"יש לבעיה גם הקשר חברתי ולא רק גנטי"
על פי המחקר של צוות חוקרים מאוניברסיטת אקסטר לרפואה, ילדים בעלי רקע כלכלי פחות טוב, וילדים למשפחות חד הוריות נוטים יותר לסבול מקשיי קשב וריכוז, וגם מהיפראקטיביות. המחקר פורסם עתה בכתב העת לפסיכולוגיה ופסיכיאטריית ילדים, והראה שישנה עליה מובהקת במספר הילדים שסובלים מהתופעה, במשפחות שחיות תחת קו העוני הבריטי. החוקרים, שהשתמשו בנתונים ממחקר המילניום של קוהורט, מצאו שבמשפחות שחיו בבתים ממומנים על ידי הממשלה היו פי שלושה ילדים המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז, לעומת ילדים שחיו בבתים במימון ובבעלות ההורים. כמו כן נמצא כי הסיכוי של אם צעירה לגדל ילד הסובל מההפרעה, גבוהים בהרבה משל אם מבוגרת יותר, ואמהות ללא כל הכשרה מקצועית נטו פי שניים להביא ילדים שסובלים מההפרעה מאשר אלה שברשותן מקצוע או תואר.
האינפורמציה נאספה מההורים כשהילדים היו בגילאי תשעה חודשים, שלוש, חמש, שבע ו-11, ואפילו החוקרים מתקשים לעמוד על הסיבה של התוצאה המפתיעה. "יש אלמנט גנטי ידוע ל-ADHD", אומר ד"ר גיני ראסל, ראש צוות החוקרים. "אך מחקר זה מפתיע כי הוא מראה הוכחות חותכות לכך שיש גם הקשר חברתי, של חוסר שוויון, ופחות הזדמנויות הניתנות לבעלי רקע סוציואקונומי נחות. יש סברה שטוענת שילד בעל קשיים מסוג זה יוצר עומס כלכלי על המשפחה, אך המידע שלנו לא הביא הוכחות שתומכות בתאוריה הזו. כך או כך, חשוב מאוד לגלות עוד על הסיבות המביאות להפרעה זו, כך שנוכל למנוע את התפתחות חלק מהמקרים, ולדעת מראש איפה לחפש את הזקוקים לטיפול, ולטפל באופן הכי אפקטיבי".
"יכולים להיות המון הסברים לנושא הזה", אומרת מירב שקד טולדנו, עובדת סוציאלית קלינית ממכון א"מ הדרך לטיפול בקשיי קשב וריכוז בשיטת נוירופידבק. "בין היתר, שאוכלוסיה יותר חזקה פונה פעמים רבות לטיפול פרטי, ולא תמיד מדווחת למערכת הציבורית. צריך להסתכל על זה בערבון מוגבל. אנו יודעים שבאחוזים גדולים, ההפרעה היא גנטית, ושאנשים עם הפרעות מתקשים בלימודים, ובכלל להסתדר בחיים, וכך נוצר מעגל. אם לאבא שסובל מהפרעת קשב לא הצליח ללמוד ולהשתלב היטב במעגל העבודה, ועל כן ההכנסה שלו נמוכה, לבנו יש סיכוי גבוה להפרעת קשב וגם להיות חלק ממעגל העוני. למעשה, הגנטיקה משמרת את האנשים האלה במצב כלכלי נמוך.
"אצלי בקליניקה יש המון ילדים שבעקבות האבחון שלהם גם הוריהם אובחנו. פעם, לפני עשרים שנה, לא היתה מודעות לנושא, וקראו לילד דיסלקט במקרה הטוב. היום, כשהורים מגיעים עם הילד לטיפול ושומעים את חוויותיו, פתאום הם מבינים שגם הם סבלו וסובלים מאותו הדבר. יש לנו המון הורים וילדים שמטופלים יחד, ויותר ויותר מבוגרים אומרים לעצמם: גם לי מגיע, ואני מורידה את הכובע בפניהם. היחסים בבית מאוד קריטיים להתפתחות וכשכולם מטפלים בכך יחד, וההורים מודים בפני עצמם בבעיה, נוצרת אווירה יותר טובה בבית. חוץ מהורים וילדים יש גם הרבה אחים שמגיעים יחד, ואנחנו פותחים בימים אלה קליניקה נוספת כי אנו לא עומדים בכמות הפונים, שגדלה מיום ליום".