימני חניקה. הוא לא מצליח לישון ולהירגע מהכאבים, אבל המערכת לא יכולה להגיב ולא עושה כלום. הגננות חסרות אונים. אין לי שום ביטחון לשלוח את הילדים לגן. אני לא מוכנה לשלוח את הילד שלי בלי שיש השגחה".
אחרי למעלה משבועיים שבהם בילתה עם בנה בבית, החליטה ורה בלית ברירה להעביר אותו גן באמצע השנה. להורים מודאגים רבים אין את הפריווילגיה הזו. הם גם טוענים, ובצדק, שלא הם אלה שצריכים לשנות את סביבתו המוכרת של הילד.
גם בגן של בנה של שרונה בבת ים הגננות עומדות חסרות אונים מול מקרי האלימות כלפי הילדים. בנה ומספר ילדים אחרים חוו התעללות מילדים אחרים. שרונה נקטה יוזמה מיד. "לא הסכמתי לשתוק ברגע שבני קיבל את המכה הראשונה", היא מספרת "הוא חוזר עם שטפי דם מבוקסים, סימנים כחולים על הרגליים ברמה של נפיחות. לקחתי אותו למוקד מחשש לשבר ביד". הוא לא היחיד שחווה אלימות. ילדה נוספת מהגן זקוקה לטיפול נפשי לאחר שהילד האלים הכריח אותה להוריד את התחתונים מול כולם. "היא עשתה את זה כי היא פוחדת ממנו", אומרת שרונה.
מה הייתה תגובת הגננת?
"אין לי טענות לגננת, אבל ידיה כבולות. היא ניסתה להרחיק בין הילדים אבל הילד האלים עדיין מצא את הדרך להגיע לילד שלי ולחבריו. הגננת מנסה כל פעם לעשות עימות בין הילדים אבל הם בסך הכל בני חמש, וכבר הם מרגישים מאוימים. שפניתי הלאה למפקחת, אבל היא זלזלה בסיפורים. הורים נוספים התקשרו אליה אבל היא צעקה עלינו שאנחנו עושים עליהום על הילד. זימנו את ההורים של הילד המכה אבל אף אחד בכלל לא שמע אותנו או את הצד שלנו. בנוסף פניתי למחלקה לגיל הרך ושם יעצו לי לעבור גן. לא נראה לי הגיוני שאני צריכה לעבור גן רק בגלל ילד אחד. למה שאצטרך להעביר את הילד שלי טראומה? הוא מאוד אוהב את הגננת ואת שאר הילדים, אני לא רוצה להפריד אותו מחברים שלו. אני הולכת באימה ומדי יום מפחדת שיפגעו בילד שלי בגן".
סיים את השנה עם זעזוע מוח
גם בבתי הספר חווים ילדים אלימות מצד ילדים בכיתה. מיטל (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) היא אם לילד שנפגע במערכת החינוך בפתח תקווה. "לפני שלוש שנים בני היה בכיתה א'", היא מספרת. "הוא לא הכיר אף אחד בכיתה מאחר שהוא הגיע אליה ממסגרת דתית. כשהתחילו הלימודים שמנו לב שהוא חוזר הביתה עם סימני אלימות, לא פעם עם פנס בעין". בנה של מיטל ענה לה שהוא נפל בכל פעם שהיא שאלה מה קרה. בפועל הוא הגן על הילד שפגע בו.
שלושה חודשים אחרי תחילת השנה מיטל קיבלה טלפון מבית הספר. התקשרו להודיע לה שהבן שלה לא מסכים להיכנס לכיתה. "הוא הפך לעצבני יותר, נאטם ולא רצה ללמוד למרות שאובחן כילד מחונן", היא אומרת. "לא היה לי ספק שמשהו עובר עליו, הוא השתנה מול עיניי. הילד הבעייתי היה מטיל עליו אימה והיה גורם לו לצאת משיעורים. הוא דחף אותו לבריכת הדגים, הוא היה זורק לו את הדברים. הבן שלי סיים את השנה עם זעזוע מוח. הוא אמר לי 'אמא, אם את אוהבת אותי למה את שולחת אותי לבית הספר?', זה קרע לי את הלב. יש לי ילד שמפחד, ואף אחד לא עוזר ואף אחד לא שואל אם צריך עזרה או לא".
מיטל פנתה לא פעם לבית הספר, תחילה למורה ואחר כך למנהלת ולכל הצוות החינוכי. בבית הספר אמרו לה שהיא צריכה לדאוג להפריד בין הילדים. הם הבהירו שאין אפשרות להשעות ילד ללא אישור הוריו מאחר שהוא צעיר מדי.
איך הבן שלך היום?
"הילד שלי מוכר היום עם פוסט טראומה. פוטרתי מהעבודה אחרי שכל יומיים ביקשו שאגיע לקחת אותו מבית הספר. עד היום אני לא עובדת בעבודה מסודרת. בעוד שנשארתי בלי עבודה, אנחנו מוציאים בין 3,000-4,000 שקל בחודש על טיפולים. עברנו בית ספר, ואני התעקשתי שאף ילד שהכיר אותו לא ילמד איתו כי בבית ספר הקודם הוא נתפס כילד המסכן, הילד שעובר אלימות. בית הספר הרס לי את הבית, הרס לי את המשפחה".
אילנית מתל אביב לא מצליחה להבין מדוע בערב תחילת שנת הלימודים לא נמצא לבנה פתרון.
"קצת אחרי החגים בני יאלי סיפר שיש ילד שהגיע מבית ספר אחר שכל הזמן מתעלל בו. הוא הציק, התסיס נגדו את החברים, הם שרו לו שירים ולא שיתפו אותו. הילד היה לוקח לו דברים, אבל הכי כאב לו זו שהוא מושך אחריו חברים". אילנית פנתה מיד למחנכת החדשה, וזו אמרה שתבדוק את הנושא. אבל המצב רק החמיר. "רוב הבנים בכיתה היו נגדו.", אומרת אילנית. "צחקו עליו, לא ישבו לידו, הוא היה מגיע הביתה עם ספרים רטובים כי שפכו מים, היו זורקים לו את האוכל, מפוררים לו בקלמר, גנבו לו קלמרים, גנבו לו כסף, היו עושים מעגל ויאלי באמצע, ומקפיצים בין לבין את הדברים הפרטיים שלו. יאלי הלך בהפסקות עם התיק על הגב כי פחד שיקחו לו. היה חוזר בלי נעלים, בלי בגדים. בווטסאפ הכיתתי כתבו: 'אתה מת, אתה אפס'".
באין פיתרון, יאלי היה נשאר הרבה בבית. כשהוא לא היה שם, הוא היה מתחבא בשירותים של בית הספר. המורים וצוות בית הספר לא בדקו מה קורה איתו. "כל הפסקה היינו בטלפון, הוא פחד לרגע להיות לבד. ילדים לקחו את המים שלו ושפכו על שולחן של ילד אחר, והאשימו את יאלי. הילד שהרסו את דבריו שיתף פעולה. המורה אמרה שכמה ילדים האשימו את יאלי אך הוא כבר לא היה מסוגל להתמודד נפשית. הוא חזר ברגל מבית ספר, שני ק"מ, ואמר שהוא לא יודע איפה הארנק שלו. הוא פתח את המגירה ולקח סכין, לא אשכח את המראה הזה בחיים שלי. הבן שלי לא יודע מה זה להתאבד אבל הבריונות ניצחה אותו. לקחתי אותו לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי אבל אף אחד מבית הספר לא התקשר, לא בדקו מה איתו בכלל".
לסמוך על הילד, לתת לו כלים
המערכת חסרת אונים מול הילדים הפוגעים. האלימות שלהם עוברת ללא הפרעה. בין אם אלה כיתות גדולות מדי, מחסור באנשי צוות, היעדר ידע מתאים לטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים, חוסר שיתוף פעולה בין המערכת להורי הילד או בשל סיבות רבות אחרות – הילדים הפוגעים אינם מקבלים טיפול וליווי ראוי, וממשיכים לפגוע ולהיפגע. "כשילד פוגע באחרים זה נובע בדרך כלל מכך שהוא עצמו ילד פגוע", אומרת רוני לנגרמן-זיו, מדריכת הורים במכון אדלר. "זו דרכו להתגונן מפני הכאב, להצהיר על נוכחותו, דרך מוטעית להשתייך שהוא מקבל עליה תשומת לב רבה ולכן ממשיך בה".
איך המערכת יכולה להתמודד עם סיטואציות קשות כאלה?
"על ההורים והמערכת לסייע לילד הפוגע לא פחות מאשר לילדים שנפגעו ממנו – לחזור לתלם, לפתח יחסים חברתיים תקינים, ללמוד קודי התנהגות בחברה ולהבין כיצד להשתייך לקבוצה בדרך טובה ומועילה".
הפחד הגדול של הורים ששולחים את ילדיהם למערכת החינוך הוא מפגיעה חברתית. פגיעה כזו חזקה הרבה יותר מכל ציון נמוך, ועלולה להישאר לטווח ארוך יותר. היא גם בדרך כלל נחוויית כמשהו שאינו בשליטתנו ולכן תחושת חוסר האונים גדולה. הילד שחווה אלימות זקוק לטיפול צמוד. "בין אם החלטנו להעביר את הילד גן, כיתה או בית ספר ובין אם לא, חשוב ביותר לחזק את ביטחונו העצמי של הילד", אומרת לנגרמן-זיו. " חשוב לסמוך עליו ולתת לו כלים: הילד שלנו זקוק להמון עידוד וחיזוקים חיוביים מאיתנו. משפטים כגון 'אני סומך עליך, אני מאמין בך, אני יודע שתוכל להתגבר' יחזקו אותו".
מעבר לזה, חשוב גם להקשיב למה שהילד מספר. "כשקורה מקרה, ניתן לו לספר מבלי לקטוע את סיפורו בהאשמות או בעצות. נקשיב הקשבה נקייה, נשקף: 'אני שומע שלא היה לך פשוט היום... זה באמת לא נעים כש...'. כדאי לשאול אותו איך הוא הגיב, האם היה מרוצה מהתגובה שלו, ומה יכול לעשות אחרת בפעם הבאה. לא נייעץ אלא אם הוא ישאל לדעתנו. אפשר לשאול בעדינות: רוצה לדעת מה דעתי? לא נפעל אלא אם יבקש את עזרתנו, נשאל ' איך אני יכול לעזור?'".
לנגרמן-זיו ממליצה לא לעשות עבור הילד דברים שהוא יכול לעשות בעצמו: "אם אנחנו נדבר עם המורה או עם האמא של הילד שהציק לו – מה הוא ירגיש? שהוא קטן ולא מסוגל ותלוי בהורים שלי שיסדרו לי את העניינים בחיים, והרי כאן אנחנו רוצים להעלות לו את הביטחון העצמי במסוגלות שלו להתמודד עם המצב. זה לא אומר שנרפה ונשחרר לגמרי אם המצב באמת חמור ודורש את התערבותנו מאחורי הקלעים, אלא נחזק את הילד שלנו ונאפשר לו להאמין ביכולתו להתמודד".
תגובת עיריית בת ים: "אנו רואים בחומרה רבה כל מקרה אלימות במערכת החינוך בעיר. עם היוודע המקרה, במהלך שנת הלימודים הקודמת, פעלה העירייה בשיתוף הצוותים החינוכיים למתן מענה מיידי למניעת הישנות המקרה, ואגף החינוך ומנהליו מצויים בקשר רציף עם כלל הורי הילדים בגן עד סיום הטיפול. עיריית בת ים עומדת לצד כל ילדיה, וגם במקרה הזה אנו נסייע ונמשיך לעמוד בקשר עם הורי הילדים על מנת להעניק להם את הכלים הטובים ביותר להצלחתם".
תגובת עיריית תל אביב-יפו: "בשל חסיון הפרט לא נוכל לפרט. יחד עם זאת נוכל לציין כי הנושא מטופל על ידי הגורמים המקצועיים בעירייה ובמשרד החינוך תוך קשר הדוק וישיר עם המשפחה למציאת המסגרת המתאימה ביותר לתלמיד ולשביעות רצונם".
ממשרד החינוך נמסר: "מערכת החינוך מחויבת למוגנות כלל באי בית הספר והתלמידים, בראייה רחבה: פדגוגית, משמעתית וחינוכית. הנחיות חוזר מנכ"ל מחייבות קיום תהליך מעמיק של זיהוי, הן הצרכים והן המענים, בכל אירוע ואירוע. בין היתר יש לבנות תכנית אישית ולהעניק מעטפת טיפולים לכל המעורבים. יובהר שהרחקת ילד מתלונן לחלוטין אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוזר מנכ"ל, ולא ידוע לנו על כל אירוע שכזה".